בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה בסך 7 מיליון שקל נגד אברהם שרון השקעות בע"מ ומנהלה, שעסקה בטענה כי חברת ההלוואות הפרה התחייבות להזרים כסף לצורך ביטול מינוי כונס נכסים על משרדים בחולון. השופט דוד זילר קבע כי לא הוכחה התחייבות שהופרה, לא מכוח הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים ולא מכוח מכתב כוונות מוקדם יותר. התובעים חויבו לשלם לנתבעים 60 אלף שקל הוצאות.
עורכי הדין שלנו
ההליך פוצל מראש לשני שלבים. בשלב הראשון נועד בית המשפט להכריע אם הנתבעים הפרו התחייבות כלפי התובעים, ורק אם התשובה תהיה חיובית היה אמור להיפתח שלב נוסף בשאלת הנזק והיקפו. מאחר שבית המשפט דחה את טענת ההפרה, התביעה כולה נדחתה מבלי שנדרש בירור נזק נפרד.
התובעים, בני זוג, החזיקו בכמה נכסים בחולון, ובהם משרדים שעליהם מונה כונס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל, שני נכסים מסחריים שעליהם הייתה משכנתא לטובת בנק לאומי ובית מגורים שגם עליו נרשמה משכנתא. לטענתם, הנתבעים התחייבו להעמיד להם אשראי שיאפשר לבטל את הכינוס על המשרדים, אך לא ביצעו את ההתחייבות. הם טענו כי כתוצאה מכך אושרה מכירת המשרדים בהוצאה לפועל בסכום של 2.4 מיליון שקל, בעוד שלטענתם שווי המשרדים היה 13 מיליון שקל.
במאי 2022 שלח מנהל החברה מכתב לעורך דינם של התובעים. במכתב נאמר כי החברה "אישרה באופן עקרוני להעמיד אשראי" וכי האישור "כפוף לנוהל" שלה. עוד נכתב שהחברה תעביר את הסכום הדרוש לביטול מינוי כונס הנכסים, בהתאם להוראת רשם ההוצאה לפועל, וכי לאחר מכן תירשם לטובתה משכנתא בדרגה ראשונה. התובעים ביקשו לראות במכתב התחייבות מחייבת שהופרה.
אלא שבהמשך, ביוני 2022, נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה מפורט בסך 1.3 מיליון שקל. ההסכם קבע כי ההלוואה תינתן כנגד בטוחות, ובהן משכון על בית המגורים והערת אזהרה על נכס המשרדים. בפועל התברר שלא ניתן לרשום את הערת האזהרה על המשרדים בשל ההערה בדבר מינוי כונס הנכסים. הנתבעים טענו כי בנסיבות אלה הוסכם להקטין את ההלוואה למיליון שקל בלבד.
בית המשפט קיבל את הגרסה הזו וקבע שהיא נתמכת במסמכים מזמן אמת. בין היתר, בהסכם הלוואה שני שנחתם באוקטובר 2022 צוין במפורש כי ההלוואה הראשונה תוכננה ל-1.3 מיליון שקל, אך מאחר שלא ניתן היה לרשום הערת אזהרה על הנכס המסחרי, סוכם שישולם מיליון שקל בלבד. השופט נתן משקל גם להודעות ששלח התובע בזמן אמת ובהן פירט כיצד להעביר את הכספים.
אותן הודעות היו מרכזיות לדחיית הטענה שהכסף היה אמור לעבור לתיק ההוצאה לפועל לצורך שחרור המשרדים. בהודעה מיולי 2022 פירט התובע העברות לבנק לאומי, לעורך דינו ולבנו, וסיכם: "זה מביא אותנו 1,000,000 ש"ח עגול". בית המשפט קבע כי אין בהודעה דרישה להעביר סכום כלשהו לתיק הכינוס, וכי היא דווקא מלמדת שהתובע הסכים באותו שלב להעמדת ההלוואה על מיליון שקל ולייעוד הכספים למטרות אחרות.
הראיות גם סתרו חלק מגרסת התובעים ביחס לתשלום לבנק לאומי. בתצהיר נטען שהנתבעים לא שילמו לבנק 466 אלף שקל שנדרשו לכיסוי פיגורים ותשלום נוסף, אך הנתבעים הציגו אישורי העברה והסכם עם הבנק, ובחקירה אישר התובע שהסכום אכן שולם. בית המשפט קבע כי הטענה בתצהיר שלפיה הסכום לא הועבר אינה נכונה.
גם מסר של מנהל החברה מזמן אמת חיזק את המסקנה שהעברת כספים לשחרור המשרדים הייתה תלויה ברישום בטוחה. הוא כתב לתובע: "אם אתה לא רוצה להעביר את הסכום הדרוש להוצלפ כי אז לא ניתן לרשום הערת אזהרה". בהמשך קבע בית המשפט כי הנתבעים לא נדרשו לפעול באופן עצמאי להעברת הכספים לתיק ההוצאה לפועל כאשר התובע עצמו הורה להעביר את כספי ההלוואה למטרות אחרות.
בית המשפט דחה גם את הטענה שמכתב מאי, כשלעצמו, יצר הסכם הלוואה מחייב. השופט תיאר אותו כמכתב כוונות שאינו כולל את הפרטים המסחריים הנדרשים להסכם הלוואה, כגון סכום סופי, ריבית, מועד פירעון והתחייבות החזר של הלווה. העובדה שהמכתב דיבר באישור "עקרוני" הכפוף ל"נוהל" שלא פורט חיזקה, לפי פסק הדין, את המסקנה שלא הייתה בו מסוימות מספקת ליצירת חיוב סופי.
לחלופין קבע בית המשפט כי גם אילו מכתב מאי היה מחייב, המנגנון שנקבע בו לא הופעל. לפי המכתב, הכסף היה אמור להיות מועבר בהתאם להוראת רשם ההוצאה לפועל, באופן שיאפשר את ביטול הכינוס ורישום המשכנתא לטובת המלווה. הוראה כזו לא ניתנה. השופט דחה את הטענה שהנתבעים הם שהיו חייבים לנהל עבור התובעים את ההליך מול לשכת ההוצאה לפועל וכונס הנכסים.
בהקשר זה נדחתה גם טענה שלפיה מנהל החברה שימש עורך דין של התובעים לצורך תיק ההוצאה לפועל ולכן היה חייב לטפל בשחרור הכינוס. בית המשפט קבע שהטענה לא הועלתה בכתב התביעה, ולכן היא מהווה שינוי חזית, ושממילא לא הוכח שהנתבע נשכר לייצגם בעניין זה. בהסכם ההלוואה אף נכתב כי הוא אינו מייצג את התובעים, ומכתב הכוונות הופנה לעורך דין אחר שייצג אותם.
טענות נוספות של התובעים נדחו אף הן. בית המשפט לא מצא בסיס לטענה בדבר הפרת הוראות חוק איסור הלבנת הון, בין היתר משום שהועלתה רק בסיכומים ולא הוכחה. נדחתה גם הטענה שהחברה הפרה את ההסכם בכך שהעבירה כסף לפני השלמת כל הבטוחות, מאחר שתנאי הבטוחות נועד להגן על המלווה ולא להקנות לתובעים עילה כאשר החברה בחרה לוותר עליו חלקית.
השופט הדגיש כי במשך כשנתיים וחצי לאחר האירועים לא העלו התובעים בכתב טענה שהחברה הפרה התחייבות להעביר כסף לתיק ההוצאה לפועל, ורק לאחר שהנתבעת הודיעה כי בכוונתה לנקוט נגדם הליכים לפירעון חובותיהם הוגשה התביעה. לצד זאת, פסק הדין לא הכריע בשאלת גובה החובות הנטענים של התובעים כלפי החברה, אלא התמקד בשאלה שנקבעה לשלב הראשון: האם הופרה התחייבות הנתבעים. התשובה שניתנה הייתה שלילית.
בסיום נדחתה התביעה במלואה. בית המשפט קבע כי הסכם ההלוואה הראשון לא הופר, כי מכתב הכוונות לא יצר התחייבות סופית מחייבת, וכי גם התנאים שנקבעו בו להעברת כסף לא התקיימו. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 60 אלף שקל.
ת"א 25296-04-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.