תביעת נהג נגד שירביט נדחתה: לא הוכיח את התאונה, את הנזק או כיסוי ביטוחי תקף

בית משפט השלום בעכו דחה תביעה שהגיש נהג נגד שירביט חברה לביטוח בע"מ לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר שקבע כי התביעה נכשלת בשלושה מישורים נפרדים: התובע לא הוכיח את נזקיו, לא הוכיח במאזן ההסתברויות את נסיבות האירוע ככאלה המהוות תאונת דרכים, וגם לא סתר את חזקת המסירה של הודעת התליית רישיון הנהיגה. כפועל יוצא קבעה השופטת אביגיל זכריה, סגנית הנשיאה, כי במועד האירוע לא היה לתובע רישיון נהיגה תקף, על המשמעות הנובעת מכך לעניין הכיסוי הביטוחי. התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 שקל וכן ביתרת האגרה.

עורכי דין שעשויים להתאים

עורכי הדין שלנו

ש שירן רווח משרד עורכי דין נזיקין ותאונות · ביטוח עפולה לפרופיל מ משרד עורכי דין ונוטריון גבריאל הרשליקוביץ דיני משפחה · בוררות וגישור כפר סבא, רעננה, הוד השרון, הרצליה, השרון, תל אביב, נתניה, מרכז הארץ, כל הארץ, חו"ל לפרופיל

התובע טען כי ב-16.11.2019 נפגע במהלך עבודתו כאשר נפל בעת שניסה לעלות לרכב ציוד הנדסי מסוג מחפר אופני, שבו עבד כנהג וכמפעיל. לטענתו הוא נפגע בין היתר ביד ימין, במפשעה ובאשכים, נדרש לניתוח ולגבס בעקבות שברים ביד, ובהמשך נזקק לטיפולים נוספים. המל"ל הכיר באירוע כתאונת עבודה ונקבעו לתובע 10% נכות אורתופדית, קביעה על פי דין. הנתבעת, שהייתה המבטחת של הרכב שלטענת התובע היה מעורב באירוע, כפרה בכיסוי הביטוחי, בנסיבות האירוע ובנזק.

בסיכומיו התמקד התובע בעיקר בסוגיית הכיסוי הביטוחי. הוא טען כי לא ידע שרישיונו נשלל וכי לא קיבל את דברי הדואר הרלוונטיים, וכן טען כי הוכיח את נסיבות האירוע. שירביט טענה מנגד כי רישיונו הותלה כבר בינואר 2019, כי חזקת המסירה הקבועה בתקנות התעבורה חלה עליו וכי לא עלה בידו לסתור אותה. החברה טענה גם כי מדובר למעשה בעדות יחידה של בעל דין לגבי נסיבות האירוע, וכי הנזקים לא כומתו ולא הוכחו.

השופטת פתחה דווקא בשאלת הנזק וקבעה כי גם אילו התובע היה מצליח להוכיח את נסיבות התאונה ואת הכיסוי הביטוחי, לא הונחה תשתית שמאפשרת לבית המשפט לשום את נזקיו. בסיכומים לא פורטו ראשי הנזק המיוחד או הכללי, וההפניה לכתב התביעה בלבד לא הספיקה. בית המשפט ציין כי גם הצגת מסמכים בתיק מוצגים אינה שקולה להבאת ראיות, וכי לא הובאו נתונים או עדים שיבססו את ראשי הנזק. טענות הנתבעת בדבר היעדר סימוכין להפסדי השתכרות, לעזרת צד שלישי ולנזקים נוספים התקבלו.

גם במישור נסיבות האירוע קבע בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל. השופטת הדגישה כי גרסת הנפילה נשענה בעיקר על עדותו של התובע, שהיא עדות יחידה של בעל דין, והפנתה לצורך בזהירות לפי סעיף 54 לפקודת הראיות. לאחר שמיעת העדות היא קבעה: "לא נתתי אמון בעדותו של התובע", והוסיפה כי לא ניתן לקבוע על בסיסה ממצאים עובדתיים לגבי נסיבות הפגיעה או לראות באירוע תאונת דרכים ברף הנדרש.

פסק הדין מפרט שורה של קשיים שהשפיעו על הערכת המהימנות. בין היתר נקבע כי התובע מסר בחקירתו גרסה מפורטת יותר מזו שנמסרה בכתב התביעה, התקשה לזכור פרטים בסיסיים על יום האירוע, ולא הציג מסמכים קבילים שמבססים את עבודתו באתר הנטען במועד האירוע. מסמך שנחזה להזמנת עבודה לא היה חתום, וחשבונית שצורפה נשאה תאריך מאוחר יותר ולא התייחסה למועד האירוע. השופטת קבעה כי המסמכים לא חיזקו את גרסת התובע ואף אפשר שההפך הוא הנכון.

גם העד שהובא מטעם התובע לא סייע להוכחת התאונה. נקבע כי הוא לא ראה את תחילת הנפילה עצמה, וכי עדותו לא נמצאה מהימנה. בית המשפט ציין שהעד התקשה למסור פרטים על העבודה, ההזמנה ונסיבות הגעתו למקום, ושהגרסה התפתחה במהלך החקירה. לכן נקבע כי עדותו אינה מחזקת את גרסת התובע ואינה מביאה אותה לרף ההוכחה הנדרש. בית המשפט הבהיר גם כי הכרת המל"ל באירוע כתאונת עבודה רלוונטית לקביעת שיעור הנכות על פי דין, אך אינה מוכיחה את נסיבות המקרה או את סיווגו כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

לצד שני הטעמים האלה דן בית המשפט בהרחבה גם בשאלת התליית רישיון הנהיגה. לפי פסק הדין, תקנה 550 לתקנות התעבורה קובעת כי הודעה על אמצעי תיקון שנשלחה בדואר רשום לכתובת הרשומה במאגר הנהגים נחשבת כמסורה בתום 15 ימים, אלא אם הנהג מוכיח שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. השופטת הסתמכה על פסיקת בית המשפט העליון שעסקה בחזקת המסירה ובהתליית רישיון עקב אי ביצוע אמצעי תיקון, לרבות פסק דין בעניינה של מנורה חברה לביטוח.

מתעודות עובדי הציבור והעדויות עלה כי ביולי 2018 צבר התובע 12 נקודות ויותר ולכן נדרש לקורס בסיסי של נהיגה מונעת. הודעת זימון לקורס נשלחה בדואר רשום ביולי 2018, תזכורת לפני התליית הרישיון נשלחה באוקטובר 2018, ובתחילת ינואר 2019 הונפקה תעודת התליה שנשלחה בדואר רשום לכתובת הרשומה. דבר הדואר לא נדרש לאחר שתי הודעות, הוגדר ב-26.1.2019 כ"לא נדרש" והוחזר לשולח ב-30.1.2019.

על בסיס נתונים אלה קבעה השופטת כי התקיימו התנאים להחלת חזקת המסירה. היא דחתה את ניסיונו של התובע להסתמך על פערים בין מועדי הנפקה, משלוח והגעה צפויה, לאחר שקבעה כי אין סתירה רלוונטית בין רישומי משרד התחבורה לבין רישומי דואר ישראל. בהתאם לפסיקה שעליה הסתמכה, עצם העובדה שהדואר הרשום לא נדרש ואף הוחזר לשולח אינה מספיקה כדי לסתור את החזקה.

בשלב הבא בחן בית המשפט אם התובע הצליח להראות שאי קבלת ההודעה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. נקבע כי לא הובאה ראיה שמספיקה לכך. הטענה שלפיה אדם אחר בעל שם זהה קיבל את דברי הדואר של התובע לא הוכחה ביחס להודעה הספציפית, ובפועל אותה הודעה כלל לא נדרשה והוחזרה לשולח. גם טענות אחרות על מפגש קודם עם שוטר ועל חידוש רישיון בשנה שקדמה להתליה נדחו כלא רלוונטיות למועד משלוח הודעת ההתליה בינואר 2019.

בחקירה הנגדית אמר התובע ביחס לחלק מהתהיות שעלו כי "זו האמת שלי". השופטת כתבה בתגובה: "לא מצאתי כי האמת הייתה נר לרגליו של התובע במסגרת ההליך", וקבעה כי התנהלותו ומהימנותו הנמוכה הן חלק מההערכה אם הצליח לסתור את חזקת המסירה. מסקנתה הייתה שלא עלה בידו לעשות זאת.

בסיכום קבע בית המשפט כי החזקה לפי תקנה 550 חלה, כי לא נמצאה סתירה רלוונטית ברישומי משרד התחבורה ודואר ישראל, וכי התובע לא הפריך אותה. לכן התקבלה טענת שירביט שלפיה הוא לא החזיק ברישיון נהיגה תקף במועד האירוע. פסק הדין מדגיש כי גם ללא הכרעה זו הייתה התביעה נדחית בשל אי הוכחת נסיבות התאונה והנזקים.

מספר התיק: ת"א 35760-10-21.