בית משפט השלום בהרצלייה חייב את עיריית אשקלון ואת מגדל חברה לביטוח בע"מ לשלם 807,094 שקל לצעירה שנפלה באוקטובר 2019 באזור פח מוטמן ברחוב דוד רזיאל באשקלון. השופטת חן מאירוביץ קבעה כי במקום היה בור גדול שנותר לאחר הסרת פח מוטמן, כי הבור הוסתר בענפי דקל ובאשפה וכי באזור שררה חשכה עקב כשל בתאורה. לצד אחריות הנתבעות יוחס לתובעת אשם תורם בשיעור 15%.
התובעת, שהייתה בת 19 בזמן התאונה, טענה כי בסביבות 18:30 יצאה להשליך אשפה, דרכה על ענפי דקל שהיו פזורים ליד הפח, החליקה ונפלה. לדבריה, רק לאחר שפונו הענפים נודע לה כי מתחתם היה בור. היא הסבירה כי תחילה סברה שמעדה רק בשל הענפים, ובהמשך, לאחר שראתה את עומק הבור, הבינה את מנגנון הנפילה. בעדותה אמרה: "הרגל שלי החליקה פנימה ולכן היא הסתובבה", ותיארה כי נפלה לאחור על הגב.
עיריית אשקלון ומבטחתה חלקו על עצם הוכחת התאונה וטענו כי גרסת התובעת התפתחה, בין היתר משום שהבור לא הוזכר בכתב התביעה המקורי ובתביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי. לטענתן, ככל שהתאונה אכן התרחשה, האחריות רובצת לפתחה של התובעת או שיש לייחס לה אשם תורם. לחלופין טענה העירייה כי אם תחויב, יש להעביר את האחריות לקבלני המשנה שעמם התקשרה לניקיון הרחובות ולפינוי גזם.
בית המשפט קיבל את גרסת התובעת. השופטת התרשמה כי עדותה הייתה משכנעת ועקבית גם בחקירה נגדית, וקיבלה את הסברה שלפיה לא ידעה על קיומו של הבור בזמן הנפילה משום שהיה מכוסה בענפים ובאשפה. לכך הצטרף צילום של מקום הנפילה שצולם סמוך לאחר התאונה ותמונות נוספות שתיעדו את המקום לאורך זמן, ובהן נראה הבור שנוצר במקום שבו היה בעבר פח מוטמן נוסף.
גם טענת החשכה התקבלה. עד מטעם העירייה, מנהל מחלקת החשמל, העיד כי בדיקות כלליות של התאורה מבוצעות אחת לחודש וכי העירייה נסמכת גם על תלונות למוקד, ולא שלל שבמועד התאונה התאורה במקום לא הייתה תקינה. בית המשפט הפנה גם לרישומי מוקד שבהם תועד כשל בפנס רחוב באזור חודשים לפני התאונה ופנייה נוספת כמה ימים אחריה, וכן לעדות מטעם אחד הקבלנים שלפיה מדובר ברחוב חשוך מאוד.
על בסיס מכלול הראיות קבע בית המשפט כי הבור לא נאטם לאחר הוצאת הפח המוטמן ונשאר כמפגע, ועליו הושלכו ענפי דקל ואשפה. השופטת תיארה את התמונות כמלמדות על "הזנחה רבתי" במקום שאליו מגיעים תושבים להשליך אשפה. היא הוסיפה כי בתמונה מ-29 בינואר 2020, לאחר התאונה, נראה שהבור תוחם בקונוסים והשטח סביבו נוקה.
מנגד, העירייה לא הציגה תיעוד שיטתי של סיורים, נוהלי עבודה או הטיפול בבור. בית המשפט הגדיר את התשתית שהוצגה מטעמה כ"חסר ראייתי משווע" וקבע כי בנסיבות שבהן המידע על תחזוקת התשתיות מצוי בידי הרשות, היה עליה להביא ראיות נגדיות שיסתרו את התשתית הראשונית שהציגה התובעת. נקבע שהעירייה יכלה לצפות את הסיכון שבהותרת בור חשוף ומוסתר ולא פעלה באמצעים סבירים להסרת המפגע.
העירייה ביקשה להטיל אחריות על א.ט.ש. אמיר טל שחר בע"מ, שהייתה קשורה עמה בהסכם לניקיון רחובות, ועל פרח השקד בע"מ, שהייתה קשורה עמה בפינוי גזם, וכן על מבטחותיהן. קבלני המשנה טענו כי המפגע לא היה בתחום אחריותם וכי עבודתם בוצעה לפי חלוקת תפקידים והנחיות העירייה. בית המשפט קבע שהעירייה לא הציגה יומני עבודה, נהלים או תשתית עובדתית מספקת שתקשור את הקבלנים לאי הסרת המפגע.
לגבי פרח השקד נקבע כי אף שההסכם עסק באיסוף פסולת וגזם, הראיות הראו שהחברה פעלה לפי תוכניות עבודה והנחיות מדויקות של העירייה ולא הייתה רשאית לבחור בעצמה אזורי פינוי. ביחס לא.ט.ש. נקבע כי גם אם נוסח ההסכם היה רחב, לא הוצגה תשתית מספקת לגבי נוהל העבודה בפועל במועד התאונה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי האחריות למפגע רובצת על הנתבעות ודחה את ההודעות לצדדים השלישיים.
עם זאת, בית המשפט קבע שהתובעת נושאת ב-15% אשם תורם. נקבע כי הבור עצמו היה נסתר בשל הענפים וכי התאורה באזור הייתה לקויה, אך בנסיבות אלה היה עליה לנהוג בזהירות רבה יותר, לגשש את דרכה ולפסוע במתינות. לכן הופחת חלק מהפיצוי, אף שהאחריות לרשלנות הוטלה על הנתבעות.
במישור הנזק אימץ בית המשפט את חוות דעת המומחה שמונה מטעמו, שלפיה לתובעת נותרה נכות רפואית משוקללת של 28% בשל מגבלות בקרסול, צלקות והגבלה בגב התחתון. התאונה אירעה יומיים לפני גיוסה לצבא, לאחר שהוכשרה במסגרת עתודה טכנולוגית כהנדסאית חשמל. לפי פסק הדין, בעקבות הפגיעה היא הופטרה משירותה הצבאי, ולאחר השיקום שבה לעבוד בעבודות שונות ואף השלימה תואר נוסף.
בית המשפט קבע כי לנוכח גילה הצעיר והעדר תשתית יציבה לגבי מסלול השתכרותה העתידי, בסיס השכר לעתיד יחושב לפי השכר הממוצע במשק, 13,941 שקל. שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הועמד על 60% מהנכות הרפואית שנקבעה לאחר התאמה לרכיב הצלקות, והפסד ההשתכרות לעתיד הועמד על 639,522 שקל. עוד נפסקו 60 אלף שקל לעזרה בעבר ובעתיד ו-40 אלף שקל להוצאות רפואיות ונסיעות.
בפסקה העוסקת בנזק הלא ממוני נכתב כי הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על 200 אלף שקל, ואילו בסיכום ראשי הנזק נרשם ברכיב זה סכום של 210 אלף שקל. בסיכום הביניים נקבע סכום של 949,522 שקל, ולאחר הפחתת האשם התורם נקבע הסכום האופרטיבי לתשלום על 807,094 שקל. נוסף לכך חויבו הנתבעות בשכר טרחת עורך דין בסך 190,474 שקל, בהחזר האגרה ובהוצאות חוות הדעת של המומחים כנגד אסמכתאות. בשל דחיית ההודעות לצדדים השלישיים חויבו הנתבעות גם בהוצאות של 25 אלף שקל לטובת כל אחד משני קבלני המשנה.
ת"א 42242-12-20
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.