בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת גזר 30 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהודה והורשע בשני מקרים של מעשה מגונה בשני ילדים, בני 7 ו-8, שאירעו בהפרש של כ-50 דקות באותו ערב. השופט חנא סבאג קבע כי לצורך קביעת מתחם הענישה יש לראות בשני המעשים "אירוע אחד", אך הדגיש שריבוי המעשים ושני נפגעי העבירה יקבלו ביטוי בתוך המתחם. לצד המאסר נגזרו שני מאסרים מותנים, והנאשם חויב לפצות כל אחד מן הילדים ב-5,000 שקל.
הנאשם הורשע באפריל 2026 על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בשני מקרים של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 ללא הסכמתו החופשית. ההסדר לא כלל הסכמה לעונש, והצדדים טענו בעניין זה באופן חופשי. המעשים עצמם התרחשו ב-30 במרץ 2025.
לפי האישום הראשון, ילד יליד 2017 שיחק מחוץ לבית כנסת בזמן שאביו התפלל במקום. הנאשם פנה אליו, שאל אם הוא יודע מה השעה ולאחר מכן ביקש שילך אחריו. הילד, שסבר שהנאשם זקוק לעזרה, התלווה אליו. הנאשם הוביל אותו אל תא שירותים, פתח את רוכסן מכנסיו והסיט את תחתוניו. כאשר הילד ביקש לצאת, הנאשם סירב וחסם את המעבר. הילד בעט בדלת, קרא לאביו, והנאשם נמלט.
כ-50 דקות לאחר מכן אירע המקרה השני. לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם עקב אחר שני ילדים שהלכו לשחק על מזרן ברחוב. הוא השכיב בכוח אחד מהם, יליד 2016, כשפניו ובטנו לכיוון המזרן, אחז בראשו ודחף אותו באופן שהקשה עליו לנשום. לאחר מכן הפשיל את מכנסיו ותחתוניו וסטר על ישבנו. הילד ניסה להשתחרר וביקש ממנו להפסיק, ולאחר זמן קצר שחרר הנאשם את אחיזתו ונמלט.
תסקיר נפגע עבירה שהוגש בעניינו של אחד הילדים תיאר השלכות שנמשכו גם כשנה לאחר האירוע. לפי התסקיר, הילד נמנע בחודשים הראשונים מלצאת לבדו מהבית, חווה פחדים ותחושות שעוקבים אחריו, וניכרו שינויים במצב רוחו ובוויסות הרגשי. הוא שולב בטיפול רגשי שהופסק לאחר שישה מפגשים בשל קושי כלכלי. עורכת התסקיר העריכה כי ללא טיפול ייעודי בתחום הפגיעה המינית קיים סיכון להמשך השפעות הטראומה. לגבי הילד השני לא הוגש תסקיר, אך המאשימה מסרה על סמך שיחה עם אמו כי הוא פוחד ללכת לבית הספר, מתקשה לישון ואינו נועל את דלת השירותים או המקלחת. בית המשפט ציין כי לא נגרם לילדים נזק גוף, אך קבע שהפגיעה הנפשית בקטינים בעבירות מסוג זה טבועה במעשים ואינה טעונה הוכחה, ובעניינו של הילד שלגביו הוגש התסקיר ניכרו השלכות ממשיות ומתמשכות.
המאשימה ביקשה לראות בכל אחד מן האישומים אירוע נפרד ועתרה למתחם ענישה של שנתיים עד ארבע שנות מאסר לכל אירוע, במצטבר. לטענתה, הנאשם ניצל את גילם הצעיר ותמימותם של הילדים, פעל כלפיהם במרחבים שבהם היו אמורים להרגיש בטוחים, ולאחר שהמעשה הראשון נקטע בשל התנגדות הילד פגע בתוך זמן קצר בילד נוסף. היא טענה כי רצף המעשים מלמד שאין מדובר במעידה חד-פעמית וביקשה ענישה ממשית ומרתיעה לצד פיצוי משמעותי לנפגעים.
ההגנה ביקשה מנגד לקבוע מתחם אחד לשני המעשים. היא טענה כי האירועים היו קצרים, התרחשו בהפרש של כ-50 דקות ובמרחק הליכה קצר, ולא קדמו להם תכנון מוקדם או איתור מכוון של ילדים. הסנגור הדגיש את הודאת הנאשם, היעדר עבר פלילי ואת מצבו האישי והרפואי. הוצגו מסמכים שלפיהם הנאשם מאובחן על הרצף האוטיסטי, עם שיפוט ילדותי ושיקול דעת שאינו תואם את גילו, ונקבעו לו 40% נכות רפואית ו-100% אי כושר להשתכר. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם שבין כמה חודשי מאסר, שניתן יהיה לרצות בעבודות שירות, לבין 18 חודשים, ולהסתפק בתקופת המעצר שכבר ריצה.
בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה רק בשאלת מספר האירועים. לפי מבחן "הקשר ההדוק", נקבע כי סמיכות הזמנים וקווי הדמיון באופן הפעולה מצדיקים לראות בשני המעשים אירוע אחד. השופט קבע כי לא מדובר בתוכנית מתוחכמת וכי המעשים היו ספונטניים וקצרים, ללא תכנון מוקדם או איתור מכוון של קורבנות. בכך נדחתה טענת המאשימה שלפיה יש לקבוע מתחמים נפרדים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מדובר בשני ילדים שונים וכי ריבוי המעשים והנפגעים יילקח בחשבון בקביעת גבולות המתחם.
בבחינת חומרת העבירות קבע בית המשפט כי הנאשם פגע באוטונומיה של הילדים, בכבודם, בפרטיותם, בשלומם ובתחושת הביטחון שלהם. השופט כתב כי "לא יכול להיות חולק אשר לחומרת מעשיו של הנאשם", והדגיש את ניצול תמימותם ואת פערי הגיל והכוח. באישום השני יוחסה חומרה נוספת לשימוש בכוח הפיזי. לצד זאת ציין בית המשפט כי האירועים היו קצרים יחסית, לא תוכננו מראש ו"נמצאים ברף הנמוך מסוג מקרים אלו".
לאחר בחינת מדיניות הענישה והעונש המזערי הקבוע בחוק קבע בית המשפט מתחם אחד של 24 עד 48 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה ופיצוי. בתוך המתחם נשקלו גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, הודאתו, החרטה שהביע, החיסכון בזמן שיפוטי ובעיקר העובדה שהודאתו מנעה את הצורך להעיד את הילדים. בית המשפט נתן משקל גם לאבחון על הרצף האוטיסטי, לשיעורי הנכות ואי הכושר שנקבעו לו, לקשיים החברתיים והתעסוקתיים שתוארו ולנסיבות המשפחתיות.
מנגד קבע השופט כי בעבירות מין בקטינים יש לתת משקל משמעותי לגמול ולהרתעת היחיד והרבים. לאחר שקלול השיקולים קבע כי יש למקם את העונש בשליש הראשון של המתחם. הנאשם נשלח ל-30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו ב-15 באפריל 2025. בנוסף הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירת מין מסוג פשע, ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם יעבור עבירת מין מסוג עוון. כל אחד משני נפגעי העבירה יקבל פיצוי של 5,000 שקל.
מספר התיק: ת"פ 57934-04-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.