בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה לקשר ספורט בע"מ, שהעסיקה את התובע כשחקן כדורגל מקצועי במכבי חיפה, להשיב לו 30,000 שקל שנוכו משכרו תחת רכיב "פיקדון". השופט הבכיר אסף הראל ונציג הציבור דורון רונן קבעו כי הניכוי לא הותר לפי חוק הגנת השכר ולא היה מעוגן בחוזה ההעסקה, וכי לא הוכח שהכספים הושבו לשחקן לאחר סיום עבודתו. התביעה התקבלה בחלקה בלבד, ורוב רכיבי התביעה האחרים נדחו.
התובע, אזרח ברזיל שהועסק כשחקן כדורגל מקצועי, עבד אצל הנתבעת מ-1 ביוני 2017 עד 18 בספטמבר 2019. הוא ביקש לחייב את המעסיקה בתשלומים שונים שלטענתו הגיעו לו מתקופת העבודה ומסיומה. הנתבעת הכחישה את הזכאות לרכיבים שנתבעו וטענה כי זכויותיו שולמו בהתאם לחוזה ולדין.
בית הדין בחן תחילה את חוזה ההעסקה ואת טענות השחקן בנוגע לתנאי עבודתו. נקבע כי החוזה היה מפורט, נערך באנגלית ונחתם כאשר השחקן היה מיוצג במשא ומתן על ידי סוכן שחקנים ישראלי. התובע אישר שחתם על החוזה וקיבל אותו. על רקע זה נדחתה טענתו כי לא נמסרה לו הודעה תקינה על תנאי העבודה.
גם הטענה שתלושי השכר היו פיקטיביים נדחתה. בית הדין קבע כי התובע לא הראה ששולם לו שכר שלא השתקף בתלושים. בנוסף נקבע כי רכיבים מסוימים, ובהם מענקי חתימה ובונוסים הקשורים להישגי הקבוצה, אינם חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב זכויות סוציאליות כפי שטען התובע.
המחלוקת שבה זכה השחקן נגעה לשני ניכויים שבוצעו משכרו: 10,000 שקל במאי 2019 ו-20,000 שקל בספטמבר 2019, שנרשמו תחת רכיב "פיקדון". בית הדין בחן את סעיף 25 לחוק הגנת השכר ואת הוראות החוזה, וקבע כי לא נמצא מקור המאפשר למעסיקה לבצע את הניכויים. בפסק הדין נקבע: "אנו קובעים כי ניכוי זה נעשה שלא כדין". עוד נקבע כי "לא הוכח שבסופו של דבר, לאחר שהתובע סיים את העסקתו בנתבעת, הושב לו סכום כלשהו בגין הניכוי של פיקדון" מתוך הפיקדון.
לעומת זאת, טענות אחרות בנוגע לניכויים ולרכיבי שכר נדחו לאחר שבית הדין מצא כי חלק מהסכומים נגעו להוצאות או להסדרים שנקבעו בחוזה. בית הדין בחן גם את נסיבות סיום יחסי העבודה ודחה את הטענה שהשחקן פוטר. בפסק הדין נאמר כי "כן הוכח בפנינו... כי סיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים נעשה בהסכמה". מסמך השחרור והוויתור והסכומים ששולמו עם המעבר לקבוצה אחרת תמכו בקביעה זו.
גם התביעה להפרשות פנסיוניות נוספות נדחתה. בית הדין קיבל את גרסת המעסיקה שלפיה הופרשו עבור השחקן כספים לקרן נאמנות שנועדה לשמש חלופה להפרשות, וקבע כי הסכומים הרלוונטיים שולמו. תביעות בגין עבודה במנוחה השבועית ובחגים נדחו על בסיס ההלכה שעליה הסתמך בית הדין לגבי שחקני כדורגל מקצועיים וההסדר החוזי שנבחן. רכיבים נוספים בנוגע לחופשה, הבראה והלנת שכר נדחו אף הם לאחר בחינת התשלומים והמסמכים.
בסיכום פסק הדין נקבע כי הנתבעת תשיב לתובע 30,000 שקל בגין ניכויי הפיקדון, בצירוף ריבית שקלית מ-15 ביולי 2019. נוסף לכך חויבה הנתבעת בהוצאות בסך 7,000 שקל ובשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל. יתר רכיבי התביעה לא התקבלו.
פסק הדין מדגיש את ההפרדה בין עצם קיומו של סעיף בתלוש השכר לבין השאלה אם למעסיק הייתה סמכות חוקית או חוזית לנכות את הכסף. במקרה זה, דווקא הרכיב שנרשם כ"פיקדון" הוא שהוביל לחיוב הכספי המרכזי, בעוד שטענות רחבות יותר של השחקן בנוגע ליחסי העבודה נדחו.
סע"ש 14929-09-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.