בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קיבל תביעה של אב להשבת מרכז חייהם של שני ילדיו לגליל העליון, לאחר שכמעט שנתיים התגוררו עם אמם בקיבוץ בדרום. השופט רן ארנון קבע כי המעבר דרומה נעשה בהסכמת האב כפתרון זמני על רקע המצב הביטחוני, ולא כהסכמה לשינוי קבוע של מקום מגורי הילדים. נקבע כי המעבר לגליל העליון יושלם לא יאוחר מ-25 באוגוסט 2026, לקראת שנת הלימודים תשפ"ז. חרף קבלת התביעה, לא נפסקו הוצאות.
ההורים נפרדו באוגוסט 2021. לפני המעבר לדרום חיו הילדים במשך שנים בגליל העליון והשתלבו שם במסגרות חינוך וקהילה. לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" המשיכה המשפחה להתמודד עם המצב הביטחוני בצפון, ובספטמבר 2024 הסכימו ההורים שהאם תעבור עם הילדים באופן זמני לקיבוץ בדרום, שבו מתגוררים הוריה. בתחילת 2025 הודיעה האם לאב כי ברצונה שהילדים יישארו בדרום, ובאוקטובר 2025 הגיש האב את התביעה.
האב טען שמרכז חייהם המהותי של הילדים נותר בצפון וכי הסכמתו למעבר ניתנה רק בשל מצב החירום והפסקת הלימודים. בפסק הדין הובאה עמדתו שלפיה "הסכמים יש לכבד". לדבריו, כדי לשמור על קשר יומיומי עם ילדיו הוא שכר באוגוסט 2025 דירה זמנית סמוך למקום מגוריהם בדרום, אף שהמשיך לעבוד ולנהל את חייו בצפון. הוא טען שהמרחק מקשה על קשר רציף וספונטני ועל נוכחות הורית משמעותית לאורך זמן.
האם התנגדה להשבת הילדים לצפון. לטענתה, בתקופה שבה התגוררו בדרום הם ביססו שם מרכז חיים, נקלטו היטב במסגרות החינוכיות והחברתיות ונהנו מקרבה למשפחתה. היא טענה כי יש לבחון את המציאות שכבר נוצרה לפי גישת "המעשה העשוי", וכי שיהוי האב בהגשת התביעה והתנהלותו בתקופת הביניים מלמדים על הסכמה משתמעת למצב הקיים. האם הוסיפה כי מעבר כפוי לצפון עלול להפוך אותה, כלשונה, ל"הורה אסיר", בשל הקושי הכלכלי, התעסוקתי והביטחוני שהיא מייחסת למגורים שם.
לבית המשפט הוגש תסקיר של עובדת סוציאלית לסדרי דין. העו"ס קבעה כי המעבר לדרום החל כפתרון זמני בעת חירום ולא כשינוי קבוע של מרכז החיים. היא הכירה בכך שהילדים התאקלמו היטב בדרום, אך סברה שהמשך המרחק עלול להפוך את האב בהדרגה ל"הורה אורח" ולפגוע בקשר הרגשי והיומיומי עמו. בחקירתה אמרה כי מאמצי האב לשמור על נוכחות בחיי הילדים הם "אדיר", והתרשמה שהוא מכוון לטובתם ומסור להם. לצד זאת ציינה שגם האם מסורה ואוהבת וכי יש להבין את רצונה בקרבת משפחתה ובסביבה שבה היא חשה ביטחון.
השופט ארנון קבע כי נקודת המוצא היא טובת הילדים, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הוא הסביר כי גם כאשר מעבר כבר בוצע בפועל, גישת "המעשה העשוי" אינה הופכת את חלוף הזמן לבדו לשיקול מכריע. יש לבחון גם את מקור המציאות שנוצרה ואת התנאים שבהם נוצרה. במקרה זה, נקבע, ההסכמה למעבר דרומה הייתה מלכתחילה זמנית ומוגבלת למצב החירום הביטחוני.
בית המשפט דחה את טענות האם למניעות, השתק ושיהוי. נקבע שלא הוכח מצג ברור וחד-משמעי של האב שלפיו הוא מסכים למעבר קבוע, וכי התסקיר וההתכתבויות מלמדים על עמדה עקבית שמדובר במצב זמני. גם העובדה שהאב שכר דירה בדרום כדי לשמור על קשר עם הילדים לא נזקפה לחובתו. להפך, השופט ציין כי מדובר במאמץ שנועד לשמר קשר קרוב, וכי מרחק של כ-200 קילומטרים אינו מאפשר לאורך זמן הורות משמעותית באותה מתכונת.
גם ההתאקלמות החיובית של הילדים בדרום לא הכריעה את הכף. בית המשפט קבע כי אין להתעלם ממנה, אך שקל מולה את החשש להיחלשות הדרגתית ואף בלתי הפיכה של נוכחות האב בחייהם. הוא אימץ את הערכת העו"ס שלפיה הילדים והאם בעלי חוסן ויכולת הסתגלות, והדגיש כי הילדים היו נטועים היטב גם במסגרות החברתיות והלימודיות בגליל העליון לפני המעבר.
השופט התייחס גם לחשש האם מן המצב הביטחוני ומהיעדר ממ"ד. נקבע כי החשש מובן ולגיטימי, אך המצב הביטחוני משתנה ואינו יכול לבדו לשמש בסיס לקביעת מקום מגורים קבוע לטווח ארוך. בית המשפט הזכיר כי האם התגוררה בצפון באופן עצמאי במשך כשלוש שנים לאחר הפרידה, עד המעבר לדרום, ולכן לא קיבל את הטענה שמדובר בסביבה שבה אין ביכולתה לתפקד.
טענה נוספת של האם נגעה ל"הורות הפונקציונלית". היא ביקשה להסתמך על תפיסה שלפיה יש לבחון את מילוי התפקיד ההורי בפועל ולא רק את המיקום הגיאוגרפי. בית המשפט קבע כי במקרה זה הגישה אינה תומכת דווקא בהישארות בדרום, משום שהמשך המרחק צפוי להחליש את יכולתו של האב למלא בפועל תפקיד הורי יומיומי. השופט קיבל את מסקנת התסקיר לאחר בחינה עצמאית וקבע שהיא "מבוססת ומשכנעת".
בית המשפט גם דחה טענות של האם להתנהלות כוחנית ופוגענית מצד האב, לאחר שקבע כי בהליך הנוכחי לא הוצגה להן תשתית ראייתית והן לא קיבלו ביטוי במסקנות התסקיר. בנוגע לאירוע שבו האב סירב להשיב את הילדים במהלך מצב חירום, נקבע שהסירוב נומק במצב הביטחוני ובהנחיות פיקוד העורף, ולא הוצגה ראיה לחוסר תום לב.
בסיכום קבע השופט כי טובת הילדים מחייבת שמרכז חייהם הקבוע יהיה בגליל העליון, בשל אופיו הזמני והמוסכם של המעבר לדרום, החשיבות של קשר משמעותי עם שני ההורים ומעמד התסקיר. האם רשאית להצטרף עם הילדים למגורים בצפון, ואם תבחר שלא לעשות כן ייקבעו לה זמני שהות נרחבים המותאמים למרחק. העו"ס לסדרי דין מהמועצה האזורית הגליל העליון הוסמכה להמשיך ללוות את המשפחה ולסייע בגיבוש הסדרי השהות. השופט סיכם את ההחלטה ללא חיוב בהוצאות במילים: "שני ההורים הם הורים טובים ומיטיבים שהמציאות הביטחונית כפתה עליהם מחלוקת קשה".
תלה"מ 32067-10-25
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.