שנת מאסר בפועל נגזרה בבית משפט השלום בבאר שבע על גבר שהורשע בתקיפת בת זוגו לשעבר, באיומים ובהפרת הוראת הרחקה. העונש הוטל אף שהמתלוננת עצמה העידה לטובתו וביקשה מבית המשפט להקל עמו. השופט יריב בן דוד נתן משקל לעמדתה, לעדי האופי, להודאת הנאשם ולנסיבות חייו, אך קבע כי חומרת האלימות והאיומים מחייבת ענישה ממשית. לצד המאסר נגזרו מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בהפרת הוראה חוקית, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג ובשתי עבירות איומים. כתב האישום כלל שני אירועים נפרדים שנגעו למערכת היחסים בין השניים. אירוע האיומים הראשון בזמן התרחש באפריל 2025, כאשר במהלך עימות בבית המתלוננת איים עליה הנאשם לעיני בתה הקטינה. האירוע המאוחר והחמור יותר התרחש בינואר 2026, לאחר שהנאשם שוחרר בתנאים שכללו הרחקה מהבית ל-15 ימים ואיסור יצירת קשר עם המתלוננת ל-30 ימים.
האירוע המוקדם, באפריל 2025, התרחש במהלך עימות מילולי בין בני הזוג הפרודים בביתה של המתלוננת, ובמסגרתו איים עליה הנאשם בנוכחות בתה הקטינה. האירוע בינואר 2026 היה שונה בהיקפו: הוא הגיע לבניין חרף תנאי שחרור שאסרו עליו להתקרב וליצור קשר, התעמת עם המתלוננת, תקף אותה ואיים על חייה. גם לאחר שיצא מן הבית חזר אליו. השופט הפריד בין האירועים משום שהתרחשו בהפרש של חודשים ובנסיבות שונות, אף ששניהם נבעו מיחסים זוגיים עכורים. הפרדה זו קבעה כיצד ייבנו מתחמי העונש ולא נועדה לפטור את הנאשם מאחריות למכלול המעשים.
לפי העובדות שבהן הודה, בשעת לילה פגש הנאשם את המתלוננת בכניסה לבניין שבו התגוררה, קילל אותה, משך את ידה ואת שערות ראשה ואיים לרצוח אותה. התקיפה גרמה לשריטה באמת ידה השמאלית. הוא עלה בעקבותיה לבית, המשיך בצעקות ובאיומים בנוכחות הילדים, יצא ושב לאחר כ-40 דקות. כשחזר דפק על הדלת, צעק והוריד את מתג החשמל הראשי בבית. בהמשך שלח למתלוננת הודעה קולית ובה איומים נוספים, שכללו איום לקבור אותה חיה.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לשני האישומים ולהטיל עונש מאסר משמעותי, בהסתמך על חומרת האיומים, ההפרה של תנאי ההרחקה ועל כך שהאירוע המאוחר התרחש בנוכחות הילדים. היא הפנתה גם לשתי הרשעות קודמות של הנאשם בעבירות תקיפה ואיומים, מן השנים 2012 ו-2015. ההגנה ביקשה לראות בשני המקרים מסכת אחת ולהטיל מאסר קצר יותר, בהתחשב בהודאה, בנסיבות החיים ובטיפול שהנאשם החל בו בתקופת מעצרו.
לגבי אירוע ינואר התייחס גזר הדין גם להתנהלות שלאחר העימות הראשון. השופט ראה בעצם ההגעה לבית בשעת לילה תוך הפרת תנאי ההרחקה מעשה שנעשה לאחר מחשבה, ולא התפרצות חד-פעמית בלבד. חזרתו של הנאשם לאחר כארבעים דקות, הדפיקות בדלת והפסקת החשמל חיזקו בעיניו את חומרת המעשים. הוא ציין את הפגיעה בתחושת הביטחון בבית, במיוחד כאשר חלק מהמעשים והאיומים נעשו בנוכחות ילדים. בנוגע לאירוע האיומים המוקדם יותר הבחין השופט שמדובר היה בעימות שהתפתח באופן ספונטני.
עוד התעוררה מחלוקת בנוגע לאופן קביעת העונש. המאשימה ביקשה לקבוע מתחם של 14 עד 28 חודשי מאסר לאירוע התקיפה וההפרה, ומתחם נוסף של כמה חודשי מאסר עד 12 חודשים בגין אירוע האיומים המוקדם. הסנגור ביקש מתחם כולל שתחילתו במאסר מותנה וסופו ב-12 חודשי מאסר, והציע להסתפק בתקופת המעצר שכבר ריצה הנאשם. ההבדל בין העמדות נגע אפוא הן לרמת הענישה והן לשאלה אם שני האישומים הם אירוע אחד או אירועים נפרדים.
בשלב הטיעונים לעונש העידו מטעם ההגנה אביו של הנאשם והממונה עליו במפעל אפגול. המעסיק תיאר עובד מסור במשך שנים והביע נכונות לקלוט אותו בחזרה לעבודה ולסייע בשיקומו. האב תיאר את אחריותו של הנאשם לפרנסת משפחתו מגיל צעיר. ההגנה התייחסה גם למפגשים טיפוליים שבהם השתתף הנאשם בתקופת מעצרו ולרצונו להמשיך בטיפול לאחר שחרורו.
גזר הדין לא התעלם מעובדות נוספות שאינן מקלות בהכרח. לצד ההודאה נבדק עברו הפלילי של הנאשם: שני רישומים בעבירות אלימות משנת 2012 ומשנת 2015, שהתיישנו אך לא נמחקו. השופט התייחס גם לכך שבהרשעה האחרונה נדון הנאשם למאסר בעבודות שירות. מנגד נתן משקל לכך שהודה במעשים, חסך מן המתלוננת את הצורך להעיד בשלב בירור האשמה והביע חרטה. המידע על מפגשים טיפוליים ועל סיוע אפשרי מצד סביבתו הובא כחלק מהשיקולים לעונש, לא כהוכחה להשלמת הליך שיקום.
גם המתלוננת העידה מטעם ההגנה. היא סיפרה כי במשך שנות הזוגיות טיפל הנאשם בילדים וסייע בפרנסת הבית ובתפקוד המשפחה, וביקשה מבית המשפט לנהוג בו במתינות. עמדתה הייתה חלק מן השיקולים שנדונו בגזר הדין, אך השופט לא ראה בה הצדקה להימנע ממאסר. הנאשם הביע חרטה בדבריו האחרונים, ואמר על התקופה במעצרו: "אני הבאתי את זה על עצמי". בית המשפט ראה בהודאה ובדבריו ביטוי לקבלת אחריות.
השופט הבחין בין שני האירועים, שהתרחשו בהפרש של כעשרה חודשים, וקבע כי אין ביניהם קשר הדוק במידה המצדיקה מתחם ענישה אחד. לגבי האירוע החמור, שכלל את התקיפה, האיומים והפרת ההוראה, נקבע מתחם של תשעה עד 21 חודשי מאסר. לגבי אירוע האיומים הקודם נקבע מתחם שהחל במאסר מותנה והגיע למספר חודשי מאסר שעשויים להתבצע בעבודות שירות.
בהערכת הפגיעה בערכים המוגנים הזכיר השופט את הזכות לשלמות הגוף, לכבוד ולביטחון בבית, לצד הייחוד של עבירות אלימות בתוך המשפחה. הוא בחן פסקי דין נוספים לצורך מתחמי הענישה אך לא ראה בהם נוסחה מחייבת לכל אירוע. בסופו של דבר קבע פגיעה בעוצמה בינונית בערכים המוגנים. המתחם של תשעה עד 21 חודשי מאסר נקבע רק לאישום שכלל את התקיפה וההפרה, ואילו לאירוע האיומים המוקדם נקבע מתחם קל יותר. ההבחנה הזאת חשובה להבנת ההחלטה להטיל בהמשך עונש אחד לשני האישומים.
בהנמקה התייחס השופט לאלימות ולאיומים בתוך מערכת יחסים משפחתית, לפגיעה בתחושת הביטחון בבית ולכך שהנאשם הגיע למקום בשעת לילה חרף ההרחקה. הוא הדגיש שהחזרה לבית לאחר שעזב, והורדת החשמל בנוכחות הילדים, החמירו את ההתנהלות. לדבריו, האירועים כללו הפעלת שליטה ורכושנות כלפי בת הזוג לשעבר. מנגד, ההודאה, חלוף השנים מאז הרשעותיו הקודמות, הנסיבות המשפחתיות והמעטפת שהציעו עדי האופי נשקלו לקולה.
בקשת המתלוננת להקל קיבלה משקל של ממש כחלק מן העדויות מטעם ההגנה. היא תיארה תקופת זוגיות ארוכה, מסירות של הנאשם למשפחה ותמיכה בילדים. המעסיק תיאר את עבודתו והביע נכונות לשוב ולהעסיקו, ואביו סיפר על סיועו למשפחה ועל האחריות שנטל בצעירותו. השופט לא פסל את הדברים ולא התעלם מהם; הוא שילב אותם עם ההודאה ומצא הצדקה למקם את העונש בחלק התחתון של המתחמים. עם זאת, הוא סבר שאין בהם כדי להפחית את חומרת העבירות עד כדי הימנעות ממאסר מאחורי סורג ובריח.
הכרעתו במיקום העונש בתוך המתחמים הייתה מפורשת: "סבורני כי יש להטיל על הנאשם עונש במסגרת השליש הראשון של מתחם הענישה בכל אחד מהאישומים." השופט בחר לגזור עונש כולל לשני האירועים, והשית 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק. כן הוטלו שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום השחרור, קנס של 3,000 שקל ופיצוי של 5,000 שקל למתלוננת.
הקנס חולק לחמישה תשלומים חודשיים החל מ-1 בינואר 2027, והפיצוי נקבע לתשלום עד אותו מועד. בית המשפט הורה כי סכומים שישלם הנאשם ייזקפו תחילה לפיצוי למתלוננת ורק לאחר מכן לקנס. גזר הדין משלב אפוא הכרה בנסיבות האישיות ובעמדת המתלוננת עם מאסר בפועל על שני אירועי העבירה שבהם הודה הנאשם.
ת"פ 16075-02-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.