המערערת התגייסה ביולי 2016 ולאחר הטירונות עברה קורס במערכות טכנו־מודיעיניות והכשרה ביחידה 8200. ממאי 2017 שירתה כמפעילת מערכות מוסמכת בתפקיד שהוגדר, לפי עדותה שלא נסתרה, כתפקיד מבצעי.
היא סיפרה כי ביום משמרת עבדה בדרך כלל משעה 8:30 עד 22:00, וביום ללא משמרת משעה 10:00 עד 22:00. לעיתים העבודה נמשכה מעבר לכך, כאשר החיילים נדרשו להישאר עד להשלמת המשימות המבצעיות. בתחילת פסק הדין צוין כי לטענתה יום עבודה ממוצע נמשך כ־14 שעות.
לדבריה, התפקיד כלל אחריות כבדה שלא הייתה יכולה לפרט מטעמי ביטחון. היא ועמיתיה הוזהרו כי הם נמצאים בתחילת "שרשרת המודיעין", וכי גם טעות קטנה עלולה לגרום לאובדן כמויות גדולות של מידע מודיעיני.
צריכים עו"ד?
החיילת תיארה שתי תקופות שבהן חלה עלייה משמעותית ברמת הלחץ. הראשונה הייתה באפריל 2017, בשלב האחרון של הסמכתה. נאמר לה שעליה לסיים את החפיפה במהירות, משום שהחיילת שהכשירה אותה עמדה לעבור לתפקיד אחר.
באותה תקופה ביצעה משמרות רבות ורצופות, לעיתים עד אמצע הלילה וללא אפשרות לצאת להפסקת אוכל. באחת המשמרות היא קרסה והחלה לבכות לאחר שהרגישה שאינה מסוגלת להתמודד עוד עם עומס התקלות. היא גם התקשתה לישון, וכאשר סיפרה על כך למפקדת הצוות נאמר לה שהדבר נובע מלחץ.
תקופת הלחץ השנייה החלה באוגוסט 2017. לצד עבודתה השוטפת, המשמרות והפרויקט שעליו עבדה, הוטלה עליה האחריות להדריך חיילים חדשים. היא נדרשה להכין מערכי שיעור ולסנן חומרים לתהליך החפיפה.
המערערת ביקשה להפחית את מספר המשמרות משום שלא הצליחה לעמוד בכל המשימות. בקשותיה נענו פעמיים, אך לאחר מכן נדחו. לדבריה, בהדרגה החלה לחוש חולשה, קושי לעלות במדרגות, ירידה בכושר וחוסר שינה.
במהלך מרוץ של שלושה קילומטרים בבסיס, פעילות שבה הייתה רגילה להשתתף, היא חשה לאחר כמאה מטרים שהיא עומדת להתעלף והפסיקה לרוץ. בנובמבר 2017 פנתה לרופא צבאי והתלוננה על ירידה דרסטית בכושר, התנשפות בהליכה ודופק מהיר לאחר מאמץ קל.
בהמשך אובחנה כחולה במחלת גרייבס. ביולי 2018 שוחררה מהצבא בפרופיל 24 על רקע המחלה. בשנת 2022 דחה קצין התגמולים את בקשתה להכיר בקשר שבין תנאי השירות לבין המחלה, והיא הגישה ערעור על ההחלטה.
קצין התגמולים טען כי החיילת לא הוכיחה אירוע דחק יוצא דופן או תנאי שירות ייחודיים. לדבריו, עומס משימות, שעות עבודה ארוכות ולוחות זמנים צפופים אינם שונים באופן מהותי מלחצים הקיימים בחברות טכנולוגיה ובמקומות עבודה אזרחיים.
עוד נטען כי המערערת לא הביאה לעדות את מפקדיה ועדים רלוונטיים נוספים. קצין התגמולים טען גם שהמסמכים הרפואיים אינם תומכים במועד תחילת התסמינים שתיארה, וכי הספרות המדעית אינה מוכיחה שסטרס גורם למחלת גרייבס.
הוועדה נתנה אמון מלא בעדותה של המערערת וקבעה כי תצהירה לא נסתר. נקבע כי הימנעותה מהבאת מפקדים וחיילים נוספים אינה פוגעת במהימנותה בנסיבות המקרה, וכי קצין התגמולים היה יכול להביא עדים מטעמו אילו ביקש לסתור את תיאור תנאי השירות.
לעדותה של חיילת נוספת ניתן משקל מוגבל. בחקירתה התברר כי היא שירתה בצוות אחר, שעבודתה הייתה שונה וכי תצהירה הועתק מילה במילה מתצהיר המערערת. עם זאת, הוועדה הבהירה כי הפגמים בעדות זו אינם פוגעים במהימנותה של המערערת עצמה.
הוועדה דחתה גם את הטענה כי הרישומים הרפואיים סותרים את גרסתה. נקבע כי הרישומים שנערכו בסמוך לתחילת התלונות מייחסים את הופעת התסמינים לאוקטובר 2017 או למועד סמוך לכך. רישום יחיד ומאוחר יותר, שלפיו הקשיים החלו בתחילת 2017, לא קיבל משקל מכריע.
בפני הוועדה הוגשו חוות דעת רפואיות מנוגדות. שני המומחים הסכימו כי המערערת סובלת מגרייבס, כי המחלה החלה והתגלתה במהלך שירותה וכי מדובר במחלה אוטואימונית המתפרצת אצל אדם בעל נטייה גנטית קודמת.
פרופ' עקירוב, המומחה מטעם המערערת, הסביר כי דחק עשוי להיות גורם סביבתי המוציא את הנטייה הגנטית מן הכוח אל הפועל. הוא ציין כי לא אותר אצל המערערת גורם חיצוני אחר שיכול להסביר את התפרצות המחלה, וכי התקיימה סמיכות זמנים בין תקופות הדחק לבין הופעת התסמינים.
פרופ' וייס, המומחה מטעם קצין התגמולים, אישר כי קיימים מחקרים המצביעים על שכיחות גבוהה של מצבי דחק בקרב חולי גרייבס לפני הופעת המחלה. עם זאת, הוא טען כי מדובר בעיקר במחקרים רטרוספקטיביים המוכיחים קשר סטטיסטי בלבד ולא קשר סיבתי.
המחלוקת בין המומחים עסקה גם בסוג הדחק הנדרש. פרופ' וייס טען כי הספרות עוסקת באירועי חיים קשים וממוקדים ולא בדחק תעסוקתי מתמשך. הוועדה קיבלה את הסברו של פרופ' עקירוב שלפיו המחקרים אינם מגדירים רשימה סגורה של מצבי דחק, וכי קיימים גם מחקרים המתייחסים למצבי לחץ ממושכים.
הוועדה הכירה בכך שאין בספרות הרפואית הוכחה מדעית לסיבתיות מלאה בין סטרס לבין גרייבס. עם זאת, היא קבעה כי קיימת הסכמה בדבר קשר בין השניים וכי המערערת הוכיחה ברמה המשפטית הנדרשת קשר סיבתי רפואי, אף שהקשר לא הוכח במונחים מדעיים של causation.
בהמשך נבחן הקשר הסיבתי המשפטי. הוועדה קבעה כי המקרה שייך לקבוצה השלישית שנקבעה בהלכת אביאן, העוסקת במחלה קונסטיטוציונלית שפורצת במהלך השירות ללא אירוע צבאי מובהק או אירוע חריג. במקרים כאלה נדרש החייל להראות שתנאי השירות היו ייחודיים וחרגו באופן ממשי מהתנאים בחיים האזרחיים.
הוועדה קבעה כי המערערת עמדה במבחן זה. היא התבססה על התפקיד המבצעי, שעות המשמרת הארוכות בבונקר מתחת לאדמה, מיעוט שעות השינה, המחשבות שהדירו שינה מעיניה, האחריות הכבדה והאזהרות שלפיהן כל טעות עלולה לגרום לאובדן מודיעין רב.
לכך נוספו שתי תקופות שבהן חלה עליית מדרגה בלחץ: תקופת ההסמכה באפריל 2017 והטלת האחריות להדרכת חיילים חדשים באוגוסט אותה שנה.
הוועדה דחתה את טענת קצין התגמולים כי מדובר בתנאים הדומים לעבודתם של עובדי הייטק. היא הבהירה כי שעות עבודה מרובות ולחץ להספיק משימות אינם מספיקים לבדם, אך במקרה זה הצטרפו אליהם הייחודיות הצבאית וגודל האחריות של מי ששירתה ביחידת מודיעין.
אף שהמקרה הוגדר כגבולי, הוועדה קבעה כי התקיימו הן המבחן הסובייקטיבי והן המבחן האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי. הערעור התקבל ונקבע כי הוכח קשר סיבתי בין שירותה הצבאי של המערערת לבין מחלת גרייבס.
קצין התגמולים חויב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 שקל, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. פסק הדין ניתן ב־29 ביולי 2026.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.