בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעור שירות בתי הסוהר על פסק דין שהורה להקדים את שחרורו של אסיר שהורשע, בין היתר, בסיוע לניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. שלוש השופטות קבעו כי לעניין מנגנון השחרור המינהלי המוגבר, ההחרגה החלה על העבירות המנויות בסעיף 68ג(ג)(1) לפקודת בתי הסוהר חלה גם על העבירות הנגזרות מהן. בעקבות ההכרעה תחזור לעמוד על כנה החלטת שב"ס בדבר מועד שחרורו של האסיר, שחושב לפי מנגנון השחרור המינהלי הרגיל ולא לפי המנגנון המוגבר.
ההליך הגיע לעליון לאחר שבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קיבל בפברואר 2026 עתירת אסיר נגד שב"ס. האסיר מרצה 30 חודשי מאסר לאחר שהורשע על פי הודאתו בסיוע לניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1)-(2) לחוק העונשין בצירוף סעיף 31, וכן בסיוע לעבירות בנשק, בסיוע לירי מנשק חם ובסיוע להיזק לרכוש. בפסק הדין תואר כי ההרשעה נגעה להשתתפות באירוע שבו נטל חלק עם אחרים בירי שבוצע מתוך רכב לעבר מסעדה.
שב"ס חישב את מועד השחרור בהתאם למנגנון השחרור המינהלי הרגיל. האסיר ביקש להחיל עליו את המנגנון המוגבר, משום שלא הורשע בעבירות המושלמות שמחריג סעיף 68ג(ג)(1), אלא בסיוע לניסיון לבצען. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו. הוא ראה בסיוע לניסיון נגזרת שנייה, או "כפולה", וקבע כי סעיף 34ד לחוק העונשין, המשווה בהיעדר הוראה אחרת את דין העבירה הנגזרת לדין העבירה המושלמת, אינו משווה לעבירה המושלמת צירוף כזה. לכן הורה להקדים את שחרור האסיר.
שב"ס ביקש רשות לערער וטען כי מדובר בשאלה משפטית עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון: האם מנגנון השחרור המינהלי המוגבר חל גם כאשר ההרשעה היא בעבירה נגזרת של עבירה שהוצאה מתחולת המנגנון. לטענתו, סעיף 34ד חל גם על סיוע לניסיון, ואין בפקודת בתי הסוהר הוראה מפורשת או משתמעת שמוציאה עבירה נגזרת כזו מן ההחרגה. האסיר, מנגד, תמך בפסק הדין המחוזי וטען בין היתר כי יש להעדיף פרשנות מצמצמת ומקלה, וכי מספר האסירים שיושפעו מן ההכרעה מצומצם.
השופטת רות רונן קבעה כי הבקשה מעוררת שאלות פרשניות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור, ובהן היקף תחולת סעיף 34ד לחוק העונשין והיקף ההחרגה ממנגנון השחרור המינהלי המוגבר. היא הציעה לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור ולקבלו. לדבריה, סעיף 34ד חל על כל עבירה נגזרת המוכרת בדין, ובכלל זה סיוע לניסיון, והעבירות המנויות בסעיף 68ג(ג)(1) לפקודת בתי הסוהר כוללות גם את נגזרותיהן בהיעדר הוראה מפורשת או משתמעת אחרת.
רונן עמדה על כך שמנגנון השחרור המינהלי נועד לאפשר שחרור מוקדם של אסירים כאשר התפוסה עולה על תקן הכליאה, וכי המנגנון המוגבר נחקק על רקע הצורך לצמצם צפיפות בבתי הסוהר. לצד זאת, המחוקק הגביל את המנגנון והחריג ממנו, בין היתר, אסירים שהורשעו בעבירות הנחשבות כבעלות מסוכנות גבוהה, ובהן עבירות לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין. ביחס לאסירים אלה נקבע מסלול חלופי המבוסס על בחינה פרטנית בוועדת השחרורים.
בפרשנות סעיף 34ד סברה רונן כי לשון הסעיף יכולה לשאת יותר מאפשרות אחת, אך התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית מובילה להחלתו גם על סיוע לניסיון. היא ציינה כי אין הבדל מהותי במידת האשם בין מסייע לעבירה שהושלמה לבין מסייע לעבירה שלא הושלמה מסיבות שאינן תלויות בו, וכי פרשנות אחרת עלולה ליצור אי בהירות בשאלת הדין החל על עבירות נגזרות בהקשרים נוספים. משכך קבעה כי אין מקום להחיל במקרה זה את כלל הפרשנות המקלה בפלילים, מאחר שלגישתה לאחר בחינת תכלית הסעיף נותרת פרשנות סבירה אחת בלבד.
באשר לפקודת בתי הסוהר, רונן קבעה כי אין בה הוראה מפורשת שמוציאה עבירות נגזרות מן ההחרגה. היא הוסיפה כי תכלית סעיף 68ג(ג)(1) היא שמירה על שלום הציבור על רקע אופיו האוטומטי של מנגנון השחרור המוגבר. אף שהכירה בכך שהשאלה מורכבת יותר ביחס למסייע, שעונשו בחוק מופחת ביחס למבצע העיקרי, היא קבעה כי לנוכח מנעד ההתנהגויות שנכללות בסיוע, אופיו האוטומטי של המנגנון וקיומו של מסלול פרטני לאסירים שרמת מסוכנותם נמוכה יחסית, אין להסיק מתכלית הסעיף כוונה להוציא עבירות סיוע מן ההחרגה. סיכומה היה כי "הדין החל על העבירות המנויות במנגנון השחרור המנהלי המוגבר חל גם על כלל העבירות הנגזרות מהן המוכרות בדין".
השופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימה לתוצאה אך הגיעה אליה בדרך אחרת, שאליה הצטרפה השופטת יעל וילנר. כנפי-שטייניץ קבעה כי אף שסייע לניסיון נחזה כנגזרת שנייה, מבחינה מהותית הוא נגזרת ראשונה מסוג סיוע. לשיטתה, הניסיון אינו יעד נפרד שאליו מכוונת תרומת המסייע; המסייע מבקש לתרום לביצוע העבירה המושלמת, ורק כישלונו של המבצע העיקרי להשלים אותה מותיר את המעשה בשלב הניסיון. לכן סיוע לניסיון נכנס ישירות לגדר סעיף 34ד ולכלל "צמידות הדין" הקבוע בו.
כנפי-שטייניץ חלקה גם על האופן שבו יש לבחון אם מחיקוק "משתמע אחרת" לעניין סעיף 34ד. היא קבעה כי הוראה משתמעת צריכה להילמד מלשון החיקוק, ממבנהו או מן היחסים בין הוראותיו, ולא להיוולד מן התכלית בלבד. בחינת מנגנון השחרור המינהלי המוגבר לא העלתה, לדבריה, עיגון טקסטואלי שמוציא את המסייע מתחולת ההסדר. היא סיכמה כי כלל "צמידות הדין" שבסעיף 34ד חל, וכי דין המסייע לניסיון כדין המבצע העיקרי.
וילנר הודיעה כי היא מסכימה לתוצאה ומצטרפת לדרך הניתוח של כנפי-שטייניץ. לפיכך הוחלט פה אחד לקבל את הערעור. המשמעות האופרטיבית שנקבעה בפסק הדין היא שהחלטת שב"ס בדבר מועד שחרורו של האסיר תעמוד על כנה, ובכך בוטלה התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בעתירת האסיר.
מספר התיק: רעב"ס 42024-04-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.