בית משפט השלום בבאר שבע חייב את א. ב. הידראוליקה בע"מ, את מנהלה ואת מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ לשלם יחד ולחוד 494,955 שקל לתושב הרשות הפלסטינית שנפל מגג שביר במפעל בקריית גת. התובע הגיע למקום כדי להציג בשיחת וידאו מכונות לרוכשים, עלה לגג כדי לצלם את ארובת המכונות ונפל מהגג, שבו היו לוחות שקופים. השופט הבכיר יורם ברוזה קבע שהנתבעים לא הדריכו אותו ולא סיפקו אמצעי מיגון מתאימים, אך הפחית 15% מהפיצוי בשל אשם תורם.
התאונה אירעה ב-13 במרץ 2018. באותה תקופה הידראוליקה החזיקה במפעל במסגרת מערכת הסכמים עם ש. כהן, ובהם הסכם שכירות, אופציה לרכישת המפעל והסכם למכירת הציוד. פסק הדין קבע כי בפועל הסכם השכירות היה הסכם למראית עין שנועד להתמודד עם מגבלת העברת הקרקע, וכי הידראוליקה הייתה המחזיקה בנכס ובעלת השליטה בו בזמן התאונה. במקביל, ש. כהן והידראוליקה היו מעורבות במאמצים למכור את המכונות שהיו במפעל.
התובע, שעבד בחקלאות בישראל והכיר את מנהל הידראוליקה, גויס כמתווך וכמתורגמן מול רוכשים אפשריים מירדן ומערב הסעודית. לפי פסק הדין, התמורה שסוכמה עבור שירותיו הייתה עמלה של 10%. ביום התאונה ביקשו המתווכים להציג את המכונות בשיחת וידאו לרוכשים מערב הסעודית. מנהל הידראוליקה היה אמור להגיע עם התובע למפעל, אך הוחלף בעובד של החברה. במהלך השיחה יצא העובד לעשן, והתובע נותר להציג את הציוד לבדו.
בית המשפט קיבל את גרסת התובע שלפיה הרוכשים ביקשו ממנו לצלם את הארובה, והוא עלה לגג לצורך כך. מנהל הידראוליקה אישר בעדותו כי לאחר התאונה ראה "חור בפרספקט", ובית המשפט קבע שמדובר בלוחות שקופים שנועדו להכניס אור ובגג שביר שעליו חלות תקנות בטיחות ייעודיות. השופט ציין כי תנאי הבטיחות וההדרכה הנדרשים בתקנות לא התקיימו במקרה.
הנתבעים טענו בין היתר כי התובע עלה לגג על דעת עצמו וללא צורך, וכי המקום היה סגור והוצב בו שילוט. במהלך ההליך עלו גם אפשרויות אחרות לסיבת הנפילה, ובהן נפילה מסולם או בעיה לבבית. בית המשפט דחה את הטענות. הוא נתן משקל לכך שהנתבעים לא הגישו את תיק המשטרה ואת החומרים הנוספים שהתבקשו להעתיק, אף שניתנו צווים בעניין, וקבע כי הראיות מלמדות שהתובע עלה לגג כדי לבצע את המשימה שלשמה נשלח.
פסק הדין הסתמך גם על תוספת להסכם השכירות שנחתמה בינואר 2019, לאחר התאונה, ובה נקבע כי תיאסר הגישה לגג, המעברים אליו יינעלו וייתלו שלטים האוסרים גישה. בית המשפט קבע כי התוספת מלמדת שלפני חתימתה לא הייתה מניעה פיזית לעלות לגג. השופט כתב כי התובע עלה לגג "לבקשת הרוכשים, כפי שציפו ממנו ובהתאם להנחיות שקיבל", מבלי שהוסבר לו שהגג מסוכן בשל הלוחות השקופים.
האחריות נקבעה משני כיוונים. הידראוליקה הייתה המחזיקה בנכס, ומנהל החברה היה זה שגייס את התובע, הנחה אותו והיה מעורב בעסקת המכונות. ש. כהן הייתה אף היא מעורבת במכירת הציוד ובהבאת הרוכשים. ביחס למנהל קבע בית המשפט כי אף שפעל במסגרת החברה, בנסיבות העניין יש להטיל עליו חובת זהירות אישית, משום שהוא הזמין את שירותי התובע ושלח אותו למפעל בלי לבחון את הסיכונים ובלי הנחיות מתאימות.
בית המשפט דחה את ניסיון הנתבעים לייחס לתובע את עיקר האחריות, וקבע כי אחריותם "עיקרית ומכרעת". עם זאת, הוא מצא שגם התובע היה צריך לנקוט זהירות בעת הליכה על הגג תוך כדי שיחת וידאו. לכן נקבע אשם תורם בשיעור 15%. בחלוקה הפנימית בין הנתבעים הוטלו 75% מהאחריות על הידראוליקה ומנהלה יחד, משום שהיו גם מחזיקי הנכס וגם מי ששלחו את התובע למקום, ו-25% על ש. כהן בשל מעורבותה בשליחת התובע במסגרת מכירת המכונות.
התובע פונה לבית החולים סורוקה ואושפז בטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקה האורתופדית. הרשומות תיארו שברים מרובים בפנים, בצלעות, באגן ובאזורים נוספים, וכן פגיעות נוספות. בהמשך נקבעו לו נכויות בתחומים אורתופדיים ובתחום אף אוזן גרון. בית המשפט העמיד את נכותו הרפואית המשוקללת בעקבות התאונה על 44.92%, עם סיכוי להחמרה ל-51.8%, ואת הפגיעה בכושר ההשתכרות לאחר שנת השיקום הראשונה על 30%.
לצורך חישוב הפסדי השכר דחה בית המשפט את טענת השכר שלא נתמכה בראיות וקבע בסיס של 4,750 שקל לחודש עד 7 באוקטובר 2023, לפי דיווחי מת"ש. בפסק הדין נקבע כי מאז אותו מועד השתנתה האפשרות של עובדים פלסטינים להיכנס ולעבוד בישראל, ולכן לצורך התקופה שלאחר מכן השתמש בית המשפט בבסיס שכר של 2,700 שקל, שאותו ייחס לפסיקה שאימצה את השכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית.
הנזק הכולל הועמד על 582,300 שקל: 300 אלף שקל בגין כאב וסבל, 162,300 שקל הפסדי שכר בעבר, 64 אלף שקל הפסדי כושר השתכרות בעתיד, 16 אלף שקל הפסדי פנסיה ו-40 אלף שקל עבור עזרה, ניידות וסיעוד. לאחר הפחתת 15% אשם תורם נקבע הפיצוי על 494,955 שקל. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים לניכוי רעיוני של תגמולי הביטוח הלאומי, וקבע כי התובע פעל בתום לב וכי דחיית תביעתו למוסד לביטוח לאומי נבעה מכך שפעל כעצמאי ולא היה מבוטח כעצמאי.
ש. כהן הגישה הודעה לצד ג' נגד הידראוליקה ומנהלה, בטענות נזיקיות וחוזיות. בית המשפט דחה אותה. נקבע כי הטענות החוזיות אינן יכולות להישען על הסכם השכירות לאחר שנקבע שהוא הסכם למראית עין, וכי גם טענת הביטוח נדחתה משום שהוכח שהידראוליקה ומנהלה נשאו בפועל בעלות הפרמיה שהועברה לאיילון. השאלה אם הם עצמם נכללו כמבוטחים בפוליסה הושארה בצריך עיון ככל שתוגש תביעה נפרדת.
לצד הפיצוי חויבו הנתבעים 1 עד 3, יחד ולחוד, בשכר טרחת עורך דין בשיעור 23.6%, בהחזר תשלומים למומחים ובהחזר אגרת הפתיחה, וכן בהוצאות משפט של 2,500 שקל. בשל דחיית ההודעה לצד ג' חויבה ש. כהן לשלם להידראוליקה ולמנהלה הוצאות ושכר טרחה בסך 15 אלף שקל.
ת"א 43960-08-22
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.