בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל בעיקרה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שנועדה לאכוף חיובי מס שנקבעו בשני פסקי בוררות ואושרו בפסקי דין חלוטים. השופטת העמיתה יהודית שבח הורתה לאלד פסגות בע"מ, ששמה שונה או נוסף לגשם בוטיק בע"מ, לשלם לרשויות מס ההכנסה 4,759,000 שקל, וכן קבעה מנגנונים לתשלום שני רכיבי מע"מ בסך 1,618,068 שקל ובסך 1,900,000 שקל. אם התשלומים לא יבוצעו במועדים שנקבעו, יוטלו קנסות מותנים של 25 אלף שקל לכל יום, בהתאם לחיוב שנקבע לכל אחד מהמשיבים.
הבקשה הוגשה בידי קבוצת המבקשים, ובה שתי חברות ושני יחידים, על רקע סכסוך שנוצר לאחר היפרדות עסקית והעברת מניות. לפי ההחלטה, הצדדים העבירו את המחלוקות לבוררות בפני השופט בדימוס איתן אורנשטיין. פסק הבוררות הראשון, מיום 17 בינואר 2024, עסק בין היתר בחיובי מס שנבעו מן ההיפרדות, ולאחר הליך לביטולו אושר בפסק דין מיום 11 במאי 2025 כלפי אלד פסגות בלבד. בקשת רשות ערעור שהגישה אלד פסגות נדחתה, ופסק הדין הפך חלוט כלפיה.
פסק בוררות שני ניתן ב-18 באוגוסט 2024 ונתן תוקף להסכם פשרה שעליו חתמו המעורבים למעט אלד פסגות. הוא אושר בפסק דין מיום 30 בספטמבר 2024 כלפי כלל המשיבים למעט אלד פסגות, וגם פסק דין זה הפך חלוט. תחילה התייחסה בקשת הביזיון רק לפסק הדין שאישר את הפסק הראשון, אך בהמשך התיר בית המשפט לתקנה כך שתכלול גם את הפסק השני וכך שהסעד יתמקד בחיוב המשיבים לשלם את המס שהוטל עליהם, ישירות לרשויות המס או באמצעות מומחה שימונה.
המבקשים טענו כי הליך הביזיון הוא המסלול המתאים משום שלא ניתן היה לממש את פסקי הדין בלשכת ההוצאה לפועל, מאחר שהתשלומים נועדו לרשויות המס ולא ישירות אליהם. המשיבים טענו, בין היתר, כי הבקשה מוקדמת משום שלא קיימת דרישת תשלום רשמית או שומת מס עדכנית, וכי חיובי המע"מ טרם התגבשו כל עוד לא הוצאה חשבונית מס. בא כוח קבוצת משיבים טען כי אף שפסק הבוררות נקב בסכומים, "עדיין עולה ממנו באופן מפורש שהכוונה היא סכומים שעולים מתוך דרישות של רשויות המס, מתוך מסמכים רשמיים של מדינת ישראל. מתוך שומות. לא בגין גחמה אישית של התובעים...".
בית המשפט דחה את הטענה שלפיה יש להמתין לדרישה פורמלית של רשויות המס. השופטת שבח קבעה כי הפסק הראשון ניתן לאחר הליך שהתמקד בסוגיית המס וקבע את זהות האחראים ואת הסכומים, וכי הטענה שהחיוב יקום רק לאחר דרישה רשמית מאיינת למעשה את הליך הבוררות, את הסכם הפשרה, את פסקי הבוררות ואת פסקי הדין שאישרו אותם. בהתייחסה לטענה שמדובר ב"גחמה אישית", כתבה: "לא ברור איך דרישה לשלם את שנפסק בפסק הבוררות שאושר והפך חלוט נחשבת ל'גחמה אישית'".
ההחלטה כוללת ביקורת חריפה על אי קיום פסקי הדין. בית המשפט קבע כי ההליך "מגלה אמת פשוטה ומדאיגה לפיה המשיבים מפרים במודע את שני פסקי הדין החלוטים", והוסיף שהם "עושים חוכא ואטלולא מפסקי הבוררות, מפסקי הדין המאשרים אותם". עוד נדחתה הטענה כי ניתן היה לפתור את המחלוקת באמצעות מומחה מס מוסכם. בית המשפט ציין כי מתווה כזה כבר הוצע בבוררות ולא יצא לפועל, וגם הצעה מאוחרת יותר למינוי רואה חשבון מוסכם לא הבשילה למינוי. על הטענה בעניין זה כתבה השופטת: "זוהי טענה מיתממת ולא כנה", ובהמשך הוסיפה: "חוששני שלמשיבים מטרה אחת - למשוך את הזמן".
בית המשפט דחה גם את הטענה שניתן להסתפק במימוש שיקים שניתנו לביטחון. בהקשר זה קיבל את גרסת המבקשים, שבא כוחם אמר בדיון: "אין לנו את ה-3 הצ'קים האישיים...לא ניתן לעשות שימוש בשלב הזה". בנוסף נדחו בקשות של חלק מהמשיבים למחוק או לדחות את בקשת הביזיון נגדם. שניים מהם הסתמכו על הסדר חוב שאושר בהליך חדלות פירעון וטענו כי הוא פטר אותם גם מהחיובים שבפסק הבוררות השני, אך בית המשפט קבע כי קבוצת המבקשים אינה נמנית על הנושים בהסדר וכי אין לפרש אותו כמפטיר אותם גם מן החוב הנדון כאן.
מנגד, בית המשפט לא קיבל את הבקשה להטיל אחריות אישית לפי פקודת הביזיון על שני דירקטורים ובעלי שליטה ביחס לפסק הבוררות הראשון, שאושר רק כלפי אלד פסגות. השופטת ציינה כי הדין עשוי לאפשר חיוב גם של אורגן או מי שלא היה צד לצו כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, אך לשם כך נדרש מצע עובדתי מתאים. במקרה זה נקבע כי עצם החזקת המניות והכהונה כדירקטורים אינן מספיקות, וכי לא הובא מצע עובדתי מתאים להטלת החיוב האישי.
באשר לסכומים, בית המשפט ציין כי רכיב מס רווח ההון שנקבע בפסק הראשון כבר שולם. לכן, ביחס לאלד פסגות נותרו חיוב של 4,759,000 שקל בגין המס על המשיכות האישיות, לרבות גילום המס, חיוב מע"מ של 1,618,068 שקל כנגד חשבונית מס, וחיוב מע"מ בגין עלות הפרויקטים. בפסק השני נקבע רכיב מע"מ של 1,946,005 שקל, אך מאחר שקיימת חפיפה בינו לבין רכיב של 1.9 מיליון שקל בפסק הראשון ובשל ההבדל בין הסכומים, נקבע כי יתר המשיבים ייהנו מן הספק והחיוב לצורך ההליך יעמוד על 1,900,000 שקל. בית המשפט קבע כי כל התשלומים שנותרו, "אף לא מקצתם, לא שולמו".
בחלק האופרטיבי הורתה השופטת לאלד פסגות לשלם לרשויות מס ההכנסה 4,759,000 שקל עד 30 בספטמבר 2026 ולהמציא אישור על התשלום עד 4 באוקטובר. אם לא תעשה כן, תחויב בקנס של 25 אלף שקל לכל יום החל מ-5 באוקטובר. לגבי רכיב המע"מ של 1,618,068 שקל נקבע כי אלד פסגות תשלם אותו בתוך 21 ימים ממועד הוצאת חשבונית המס בידי קבוצת המבקשים, ותמציא קבלה בתוך 25 ימים ממועד המצאת החשבונית; אחרת יחול עליה קנס של 25 אלף שקל לכל יום.
לגבי רכיב המע"מ בסך 1,900,000 שקל נקבע כי אלד פסגות והמשיבים 5 עד 8 ישלמו אותו יחד ולחוד לרשויות מס ערך מוסף בתוך 21 ימים ממועד הוצאת החשבונית. אם לא יומצא אישור על מלוא התשלום בתוך 25 ימים, יחויב כל אחד מהם בקנס של 25 אלף שקל לכל יום. עוד חויבו שלוש קבוצות משיבים, אלד פסגות, המשיבים 5 ו-7 והמשיבים 6 ו-8, לשלם לקבוצת המבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 75 אלף שקל לכל קבוצה.
מספר התיק: ת"א 42252-01-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.