בית משפט השלום בבאר שבע העניק הפטר לאלתר לחייבת גרושה ואם לשני קטינים, לאחר שקבע כי מצבה הבריאותי והנפשי, אי כושר השתכרות בשיעור 100% ומצבה של בתה אינם מותירים לה יתרה משמעותית שניתן להפנות לתשלום לנושים. השופט ירון גולן קיבל בכך את בקשת החייבת להפטר מיידי, אף שהנאמן המליץ על תוכנית שיקום שבמסגרתה תוסיף 50 אלף שקל לקופת ההליך ב-50 תשלומים חודשיים של 1,000 שקל, נוסף על הסדרת פיגורים.
עורכי הדין שלנו
נגד החייבת אושרו תביעות חוב בסך כולל של 411,216 שקל. לפי פסק הדין, בקופת ההליך הייתה יתרה משוערכת של כ-18,004 שקל לאחר הוצאות שפורטו בדוח הנאמן. בית המשפט ציין גם כי החובות נוצרו לאחר שהמוסד לביטוח לאומי קבע לחייבת נכות, אך קבע כי מכלול נסיבותיה הפרטניות מצדיק בכל זאת הפטר לאלתר.
ההליך נפתח במאי 2024. לפי חוות דעת הממונה על חדלות פירעון מיולי 2025, באותה עת ניהלה החייבת עסק בתחום הקוסמטיקה ללא בקשה מתאימה, במזומן וללא חשבון בנק, ודוחותיה לא גובו במלואם באסמכתאות. הממונה ציין כי החייבת הוכרה עם 44% נכות רפואית ודרגת אי כושר השתכרות יציבה של 100% על רקע פוסט טראומה ופיברומיאלגיה. באותה עת דווח גם על הכנסה מעסק, קצבת נכות בתוספת תלויים, סיוע בדיור, קצבה עבור הבת ומזונות.
החייבת ביקשה בתחילה לקבוע לה תוכנית שיקום וטענה כי דוחותיה מגובים באסמכתאות ככל שניתן. היא הודתה כי היה עליה לבקש היתר לניהול העסק. בדיון באוקטובר 2025 חל שינוי בתמונה: החייבת טענה כי הפסיקה לעבוד בשל החמרה במצבה הנפשי, ובא כוחה הודיע כי בכוונתו למשוך את הבקשה לניהול העסק. בהחלטה מאותו יום כתב בית המשפט: "נראה כי קיים שינוי נסיבות שאינו מאפשר בשלב זה מתן צו שיקום כלכלי", והורה לה להציג מסמכים על סגירת העסק ומסמכים רפואיים.
בדוח מעודכן ממאי 2026 המליץ הנאמן על צו לשיקום כלכלי ולא על הפטר מיידי. הוא סבר שהלכת לשצ'נקו אינה פוטרת את החייבת מתשלום רק משום שהיא מקבלת קצבת נכות ואינה עובדת, בין היתר משום שלמשק הבית הכנסות נוספות. עם זאת, הנאמן לא התנגד להפחתת צו התשלומים ל-1,000 שקל בחודש מאוקטובר 2025. הוא ציין כי החייבת צברה פיגורים של 11,200 שקל, או 7,600 שקל אם תתקבל ההפחתה, והמליץ לבסוף על הוספת 50 אלף שקל לקופה ב-50 תשלומים חודשיים של 1,000 שקל.
החייבת התנגדה וביקשה הפטר לאלתר. לטענתה, היא אינה עובדת ואינה מסוגלת לעבוד, הפסיקה את עיסוקה העצמאי עקב החמרה רפואית והציגה מסמכים על אשפוז פסיכיאטרי ועל סגירת התיקים ברשויות המס. היא טענה כי קצבת הנכות שלה ותוספת התלויים אינן יוצרות עודף לתשלום חובות, וכי כספי המזונות מיועדים לילדים. לדבריה, הכנסותיה יחד עם המזונות, בסך של כ-10,600 שקל, אינן מספיקות למחיה מינימלית בכבוד בהתחשב במצבה ובצרכי בתה.
לאחר שהוגשו מסמכים רפואיים נוספים קבע בית המשפט כי הם מלמדים על מצב בריאותי ונפשי מורכב שמשפיע על כושר התפקוד של החייבת. בפסק הדין צוין כי היא מתמודדת עם PTSD, חרדה ודיכאון לצד פיברומיאלגיה, וכי גם בתה הוכרה כבעלת נכות וצרכים מיוחדים. בית המשפט קבע שמכלול הנתונים מונע מן החייבת להשתלב בשוק העבודה ולשקם בכוחות עצמה את מצבה הכלכלי.
השופט גולן הפנה לסעיף 167(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שלפיו כאשר כושר ההשתכרות של יחיד אינו עולה על דמי המחיה, אין להטיל עליו חובת תשלומים ויש לתת לו הפטר לאלתר. הוא הזכיר גם את הלכת לשצ'נקו, שלפיה עצם קבלת קצבת נכות אינה מעניקה פטור אוטומטי מתשלום, ויש לבחון את הכנסות התא המשפחתי בכללותן כדי לקבוע אם קיימות הכנסות נוספות המאפשרות צו תשלומים.
במקרה הנוכחי קבע בית המשפט כי החייבת מוכרת עם 44% נכות רפואית ו-100% אי כושר השתכרות, אינה עובדת, נעדרת נכסים וזכאית לקצבה. מנגד הובא בחשבון שהחובות נוצרו לאחר קביעת הנכות. לאחר האיזון כתב השופט: "אחרי ששקלתי בעניין ולא בלי התלבטות אני סבור שלאור מצבה של היחידה ונוכח נסיבותיה הפרטניות יש ליתן לה הפטר לאלתר מחובותיה".
בית המשפט הדגיש את מצבה הבריאותי של החייבת, את מצבה של בתה, את העובדה שהיא מגדלת לבדה שני קטינים ואת גובה ההכנסות מגמלאות וממזונות. לפי פסק הדין, לא קיימת לה יתרה משמעותית מהכנסותיה, והשופט הוסיף כי "גם אם קיימת יתרה, מדובר בסכום זניח". לפיכך ניתן לה הפטר לאלתר מחובות העבר, למעט חובות שאינם בני הפטר לפי הדין, וההגבלות והליכי הגבייה בגין חובות העבר שעליהם חל ההפטר בוטלו בהתאם לתנאים שנקבעו.
חדל"פ 69184-03-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.