בית משפט השלום בקריות גזר 42 חודשי מאסר בפועל על נאשמת שהודתה והורשעה בשורה ארוכה של עבירות מרמה וגניבה שבוצעו בעיקר כלפי קשישים ליד מכשירי כספומט. לפי גזר הדין, הנאשמת פעלה בשיטתיות, הציעה לקורבנות עזרה בביצוע פעולות בבנקט, ניצלה את חוסר ערנותם ולעיתים נטלה את כרטיסי החיוב שלהם. בשלושת התיקים שנדונו יחד נגרם ל-22 קורבנות נזק כספי כולל של 99 אלף שקל. השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב חייבה את הנאשמת גם לפצות את המתלוננים במלוא הסכום.
עורכי הדין שלנו
בתיק העיקרי הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, ב-11 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ב-11 עבירות של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות מספר רב של משתמשים ובשלוש עבירות של נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום ללא הסכמת המשלם ובכוונה להשתמש בו. לבקשתה צורפו להליך שני תיקים נוספים, שבהם הודתה בעבירות נוספות של מרמה, שימוש ונטילה של רכיב חיוני באמצעי תשלום וכן גניבה.
בכתב האישום המתוקן בתיק העיקרי תוארה שיטה שחזרה על עצמה. ברוב המקרים ניגשה הנאשמת למתלוננים קשישים שהגיעו לבצע פעולה בכספומט, הציעה להם עזרה וטענה בכזב שלא השלימו את פעולת המשיכה. לאחר שהכניסו את הכרטיס והקישו את הקוד הסודי, ניצלה את חוסר ערנותם ומשכה כסף מחשבונם. בחלק מהמקרים נטלה גם את הכרטיס ועשתה בו שימוש מאוחר יותר. במקרים אחרים המתלוננים עצמם פנו אליה בבקשת עזרה, והיא ניצלה את ההזדמנות לביצוע המשיכות.
המאשימה טענה כי המעשים פגעו בקניינם של הקורבנות ובתחושת הביטחון שלהם וכי הנאשמת ניצלה את אמונם של אנשים מבוגרים. היא ביקשה להטיל ענישה מחמירה והפנתה לחזרתיות ולנזק הכספי. ההגנה הדגישה את הודאת הנאשמת, קבלת האחריות, נסיבות חייה המורכבות והתמכרותה לסמים, וביקשה לייחס משקל לניסיונות שיקום שנעשו בעבר.
שירות המבחן תיאר סיכון משמעותי הנשקף מן הנאשמת על רקע התמכרותה וכישלון ניסיונות שיקום קודמים, והמליץ על מאסר בפועל. גזר הדין מציין כי הנאשמת השתלבה במסגרת טיפולית באוגוסט 2025, אך עזבה אותה בדצמבר אותה שנה ולאחר מכן שבה לבצע עבירות מהסוג שנדון בתיק המצורף.
בית המשפט קבע כי יש לראות ברצף העבירות אירוע אחד לצורך קביעת מתחם הענישה, בשל הדפוס החוזר והתוכנית העבריינית הדומה. לאחר בחינת מדיניות הענישה, מספר הנפגעים, גילם, הסכומים שנלקחו והשיטתיות, נקבע מתחם של 24 עד 54 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
השופטת קבעה שאין מקום לסטות מהמתחם, לא לחומרה ולא לקולה. לזכות הנאשמת נשקלו הודאתה, נטילת האחריות, החרטה והעובדה שחסכה את הצורך להעיד עשרות מתלוננים, שרבים מהם מבוגרים מאוד. לחובתה נשקלו עבר פלילי מכביד בעבירות דומות, שמונה הרשעות קודמות, העובדה שביצעה את העבירות כאשר מאסר מותנה בן שישה חודשים תלוי ועומד נגדה, והחזרה לעבירות לאחר עזיבת המסגרת השיקומית.
במילים חריפות כתבה השופטת כי "הנאשמת הפכה את מעשי המרמה כלפי קשישים לדרך חיים", וציינה כי היא חוזרת על אותו דפוס פעולה פעם אחר פעם אף שמאסרים ועונשים מותנים לא הרתיעו אותה. בית המשפט נתן משקל גם לקלות היחסית שבה ניתן לבצע עבירות כאלה, לקושי בפענוחן ולהיעדר היכרות מוקדמת בין העבריין לקורבנות.
העונש שנגזר בתיק הנוכחי היה 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר שנקבעו בגזר הדין. נוסף לכך הופעל במצטבר מאסר מותנה בן שישה חודשים מתיק קודם, כך שסך המאסר בפועל הועמד על 42 חודשים. כן נגזר מאסר מותנה נוסף בן שישה חודשים למשך שלוש שנים ממועד השחרור.
הנאשמת חויבה לשלם למתלוננים פיצוי כולל של 99,000 שקל, בהתאם לנזק שנגרם לכל אחד מהם. בית המשפט לא הטיל עליה עונש כלכלי נוסף מעבר לפיצוי.
ת"פ 14669-04-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.