בית משפט השלום בבת ים קיבל בחלקה תביעה של מכון טכנולוגי חולון נגד חברת גלובלביט סופט בע"מ, וקבע כי החברה הפרה באופן יסודי את ההסכמים להקמת אתר אינטרנט באנגלית משום שלא סיפקה מערכת ניהול תוכן בהתאם למוסכם ולא מסרה מסמך אפיון מפורט. השופטת, סגנית הנשיאה רונית אופיר, חייבה את גלובלביט להשיב למכון 195,600 שקל. במקביל התקבלה התביעה שכנגד של גלובלביט, והמכון חויב לשלם לה 51,283 שקל בגין עבודות נוספות שבוצעו לאחר העלאת האתר לאוויר.
עורכי הדין שלנו
הסכסוך נולד מהתקשרות שהחלה במרץ 2021 להקמת אתר חדש באנגלית עבור המכון. באפריל אותה שנה חתמו הצדדים על הסכם למתן שירותי אפיון והשלמת עיצוב ועל הסכם לפיתוח אתר מיתוגי. התמורה שנקבעה בהסכמים עמדה על 195,600 שקל כולל מע"מ. לפי פסק הדין, ההסכמים קבעו כי כבר בגרסה הראשונה של האתר תיכלל מערכת ניהול תוכן מסוג CMS, שתאפשר ניהול משתמשים והרשאות ועריכת תוכן באזורים שהוגדרו, ובהם דפי האקדמיה, יומן האירועים והחדשות.
כבר בהצעת המחיר הראשונית כתב מנכ"ל גלובלביט כי "הפיתוח יכלול כבר בגרסה הראשונה מערכת ניהול בסיסית". בהמשך התקיימו פגישות עבודה, ובמאי 2021 סוכם כי דפי הפקולטות והמחלקות יוכנו באמצעות מערכת ה-CMS. האתר הועלה לאוויר בתחילת פברואר 2022 לצורך בדיקות, הערות ותיקונים, והעבודה בין הצדדים נמשכה בחודשים שלאחר מכן.
המכון טען כי האתר לא הושלם בהתאם להסכמות וכי מערכת הניהול לא אפשרה עריכה שוטפת וידידותית של החלקים המרכזיים שנועדו להיות דינמיים. לטענתו, אנשי המכון נאלצו לפנות לגלובלביט כדי לבצע עדכוני תוכן ידניים בתשלום. אחד מעובדי המכון העיד כי לפי ההסכם גם אנשים שאינם מתכנתים "אמורים להיות מסוגלים לערוך טקסטים מדיה וחדשות". המכון טען גם שמסמך אפיון מפורט, שהחברה התחייבה להכין, לא נמסר לו מעולם.
באוקטובר 2022 שלח המכון לגלובלביט מכתב התראה שבו הודיע על ביטול ההסכם בשל הפרה יסודית ודרש השבה של הכספים ששילם. בתביעה שהוגשה לאחר מכן העמיד המכון את דרישתו על 447,187.13 שקל, סכום שכלל את התשלומים שדרש להשיב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה.
גלובלביט טענה מנגד כי עמדה בהתחייבויותיה וסיפקה אתר מוגמר, פועל ותקין, וכי הוסכם מראש שבגרסה הראשונה תוטמע מערכת CMS בסיסית ומוגבלת בלבד כדי לעמוד בלוח הזמנים. לטענתה, חלק מדפי האקדמיה נועדו לעריכה באמצעות תבנית HTML ולא באמצעות עורך תוכן חופשי. החברה טענה שהמכון השתמש באתר במשך חודשים וכי השבה מלאה תביא להתעשרות שלא כדין על חשבון יותר מ-2,500 שעות פיתוח ותכנות שלטענתה הושקעו בפרויקט.
החברה גם הגישה תביעה שכנגד. היא טענה כי נותר למכון חוב בגין עבודות פיתוח ותחזוקה נוספות שבוצעו במאי וביוני 2022 ואושרו על ידו. סכום התביעה שכנגד הועמד על 51,283.62 שקל. לטענתה, מדובר בעבודות נפרדות מן ההסכם המקורי, שבוצעו לבקשת המכון ושעבורן לא שולם חשבון העסקה.
בית המשפט קבע כי ההסכמה בין הצדדים הייתה ברורה יותר מגרסת גלובלביט. נקבע כי מערכת ה-CMS הייתה אמורה לאפשר לעובדי המכון, גם ללא ידע בתכנות, לערוך באופן ישיר וויזואלי את התוכן בדפי האקדמיה, יומן האירועים והחדשות. השופטת הסתמכה על לשון ההסכמים, על עדויות עובדי המכון, על התכתבויות מזמן אמת וגם על חלק מעדויות אנשי גלובלביט. היא ציינה כי אחד מנציגי החברה הודה בחקירה ש"כאשר אנחנו מדברים על עריכת HTML, מתייחסים פה למשהו שלא כל בן-אדם יכול לעשות וזה נכון".
פסק הדין דחה גם את טענת גלובלביט שלפיה בשלב מאוחר יותר ויתר המכון על עריכה מלאה באמצעות CMS. נקבע כי הגרסה בדבר הסכמה מאוחרת לא הוכחה, לא נתמכה במסמך מתאים ואף לא נטענה כך בכתב ההגנה. בית המשפט ציין כי עובדים רלוונטיים נוספים של החברה, שהשתתפו בפגישות, לא הובאו לעדות, וכי הימנעות זו חיזקה את ראיות המכון.
גם חוות דעת מומחה שהגישה גלובלביט לא סייעה לה. לפי פסק הדין, המומחה לא נכלל מלכתחילה ברשימת העדים, ולאחר שבית המשפט הציע לאפשר את תיקון המחדל בכפוף להוצאות ולאפשר למכון להגיש חוות דעת נגדית, בחרה גלובלביט למשוך את חוות הדעת. השופטת הוסיפה כי ממילא השאלה מה הוסכם ביחס למערכת ה-CMS היא שאלה עובדתית ומשפטית שבית המשפט נדרש להכריע בה.
המסקנה הייתה חד-משמעית: "האתר שסופק לא תאם למוסכם". נקבע כי לא סופקה מערכת CMS מלאה באזורים שנקבעו, וכי גלובלביט גם לא הוכיחה שמסמך האפיון המפורט הוכן ונמסר. השופטת קבעה שהחסר במסמך האפיון ואספקת אתר שאינו תואם להסכם מהווים הפרה יסודית, וכי המכון נתן לחברה הזדמנות לתקן את ההפרה אך זו לא תוקנה.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את מלוא דרישת ההשבה של המכון. נקבע כי ההסכם המקורי תומחר במודל של מחיר קבוע עבור המוצר, ולכן ביטולו מזכה את המכון בהשבת התמורה ההסכמית. מנגד, תשלומים אחרים ששולמו עבור שינויים, תוספות, עדכונים ותחזוקה לאחר העלאת האתר לאוויר נעשו במסגרת הזמנות נפרדות ועל בסיס שעות עבודה. מאחר שהמכון קיבל את אותן עבודות ולא הוכח שוויין באופן שמאפשר השבה, לא הורה בית המשפט להשיב את הסכומים הללו.
באותו היגיון התקבלה התביעה שכנגד של גלובלביט. בית המשפט קבע כי על המכון לשלם את החשבוניות שלא שולמו עבור העבודות הנוספות, ובחלק האופרטיבי חייב אותו בסך 51,283 שקל, בצירוף ריבית שקלית מהמועד שנקבע בפסק הדין. מנגד חויבה גלובלביט להשיב למכון 195,600 שקל, בצירוף ריבית שקלית מהמועד שנקבע.
בנוסף חויבה גלובלביט לשלם למכון אגרה בסך 4,890 שקל, הוצאות הליך בסך 2,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקל כולל מע"מ. כך הסתיים הסכסוך בתוצאה מעורבת: התביעה העיקרית התקבלה בחלקה בשל ההפרה היסודית, אך תביעת החברה שכנגד בגין העבודות הנוספות התקבלה.
ת"א 23518-05-23
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.