בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת גזר שבע שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע, לפי הודאתו, במגע עם סוכן חוץ, בשני מקרי הצתה ובעשרות מקרים של השחתת פני מקרקעין. השופט חנא סבאג קבע כי הנאשם המשיך בקשר עם גורמים שפעלו מטעם איראן גם לאחר שהבין את זהותם ואת מטרתם, וביצע עבורם משימות בתשלום בתקופת מלחמת "חרבות ברזל". לצד המאסר נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 10,000 שקל ופיצוי של 10,000 שקל לכל אחד מבעלי ארבעת כלי הרכב שנפגעו.
הנאשם הורשע ב-20 באפריל 2026 על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום. לפי גזר הדין, הקשר עם מפעילים שפעלו בשליחות איראן או ארגון מחבלים נמשך מאמצע אוקטובר 2024 ועד למעצרו ב-17 בנובמבר 2024. בתחילת הקשר הוצעו לו תשלומים בקריפטו עבור ריסוס כתובות גרפיטי נגד הממשלה ונגד ראש הממשלה, צילום הכתובות ושליחת הסרטונים באמצעות טלגרם. הוא ביצע עשרות משימות כאלה בנוף הגליל, בחיפה ובמקומות נוספים, וקיבל בתמורה תשלומים של מאות ואלפי דולרים.
בהמשך הוצעו לנאשם משימות חמורות יותר. לפי העובדות שבהן הודה, כאשר הוצע לו תשלום של 125 אלף דולר תמורת רצח אדם הוא סירב ואמר שאינו מעוניין "ללכלך את ידיו בדם". עם זאת, בשלב זה כבר הבין כי האדם שמולו הוא סוכן חוץ הפועל מטעם איראן כדי לפגוע בביטחון ישראל, ובכל זאת המשיך בקשר. לאחר מכן הסכים להצית רכב בחיפה תמורת תשלום, הצטייד באצטון, שפך אותו על רכב חונה והצית אותו. רכב נוסף שחנה בסמוך התלקח אף הוא, ושני כלי הרכב ניזוקו קשות.
הקשר נמשך גם לאחר ההצתה הראשונה. גזר הדין מתאר כיצד הנאשם ביקש שוב ושוב "עבודה" בתשלום, דחה חלק מהמשימות שהוצעו לו והציע בעצמו חלופות. באחת ההתכתבויות כתב: "בוקר טוב אחי, מה קורה? לא נתת לי עבודה אתמול. אני לא יכול לעשות משפטים היום? אני צריך עבודה דחוף אחי". בהזדמנות אחרת הציע להצית פארק שעשועים ולרסס כיתוב שיקשור את המעשה לאיראן, מתוך מחשבה שהאירוע יגיע לחדשות. ההצעה לא בוצעה.
בהמשך יצר הנאשם קשר עם סוכן חוץ נוסף, אף שידע גם לגביו כי הוא פועל מטעם איראן. הוא הסכים לרסס כתובות נוספות בתשלום, ולאחר מכן קיבל משימה לרסס כתובת על רכב ולהצית אותו. בלילה של 9 בנובמבר 2024 הגיע לחיפה כשהוא מצויד בתרסיס צבע ובאלכוהול רפואי, ריסס רכב, הצית אותו וצילם את הבעירה. הרכב ניזוק קשות ורכב נוסף שחנה לידו נפגע מחום הדליקה. לאחר ויכוח על איכות הסרטון קיבל הנאשם את התשלום שהובטח לו בקריפטו.
בית המשפט ציין כי לצד המשימות שביצע, הנאשם סירב להצעות חמורות אחרות, ובהן רצח אדם, צילום מתקן מסווג, צילום משרדי השב"כ, הצתת רכב צבאי ושריפת בית. עוד נקבע כי מרבית כתובות הגרפיטי נמחקו על ידו לאחר שצולמו, למעט כתובת אחת, וכי המעשים לא נעשו ממניע אידיאולוגי. אולם השופט קבע שאין בכך כדי לאיין את חומרת המעשים, במיוחד משום שהנאשם המשיך את הקשר לאחר שהבין כי מדובר בגורמים איראניים ואף פנה מיוזמתו לסוכן נוסף.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של שמונה עד עשר שנות מאסר ולמקם את העונש בשליש העליון של המתחם. היא טענה כי הנאשם פגע בביטחון המדינה, בשלום הציבור, בביטחון האישי ובקניין, וכי הנזק הפוטנציאלי של קשר עם סוכני חוץ איראניים בתקופת מלחמה קשה לכימות. בא כוח המאשימה טען כי התופעה הפכה ל"מכת מדינה" וביקש להדגיש את הצורך בהרתעת היחיד והרבים.
ההגנה ביקשה מתחם של שלוש עד חמש שנות מאסר ועונש בתחתיתו. לטענתה, המעשים בוצעו בשל מצוקה כלכלית וחובות ולא מתוך אידיאולוגיה, והנאשם הציב גבולות וסירב למשימות שלדעתו היו בעלות פוטנציאל ביטחוני חמור יותר. הסנגור ביקש להתחשב בהודאה, בקבלת האחריות, בתנאי המעצר הקשים ובכך שהנאשם מחק כמעט את כל כתובות הגרפיטי לאחר שתיעד אותן.
שירות המבחן לא המליץ על חלופת ענישה או על שיקום בקהילה. בתסקיר צוין כי הנאשם היה ממוקד בהשגת רווח כספי מהיר גם לאחר שהבין שמדובר בסוכן איראני, וכי במעצר צבר שבע עבירות משמעת. רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות והמסוכנות ביחס לחומרתן הצפויה הוערכו כבינוניות. לצד זאת הוזכרו תפקוד תעסוקתי רציף, תמיכת המשפחה והכרה ראשונית בחומרת המעשים.
השופט סבאג קבע מתחם ענישה של חמש עד שמונה שנות מאסר בפועל. הוא הדגיש כי לא מדובר במגע בלבד עם סוכן חוץ, אלא בקשר שהוביל לביצוע הצתות ועשרות מעשי השחתה. על נסיבות הקשר כתב כי הנאשם לא יזם את הפנייה הראשונית, אך לאחר שהבין את זהות המפעיל "לא ניתק את הקשר" אלא העמיק אותו, וכי "המניע היחיד שלו הוא בצע כסף". עוד נקבע: "מעשיו של הנאשם לא היו ספונטניים; הם לוו בתכנון מוקדם ומחשבה לגבי כל משימה".
בית המשפט נתן משקל גם לעיתוי. הקשר נמשך בתקופת מלחמה, והנאשם המשיך לשתף פעולה לאחר שהוצעו לו משימות שהבהירו את מטרת המפעילים. השופט קבע כי אף שניתן להניח שהנאשם לא פעל מתוך כוונה סובייקטיבית לפגוע בביטחון המדינה, הדבר מצדיק רק התחשבות מצומצמת בקביעת המתחם ואינו מבטל את פוטנציאל הפגיעה. בית המשפט גם הפנה למדיניות ענישה מחמירה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ולחומרתה העצמאית של עבירת ההצתה.
בתוך המתחם נתן השופט משקל להודאת הנאשם, לחיסכון בזמן שיפוטי, לכך שעברו הפלילי כולל הרשעות ישנות בעבירות סמים שאינן מכבידות במיוחד ולתנאי מעצרו. מנגד נשקלו הערכת הסיכון של שירות המבחן, חומרת המעשים והצורך בהרתעה. השופט קבע כי יש למקם את העונש בשליש העליון של המתחם.
על הנאשם נגזרו שבע שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 17 בנובמבר 2024, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בתנאים שנקבעו בגזר הדין. נוסף לכך הוטל עליו קנס של 10,000 שקל או 50 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט חייב אותו לפצות כל אחד מבעלי ארבעת כלי הרכב שנפגעו בסכום של 10,000 שקל.
ת"פ 22340-12-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.