בית המשפט לענייני משפחה בחיפה שב וקבע כי ילדה כבת שלוש תלמד בשנת הלימודים הקרובה בגן בצפון, סמוך למקום מגורי האם, ולא במסגרת בחיפה שביקש האב. ההחלטה ניתנה לאחר שבית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לערכאה המשפחתית כדי שתשלים את ההכרעה לאחר קבלת תסקיר עובד סוציאלי לסדרי דין. השופט טל פפרני, סגן הנשיאה, אימץ את המלצת התסקיר, דחה את בקשת האב לחוות דעת מומחה משלימה ולעיכוב ביצוע, וחייב אותו ב-5,000 שקל הוצאות.
עורכי הדין שלנו
האב הגיש ביוני 2026 תביעה שעניינה המסגרת החינוכית של בתם של בני זוג לשעבר. הוא ביקש שהילדה תלמד בגן בחיפה, ואילו האם ביקשה גן בצפון, במקום מגוריה. בתחילת יולי קיבל בית המשפט את עמדת האם והורה על רישום הילדה בצפון, לצד הוראות שנועדו לאזן את נטל ההסעות. האב ערער לבית המשפט המחוזי, ובמסגרת הערעור נקבע כי בית המשפט למשפחה ישלים את מלאכתו לאחר שיונח לפניו תסקיר של עובד סוציאלי לסדרי דין.
לקראת הדיון המחודש הגיש האב כמה בקשות, ובהן להקפאת הליכי השילוב בגן, לקבלת חוות דעת משלימה ממומחית שכבר הייתה מעורבת בהליך קודם, לתיקון כתב התביעה ולדחיית הדיון. יום לפני הדיון הוגש התסקיר החדש. העובדת הסוציאלית שערכה אותו הכירה את המשפחה מהליך קודם, נפגשה עם שני ההורים ועיינה בחומרים מהתיקים הקודמים ומההליך הנוכחי.
בתסקיר נכתב ששני ההורים הם הורים מיטיבים ומסורים וכי הילדה נמצאת בראש מעייניהם. העובדת הסוציאלית סברה שהמרחק בין בתי ההורים אינו חורג מהסביר ומאפשר שגרת חיים ומימוש אחריות הורית של שניהם. היא גם ראתה ברשת התמיכה של הורי האם גורם שיכול לתרום לרציפות הטיפול ולזמינות, ולא מצאה שעצם מעורבותם מצדיקה הימנעות ממסגרת חינוכית סמוכה לבית האם.
אחד השיקולים המרכזיים בהמלצה היה הרצף החינוכי. לפי התסקיר, בגן שביקשה האם תוכל הילדה להמשיך ברצף עד המעבר לכיתה א', בעוד החלופה שהציע האב תחייב מעבר בין גן טרום חובה לגן חובה. העובדת הסוציאלית ציינה גם את מקום עבודתה של האם באזור הצפון ואת הקושי שצפוי לה אם תידרש להביא את הילדה למסגרת בחיפה. המלצתה הייתה לרשום את הילדה לגן בצפון ולצמצם ככל האפשר מעברים ישירים וחיכוך בין ההורים.
האב תקף את התסקיר ואת דרך עריכתו וטען כי המחלוקת אינה רק על גן, אלא למעשה על מרכז חייה של הילדה. הוא טען שהמסגרת בחיפה אינה יוצרת קושי ממשי במעבר בין שנות הגן, מפני שקבוצת הילדים עוברת יחד, והציג טבלה של זמני נסיעות כדי להמחיש את נטל ההסעות. עוד נטען כי מקום עבודת האם יקשה עליה לעמוד באיסוף ובהבאה וכי בפועל יגדל חלקם של הורי האם בטיפול בילדה.
האם ביקשה לאמץ את המלצות התסקיר והתנגדה למינוי המומחית לצורך חוות דעת נוספת. לטענתה, בית המשפט המחוזי היה מודע לאפשרות של חוות דעת משלימה ובכל זאת הורה רק על הגשת תסקיר. היא טענה כי תוכל להביא את הילדה לגן לפני עבודתה ולאסוף אותה בימים שבהם היא אחראית עליה, וכי אין לשנות את חלוקת נטל ההסעות שכבר נקבעה בהחלטה הקודמת.
בית המשפט קיבל את עמדת האם. השופט קבע כי גם אם קבוצת הילדים בחלופה החיפאית עולה יחד משנה לשנה, עדיין מדובר בצוות אחר ובמבנה אחר, וכי כל שינוי מסגרת כרוך בקשיי הסתגלות. על החלופה שמחייבת מעבר כתב: "אין כל ספק בעיני כי הדבר אינו בטובת הקטינה, אשר כידוע זהו השיקול הראשון במעלה". לעומת זאת, נקבע שהצעת האם טובה משמעותית מבחינת הרצף, משום שהיא מאפשרת לילדה להישאר באותה מסגרת עד כיתה א'.
שיקול נוסף היה עומסי התנועה באזור הגן שהציע האב בחיפה. בית המשפט קבע כי המיקום יחייב את האם להיכנס לאזור עמוס בשעות הבוקר ובסיום יום הלימודים, בעוד הגן בצפון נמצא ביישוב כפרי עם מיעוט יחסי של כלי רכב. לפי ההחלטה, נטל הנסיעות שיוטל על האב אם הילדה תלמד בצפון קטן יותר מהנטל שיוטל על האם אם תידרש להסיע אותה לגן בחיפה.
בית המשפט דחה גם את טענת האב כי בחירת הגן בצפון תקבע בהכרח את מרכז חייה של הילדה שם. השופט ציין שהילדה נמצאת בזמני שהות שווים אצל שני ההורים, שהמרחק ביניהם קטן יחסית ושאין מניעה שתיצור קשרים חברתיים ותשתתף בפעילויות הן בחיפה והן בצפון. הוא גם דחה את הטענה שהבחירה תפגע בקשר עם אחיה מצד האב, משום שחלוקת זמני השהות אינה משתנה והילדה תמשיך לשהות אצל האב מחצית מהזמן.
ביחס לתסקיר קבע בית המשפט כי העובדת הסוציאלית מכירה היטב את המשפחה וכי למרות הזמן המוגבל שעמד לרשותה היא בחנה את הנתונים והציגה המלצות ברורות. השופט הגדיר אותו "תסקיר מקצועי מפורט ומנומק" ודחה את הבקשה לחוות דעת מומחה נוספת. לדבריו, קיימים די נתונים להכרעה, והליך מומחה נוסף עלול להוביל לחודשים של המתנה, דיונים ואף חקירות, בניגוד לצורך של הילדה ביציבות, קביעות וודאות.
ההחלטה התייחסה גם לחזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בית המשפט ציין כי החזקה עודנה בתוקף וכי האב לא הציג את הראיות כבדות המשקל הדרושות לסתירתה. לצד זאת, ההכרעה לא נשענה על החזקה לבדה, אלא על מכלול שיקולים ובהם רצף חינוכי, עומס הנסיעות, חלוקת זמני השהות והתסקיר המקצועי.
במהלך הדיון הגיעו ההורים להסכמה על חלוקת זמני שהות קבועה במקום המתווה המשתנה שהיה נהוג קודם לכן. נקבעו ימים קבועים לכל אחד מההורים, יום מתחלף וסופי שבוע מתחלפים, וכן הוראות לאחריות במקרים של מחלה, שביתה או מצב ביטחוני. בית המשפט נתן להסכמה תוקף של החלטה והותיר בתוקף גם את חלוקת נטל ההסעות מהחלטתו הקודמת.
בית המשפט נעתר לבקשת האב לתקן את כתב התביעה ואפשר לאם להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום, אך דחה את הבקשה לעכב את ביצוע החלטת הרישום. השופט ציין כי בקשות קודמות לעיכוב ביצוע נדחו וכי לא חל שינוי נסיבות המצדיק הקפאה. בשל ריבוי ההליכים ותיקון כתב התביעה חויב האב ב-5,000 שקל הוצאות. הצדדים נדרשו להודיע בתוך 45 ימים אם הם עומדים על המשך שמיעת ההליך; מי שלא יודיע ייחשב כמסכים למתן תוקף של פסק דין להחלטה, בלי לוותר על האפשרות להגיש בעתיד הליך חדש אם הנסיבות ישתנו.
תלה"מ 40382-06-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.