בית המשפט לתביעות קטנות בעכו חייב את עיריית עכו לשלם לשלושה יורשים 29,394 שקל בעקבות דיווח מאוחר על עסקת מכר של חנות, שהוביל לקנסות ממיסוי מקרקעין. מנגד, התביעה נגד עורך הדין דוד קנטור, שייצג את העירייה בהסדר החוב שקדם לעסקה, נדחתה לאחר שהרשמת הבכירה לינא בולוס עואד קבעה כי התובעים לא הוכיחו שהתקיימו בינם לבין עורך הדין יחסי עורך דין-לקוח או התחייבות חוזית שלו לדווח על העסקה.
התביעה, בסך 38,900 שקל, הוגשה בידי שלושה יורשים שהחזיקו בחנות שהייתה בבעלות אביהם המנוח. לטענתם, במשך שנים הצטברו על הנכס חובות ארנונה של יותר מ-120 אלף שקל. בשנת 2013 הגיעו להסדר עם העירייה שלפיו יעבירו לה את זכויותיהם בנכס, ששוויו הוערך ב-39 אלף שקל, ובתמורה תמחק העירייה את יתרת חוב הארנונה.
לטענת התובעים, העסקה לא דווחה למנהל מיסוי מקרקעין בסמוך לחתימתה. לדבריהם, רק בשנת 2023, כאשר העירייה עסקה בהסדרת רישום של חנויות אחרות, התברר לה שהעסקה לא דווחה, והיא פעלה לדווח עליה באיחור של כעשר שנים. בשנת 2024 נשלחו לתובעים דרישות הצהרה ובהמשך שומות מס שבח בסכום מצטבר של כ-220 אלף שקל, שכללו לטענתם קנסות אי-הצהרה של 64 עד 66 אלף שקל לכל אחד.
לאחר פניות לרשות המסים הופחת הקנס ל-11 אלף שקל לכל אחד מהתובעים, ובסך הכול 33 אלף שקל. התובעים טענו כי אילו העסקה הייתה מדווחת במועד, חבות המס הכוללת שלהם הייתה מסתכמת בכ-4,900 שקל בלבד. הם דרשו מהעירייה ומעורך הדין, ביחד ולחוד, להשיב להם את הקנסות ששילמו, הפרשי ריבית והצמדה וכן פיצוי על עוגמת נפש, ביטול זמן וטרחה.
עו"ד קנטור הכחיש אחריות וטען, בין היתר, להתיישנות ולהיעדר יריבות. לדבריו, הוא ייצג את עיריית עכו בלבד בהליכי גבייה ולא את התובעים בעסקת המכר, ולא הוצג הסכם שכר טרחה או מסמך אחר שממנה אותו לפעול מטעמם מול רשויות המס. בעדותו הבחין בין הסדר החוב לבין עסקת המקרקעין ואמר: "זה הסדר כספי, זאת לא עסקת מקרקעין". הוא הוסיף כי חדל לטפל בעסקת מכירת הזכויות בשנת 2016, בהתאם להוראות העירייה.
העירייה טענה מנגד כי האחריות לאי-הדיווח מוטלת על עורך הדין. לגרסתה, הוא טיפל בעסקה, ייצג את שני הצדדים, קיבל מהתובעים ייפוי כוח בלתי חוזר ואף קיבל לידיו טופס הצהרה לרשות המסים. העירייה טענה שהמסמכים המקוריים הועברו אליה מעורך הדין רק בשנת 2023, עם סגירת משרדו בעכו, וכי עד אז הניחה בתום לב שהדיווח בוצע. היא הוסיפה כי לאחר גילוי התקלה פעלה מול רשות המסים והביאה להפחתה משמעותית של הקנסות.
בית המשפט דחה תחילה את טענת ההתיישנות. אף שהסדר החוב והעסקה נעשו שנים קודם לכן, נקבע כי העובדות המקימות את עילת התביעה התגלו לתובעים רק בשנת 2024, עם דרישות התשלום והקנסות. לכן התביעה שהוגשה בספטמבר 2025 לא התיישנה.
לגוף האחריות של עורך הדין, קבעה הרשמת כי התובעים לא הוכיחו עילת תביעה נגדו. הסדר החוב מ-2013 אמנם נחתם כשהעירייה מיוצגת בידי קנטור, אך הסכם המכר וייפוי הכוח שהוגשו אינם חתומים על ידו, ואחד התובעים אישר בדיון שלא נערך עמו הסכם שכר טרחה. בית המשפט קבע כי לא הוכחו יחסי עורך דין-לקוח או התחייבות חוזית אחרת מצדו כלפי התובעים לדיווח על העסקה. בהתאם נדחתה התביעה נגדו ללא צו להוצאות.
התוצאה הייתה שונה ביחס לעירייה. בית המשפט קבע כי היא הייתה הרוכשת בעסקת המכר, שבמסגרתה הועברו לה מלוא הזכויות בנכס כנגד מחיקת חובות הארנונה. בהסכם המכר נקבע במפורש: "הקונה ידווח במועד הנדרש עפ"י כל דין לכל רשות נדרשת על העסקה נשוא ההסכם...". מכאן הסיקה הרשמת כי על העירייה חלה החובה לפעול להסדרת העסקה ולדווח עליה במועד.
בית המשפט הדגיש כי אינו מכריע בטענות העירייה כלפי עורך הדין, לרבות טענות למחדל או רשלנות מצדו, משום שהעירייה לא הגישה נגדו הודעת צד שלישי בהליך. בכך נשמרה ההבחנה בין דחיית תביעת היורשים נגד עורך הדין לבין טענות נפרדות שהעירייה ביקשה לייחס לו.
במישור הנזק חויבה העירייה להשיב לתובעים 33 אלף שקל בגין הקנס ששילמו ועוד 1,294 שקל בגין הפרשי הצמדה וריבית. מן הסכום הופחתו 4,900 שקל, בהתאם לטענת התובעים עצמם כי זה היה סכום המס שבו היו נושאים גם אילו העסקה דווחה בזמן. לפיכך נפסקו להם 29,394 שקל. דרישתם לפיצוי בגין עוגמת נפש, ביטול זמן וטרחה נדחתה, בין היתר משום שהעירייה פעלה מול רשות המסים להפחתת הקנסות. בנוסף חויבה העירייה ב-400 שקל הוצאות משפט.
מספר התיק: ת"ק 19640-09-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.