בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו דחה תביעה כספית בסך 39,900 שקל שנולדה מסכסוך מתמשך בין שכנים סביב השימוש בחניות בבניין. התובעת טענה כי הנתבע חסם את רכבה, סירב להזיז את מכוניתו, קילל אותה ואף השליך עליה זבל לעיני אנשים רבים. הנתבע הכחיש את הטענות והציג גרסה שונה. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה וכי גם לגופו של עניין גרסת הנתבע עשתה רושם מהימן.
לפי פסק הדין, התובעת ואביו של הנתבע הם שכנים, ובין הצדדים היו סכסוכים קודמים הנוגעים לחניות הבניין. עוד צוין כי הליך קודם ביניהם הסתיים בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ובו חויבה התובעת לפצות את הנתבע בגין נזק רכוש שנגרם למכוניתו.
בתביעה הנוכחית טענה התובעת כי ב-14 במרץ 2025 חסם הנתבע את רכבה כאשר חנתה בחניית הבניין, וכי במשך יותר משעה סירב להזיז את מכוניתו אף שהיא מיהרה. לטענתה, הנתבע השליך עליה זבל וקילל אותה במילים גסות. היא טענה כי האירוע התרחש בנוכחות עשרות אנשים, ובמקום אחר בכתב התביעה אף התייחסה למאות עדים, וכי נגרמו לה השפלה, מבוכה ובושה ופגיעה בשמה הטוב. על רקע זה ביקשה פיצוי של 39,900 שקל.
הנתבע הכחיש כי חסם את התובעת בחניה השייכת לה וטען כי לתובעת אין חניה הרשומה על שמה בטאבו, בעוד שלאביו יש חניה רשומה. הוא תיאר מחלוקות קודמות סביב החניה והרכב וטען כי התובעת היא שפעלה כלפיו שלא כדין. בית המשפט לא קיבל את טענותיו כעובדות רק משום שהועלו, אך בחן אותן מול הראיות שהוגשו.
בדיון העידו התובעת ובעלה מצד אחד והנתבע ואשתו מצד אחר. בית המשפט הדגיש כי אף שהתובעת טענה לנוכחותם של עדים רבים באירוע, היא לא הביאה לדיון אפילו עד אחד שאינו בעל עניין בתוצאה. השופטת כתבה כי "הצדדים העלו בכתבי הטענות, ושוב בדיון, טענות סותרות ביחס לאירוע נשוא עילת התביעה". במצב זה, נקבע, התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.
במהלך הדיון העלו התובעת ובעלה טענה חדשה שלפיה הנתבע נכנס לדירת התובעת. בית המשפט קבע כי הטענה לא הופיעה בכתב התביעה ולא נתמכה בהקלטה, בעד בלתי תלוי או בראיה טובה אחרת. השופטת הוסיפה כי מאחר שמדובר בטענה המעלה לכאורה חשד לעבירה פלילית, נדרשות ראיות טובות במיוחד, ואלה לא הובאו. לכן נדחתה גם טענה זו.
מעבר לכשל הראייתי, בית המשפט התרשם כי עדותו של הנתבע מהימנה יותר. בפסק הדין נאמר במפורש: "גרסתו של הנתבע עשתה רושם מהימן". השופטת התייחסה לכך שהנתבע הציג פסק דין קודם שניתן לטובתו ונסח טאבו התומך בטענתו לגבי החניה של אביו, וכן לסרטון שהגיש. מנגד, התובעת לא הציגה ראיות שבית המשפט סבר כי היו יכולות להיות בידיה, ובהן מסמכים הנוגעים לפנייה לחברת הביטוח.
בית המשפט הזכיר את הכלל שלפיו הנטל להוכיח את התביעה מוטל על מי שמבקש להוציא מחברו. כאשר גרסאות הצדדים סותרות והתובעת אינה מביאה עדים ניטרליים או ראיות זמינות שיכולות לתמוך בגרסתה, אין די בעצם העלאת הטענות כדי לזכות בפיצוי.
לכן נדחתה התביעה במלואה. בהתחשב במהות ההליך, בסכום התביעה ובאופן ניהולו, חויבה התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 750 שקל.
ת"ק 19426-01-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.