צילום של תעודת זהות ישראלית על שם אדם אחר לא הספיק להרשעת עובד באתר בנייה בהתחזות, משום שלא הוכח בפני מי הציג את התמונה. בית משפט השלום בתל אביב-יפו זיכה את הנאשם מעבירת התחזות לאחר במטרה להונות, אך הרשיע אותו בכניסה לישראל שלא כחוק. הכרעת הדין הבחינה בין החשד המוצדק שתעודת הזהות מזויפת לבין החובה להוכיח מעבר לספק סביר את מעשה ההתחזות שיוחס לנאשם בכתב האישום.
על פי כתב האישום, הנאשם, תושב טול כרם, שהה בנובמבר 2024 באתר בנייה באור יהודה ללא אישור כניסה או עבודה תקף. התביעה טענה שכאשר הגיע למקום קצין ביטחון, הזדהה בפניו כאזרח ישראלי אחר והראה לו במכשיר הטלפון צילום של תעודת זהות על שם אותו אדם. הנאשם כפר בטענה כי הציג את הצילום לקצין הביטחון. הוא לא חלק על כך שלא היה בידו היתר כניסה תקף ביום שבו נעצר.
המקרה החל בקריאה שהתקבלה במשטרה מאתר הבנייה ביום 21 בנובמבר 2024. קצין הביטחון של אלקטרה מסר כי עלה חשד שתצלום תעודת זהות שיוחס לעובד אינו אמיתי. כאשר הגיע השוטר, הוא שוחח עם קצין הביטחון ועם הנאשם; הנאשם הציג תעודה פלסטינית שלפיה הוא תושב השטחים. במהלך הבדיקה נצפה צילום של תעודת זהות ישראלית הנושאת שם של אדם אחר. השאלה שבמחלוקת לא הייתה אם קיים אותו אדם אחר, אלא אם הנאשם עצמו הראה לקצין הביטחון את הצילום והזדהה כאותו אדם, כנטען בכתב האישום.
השופטת תרצה שחם קינן בחנה את גרסאות השוטר שהגיע לאתר, קצין הביטחון והנאשם, לצד צילום תעודת הזהות, סרטון מצלמת הגוף של השוטר ותמליל שהוגש בהמשך ההליך. קצין הביטחון סיפר כי התעורר אצלו חשד בשל אי התאמה בין התאריך העברי ללועזי שבתעודה. השופטת קיבלה את הסברו לכך שהצילום נראה מזויף וקבעה כי הייתה לשוטר הצדקה לבדוק את זהות הנאשם. לדבריה, מבחינת פעולת השוטר בשטח, הוא פעל כמצופה מאיש משטרה.
בחינה של מצלמת הגוף הייתה מרכזית להכרעה. בסרטון תועד קצין הביטחון מציג לשוטר את התמונה באמצעות טאבלט ומספר שהוזמן לאתר בעקבות מידע שהגיע אליו. הוא הזכיר אדם מג'לג'וליה שאמר שהתמונה אינה של בעל התעודה, וטען שיש אי התאמה בין התאריכים המופיעים בה. ואולם בסרטון, שנמשך יותר מעשרים דקות, לא נשמע קצין הביטחון אומר לשוטר במפורש שהנאשם הראה לו את הצילום מתוך הטלפון שלו. הפער הזה בלט לעומת עדותו בבית המשפט, שבה חזר קצין הביטחון וטען כי צילם בעצמו את התעודה ממכשיר הנאשם.
אולם נקודת המחלוקת הפלילית הייתה שונה: האם הנאשם אכן הציג לקצין הביטחון את צילום תעודת הזהות כהזדהות שלו, כפי שתיאר כתב האישום. הנאשם טען שאדם שקיבל אותו לעבודה העביר אליו את הצילום וכי הוא הראה את התמונה רק לאותו אדם, שכבר ידע כי אינו אזרח ישראלי. קצין הביטחון העיד שהנאשם הציג בפניו את התמונה בטלפון, אך בסרטון מצלמת הגוף לא נשמע מתאר לשוטר שהנאשם עשה זאת, ואף ציין כי התמונה הייתה קיימת במערכת של מקום העבודה.
הנאשם מסר בבית המשפט גרסה שיש בה הודאה בפרטים לא נוחים מבחינתו. לדבריו, אדם שקישר בינו לבין עבודה בישראל הבטיח להכין עבורו מסמכים, והוא שילם 1,700 שקל לאדם שצילם אותו כדי לקבל את התמונה. עוד אמר שהתבקש להזדהות כאדם ששמו מופיע בתעודה וכי הראה את הצילום לאדם שהכניס אותו לעבודה וידע שהוא תושב השטחים. הוא הכחיש שהציג את התמונה לקצין הביטחון עצמו. השופטת לא קבעה שכל פרט בגרסתו הוכח; היא בחנה אם הראיות של התביעה מסוגלות לשלול את ההסבר החלופי בנקודה המדויקת המופיעה בכתב האישום.
מן העדויות עלה גם הקשר לחברות שפעילותן הוזכרה במהלך הבירור. השוטר תיעד כי הקריאה הגיעה מאלקטרה, וקצין הביטחון תיאר את עצמו כאיש האבטחה שלה. מנגד מסר הנאשם כי הועסק בידי חברה ששמה גרינטק, וכי אדם שגייס אותו לעבודה שלח למכשיר הטלפון שלו צילום של התעודה. הגרסאות האלה הציבו במרכז ההליך שאלה עובדתית שלא נפתרה: האם התמונה הוצגה לקצין הביטחון על ידי הנאשם, או שכבר הופצה במערכת של מקום העבודה בלא הצגה כזאת.
השופטת הסבירה: "לטעמי אין די בעובדה שצילום התעודה המזויפת מצוי במערכת כדי ללמד על כך שהנאשם הציג אותה בפני הקב"ט כפי שנטען בכתב האישום." גם הידיעה שהתעודה מזויפת אינה מוכיחה כשלעצמה בפני מי הוצגה. היא קבעה שנותר ספק אם תיאורה של התביעה לגבי מעשה ההתחזות אכן התרחש, וכי גרסת הנאשם בנקודה זו לא נשללה באמצעות הראיות שנאספו.
בהכרעת הדין נמתחה גם ביקורת על החקירה. השופטת ציינה שהמשטרה לא ניסתה להתחקות אחר מי שזייף את המסמך ולא ביררה מי קיבל את הנאשם לעבודה. לדבריה, הדבר מנע אפשרות לבדוק את הגורם שהפיץ את התעודה. היא הזכירה כי אם דברי הנאשם נכונים, ייתכן שמדובר ב"מפעל" להפקת תעודות מזויפות ולהכשרת כניסתם של שוהים בלתי חוקיים. זו הייתה אפשרות שהשופטת הצביעה עליה, ולא קביעה שהוכחה פעילות כזאת.
במקביל דחתה השופטת חלק מהטענות האחרות של ההגנה למחדלי חקירה. היא הבהירה כי אין צורך לאתר את מוסר המידע הראשוני כדי לבסס את החשד שהצדיק את פעולת השוטר, וכי האיחור בהגשת תמליל מצלמת הגוף לא הוכח כפגיעה ממשית בהגנת הנאשם, בין היתר לנוכח יכולתו של הסנגור להבין את הדברים שנאמרו בערבית בסרטון. לעומת זאת, הימנעות המשטרה מבירור זהות האדם שקיבל את הנאשם לעבודה ומקור המסמך הייתה מחדל חקירתי. השופטת הפרידה במפורש בין הביקורת על כך לבין הזיכוי מן האישום המסוים, שנבע מן הספק בראיות על מעשה ההתחזות הנטען.
לפי גרסת הנאשם, אדם שאליו פנה לצורכי עבודה סיפק לו את התעודה; הוא גם תיאר תשלום עבור המסמך והנחיה לומר ששמו כשם בעל התעודה. השופטת לא קיבלה מכך ראיה מספקת לכך שהתעודה הוצגה בפני קצין הביטחון בדרך הנטענת, משום שנותר פער בין מה שידוע על קיומה של התמונה ובין המעשה המסוים שנדרש להוכיח לצורך העבירה. בהקשר זה הזכירה את אופן בחינת הראיות הנסיבתיות ואת משקלן של גרסאות חלופיות המעוררות ספק סביר.
לגרסת התביעה, הודאת הנאשם שהשתתף בהכנת המסמך והשתמש בשם אחר הצטרפה לעדות קצין הביטחון והספיקה להרשעה. השופטת יישמה את המבחן לראיות נסיבתיות שעליו עמדה בפסיקה שציטטה: צריך לבחון לא רק כל ראיה בנפרד ואת התמונה המצטברת, אלא גם אם קיים הסבר חלופי שאינו נשלל מעבר לספק סביר. הצילום שהיה במערכת מקום העבודה, והאפשרות שהועבר לשם בידי גורם אחר, לא סתרו באופן מספק את גרסת הנאשם שלפיה לא הציגו בפני קצין הביטחון.
בנוגע לעבירת הכניסה לישראל נקבעה תוצאה אחרת. הנאשם אישר כי במועד מעצרו לא היה ברשותו היתר תקף, ומסר שהיתר שהיה לו בעבר הוקפא. מסמכי ההגנה הראו שהיה ברשותו רישיון עבודה בשנת 2023, אך לא היתר בתוקף בנובמבר 2024. בנסיבות האלה הורשע בכניסה לישראל שלא כחוק. בית המשפט הדגיש שהמחדל בבירור זהות הגורמים שמסרו את התעודה אינו מבטל את ההרשעה בעבירה זו.
בסיום הכרעת הדין חזרה השופטת על הספק שנותר בנוגע להזדהות בפני קצין הביטחון, והבהירה כי הוא מחייב זיכוי מעבירת ההתחזות. ההכרעה אינה זיכוי מלא ואינה קובעת שתעודת הזהות הייתה אמיתית; היא מוגבלת לשאלת הוכחת ההתחזות המסוימת שתוארה בכתב האישום.
ת"פ 57191-11-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.