בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה תביעה של אב שביקש לבטל את דמי המזונות לשתי בנותיו, בנות 14 ו-12, בשל העובדה שאינן מקיימות עמו קשר. השופט טל פפרני, סגן הנשיאה, קבע כי התנאים המצדיקים פטור ממזונות לא התקיימו, כי לא הוכחה הסתה מצד האם וכי התמונה שעלתה מן ההליכים בין ההורים היא שהאב עצמו לא עשה במשך שנים את הנדרש לחידוש הקשר. התביעה נדחתה והאב חויב לשלם לאם 25 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
האב טען כי מאז הפרידה עשה מאמצים רבים לשמר ולחדש את הקשר עם בנותיו, וכי סרבנות הקשר מצדן נובעת מהתנהלות האם. לטענתו, שנים של הסתה הגיעו לכדי ניכור הורי, והאם "מושכת בחוטים" ומנחה את הקטינות כיצד לנהוג. הוא תיאר את התביעה כ"אחד האמצעים האחרונים" שנותרו לו לשינוי המצב, וטען כי סנקציה של ביטול או הפחתת מזונות עשויה להביא לשיתוף פעולה מצד הבנות או האם. לשיטתו, אין זה צודק שימשיך לשלם מזונות כאשר הוא מנוע מליצור קשר עם בנותיו.
האם טענה מנגד כי מדובר בתביעה "טורדנית וקנטרנית" וב"שימוש לרעה בהליכי משפט". לדבריה, תביעה קודמת של האב להפחתת מזונות נדחתה באוגוסט 2024, וכעת הוא שב ומבקש להגיע לאותה תוצאה תוך שינוי חלק מן הטענות. האם טענה כי האב הוא שעזב את חיי הבנות, לא פעל במשך שנים להסדרת קשר עמן, ואף אינו משלם את המזונות שנפסקו. עוד טענה כי הליך טיפולי שנועד לסייע בחידוש הקשר טרם מוצה כאשר הוגשה התביעה הנוכחית.
פסק הדין סקר שורה של הליכים קודמים בין ההורים. בין היתר צוין כי כבר בהליך משנת 2021 אישר האב שאינו פוגש את בנותיו מזה כשנתיים וחצי, ובית המשפט הסביר לו שעליו לשקול הליך מתאים לחידוש הקשר. באותה שנה ניתן נגדו, בהיעדר הגנה, פסק דין בתביעה שהגישה האם להסדרת זמני שהות ואחריות הורית, ללא קביעת זמני שהות, וכן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעת המזונות. בהליך אחר, שנועד לקביעת זמני שהות, הבהיר בית המשפט ביוני 2025 כי לנוכח נתק של יותר מחמש שנים יש לפנות להליך טיפולי. האב התבקש להודיע אם הוא מסכים לכך, ולאחר שלא ניתנה הסכמתו נמחקה התביעה ביולי 2025.
השופט פפרני קבע כי סקירת ההליכים מלמדת שהאב מכיר היטב את האפשרויות המשפטיות העומדות בפניו, וכי מן ההיסטוריה הדיונית ניתן להתרשם שהוא ניתק את הקשר עם הבנות עם עזיבת בית המשפחה ולא עשה מאמצים מיוחדים כנדרש לשם חידושו. בית המשפט שמע גם את עדותה של מטפלת שטיפלה במשפחה מנובמבר 2023 עד ספטמבר 2024. היא העידה כי שני ההורים הגיעו למפגשים, כי האם אמנם לא ראתה יתרון במעורבות האב בחיי הבנות וחששה מן המפגש עמו, אך שיתפה פעולה בהתאם להנחיות. לדבריה, האב הגיע לאירוע סוף שנה בניגוד להנחייתה, ולאחר אותו אירוע הבנות סירבו לחזור לתהליך והוא הופסק.
מבחינה משפטית בחן בית המשפט את סעיף 9 לחוק דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, המאפשר לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או חלקה, כאשר בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן מחמת "התנהגות מחפירה" של הזכאי במזונות כלפיו. בפסק הדין הודגש כי לפי הפסיקה, שלילת מזונות בשל מרדנות של ילד היא צעד קיצוני שנעשה רק בנסיבות חריגות, וכי טובת הקטין נותרת שיקול מרכזי. עוד פורטו שני תנאים מצטברים שנקבעו בפסיקה: קיומה של הוראת בית משפט המחייבת את הקטינים בקיום קשר, והוכחה שסירוב הקשר נובע מהתנהגות הקטינים ולא מנסיבות אחרות המצדיקות אותו.
במקרה הנוכחי קבע בית המשפט כי אין מחלוקת בדבר הנתק הממושך, אך המחלוקת היא מי גרם לו ואם סירוב הבנות נובע רק מפעולות האם או מרצונן, או שקיימת אחריות גם מצד האב. לאחר בחינת החומר נקבע כי לא הוכח שהאם עירבה את הבנות בהליכים וכי האב הותיר עליה את הנטל לאורך שנים. השופט כתב: "האב זנח את הקשר עם בנותיו לאורך שנים, ולא הוכיח כי ננקטו מצדו פעולות לשיפור וטיפול בנתק", והוסיף כי האב "לא נקט באמת ובתמים בצעדים לחידוש הקשר".
בית המשפט דחה במפורש את הניסיון להציג את הבנות כקטינות מרדניות. בפסק הדין נקבע: "לא ניתן להגדיר מי מהילדים כמרדן, ואינני סבור כי הוכחה הסתה מצד האם, ולו לכאורה". השופט הוסיף כי במיוחד כאשר האב לא עשה מצדו את כל הנחוץ לקידום הקשר, אין מקום למהר ולפטור אותו ממזונות על יסוד טענת מרדנות. בכך נדחתה גם התשתית המרכזית שעליה ביקש האב לבסס את ביטול החיוב.
שיקול נוסף שנזקף לחובת האב היה אי תשלום המזונות בפועל. האם טענה כי במועד הגשת התביעה עמד חובו בתיק ההוצאה לפועל על כ-290 אלף שקל. בית המשפט לא אימץ בפסק הדין את הסכום המדויק כקביעה, אך קבע כי האב ממילא אינו נושא במזונות וכי הוא חייב לאם מאות אלפי שקלים בגין אי תשלום. השופט ציין כי מי שמבקש שינוי במזונות צריך לפנות לבית המשפט בידיים נקיות ובתום לב, וקבע כי כאשר אדם מבקש לבטל מזונות שהוא ממילא אינו משלם, לא ניתן לומר שפנייתו נעשתה בתום לב.
בסיום קבע בית המשפט כי לא התקיימו היסודות המצדיקים פטור ממזונות הילדים ודחה את התביעה. בקביעת ההוצאות הביא השופט בחשבון את אופן התנהלות הצדדים, את היקף ההליך, את העובדה שמדובר בהליך שני באותו עניין ואת הצורך של האם לשכור עורך דין, לצד הסדר דיוני שחסך זמן שיפוטי. האב חויב לשלם לה 25 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
מספר התיק: תלה"מ 32338-03-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.