בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת פסק פיצוי כולל של 1,543,000 שקל לפיזיותרפיסט שנפגע כהולך רגל בתאונת דרכים. הפניקס חברה לביטוח בע"מ הכירה בחבות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולכן המחלוקת נסבה על גובה הנזק בלבד. השופט דני צרפתי קבע לתובע נכות רפואית משוקללת של 29%, ופסק לו גם הוצאות משפט בסך 8,500 שקל ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ.
התאונה אירעה ביולי 2018, כאשר רכב פגע בתובע בעת שחצה את הכביש. התובע טען כי "נחבט והועף על מכסה המנוע", ואילו הנהג טען למגע "במהירות אפסית" וכי התובע "כמעט ולא נפגע". לאחר התאונה פנה התובע באופן עצמאי למרפאה, שם נמצאו רגישות והגבלה קלה בכמה אזורים והומלץ לו לפנות לחדר מיון בשל כאבי ראש וסחרחורות, אך הוא לא עשה כן.
ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בדקו את התובע. בתחום האורתופדי לא נקבעה נכות צמיתה. בתחום אף-אוזן-גרון נקבעו 10% נכות בגין סחרחורת קלה, בתחום הנוירולוגי 5% בגין כאבי ראש טורדניים, ובתחום הראומטולוגי 20% בגין פיברומיאלגיה עם סימנים קליניים בחומרה קלה. בשלב הראשוני הועמדה הנכות הרפואית המשוקללת על 31.6%.
אחת המחלוקות המרכזיות נגעה לאמינות התובע. השופט צרפתי קבע כי התובע הפריז בחלק מתיאוריו, הן ביחס לעוצמת הפגיעה בתאונה והן בהצגת מצבו הרפואי והתפקודי. בפסק הדין נכתב: "אכן נוכחתי כי התובע נהג במידת הפרזה בגרסתו העובדתית ובעדותו בפניי". עם זאת, בית המשפט דחה את המסקנה שביקשה הנתבעת להסיק מכך, כאילו מדובר במתחזה שלא נגרם לו נזק ממשי ושאף הטעה את המומחים.
השופט קבע כי לצד ההפרזה קיים "בסיס איתן" למסקנה שהתובע אכן נפגע בתאונה וכי נגרמו לו נזקים ונכויות. הוא נתן משקל לעדויות המומחים, שאותן הגדיר קוהרנטיות, מקצועיות ומאוזנות, וקבע כי הן לא נסתרו בחקירות הנגדיות. בהתאם, אומצו מסקנות המומחים בכפוף להתאמות שנדרשו בעקבות מידע נוסף שהתברר במהלך המשפט.
מידע משמעותי כזה היה תאונה נוספת משנת 2023, שבה נפגע התובע ברגלו והלך תקופה מסוימת עם קביים. התובע הודה שלא סיפר עליה למומחים, והנתבעת טענה כי הדבר מחזק את טענתה לחוסר אמינות ומצדיק הפחתה מהנכויות. המומחה הראומטולוגי העיד כי אילו ידע על התאונה המאוחרת היה שוקל להפחית 2% עד 3% מהנכות שקבע. בית המשפט בחר ברף העליון והפחית 3% מן הנכות הראומטולוגית.
מחלוקת נוספת הייתה אם קיימת חפיפה בין הנכות הנוירולוגית בגין כאבי ראש לבין הנכות הראומטולוגית בגין פיברומיאלגיה. הנתבעת ביקשה לבטל לחלוטין את הנכות הנוירולוגית של 5%, אך בית המשפט דחה את הטענה. נקבע כי מדובר בנכות עצמאית ונפרדת, וכי כדי למנוע כפילות די בהפחתה של אחוז אחד מן הנכות הראומטולוגית. כך ירדה הנכות הראומטולוגית מ-20% ל-16%, והנכות הרפואית המשוקללת הסופית הועמדה על 29%.
בית המשפט בחן בנפרד את השפעת הנכויות על התפקוד ועל כושר ההשתכרות. התובע טען כי התאונה אילצה אותו להפחית את היקף עבודתו כשכיר ל-60% וכי הפגיעה התפקודית צריכה לשקף לפחות את מלוא הנכות הרפואית. הנתבעת טענה מנגד כי הפחתת המשרה נעשתה רק כמעט שש שנים לאחר התאונה, כי התובע לא הציג סיבה רפואית כאשר ביקש לשנות את היקף עבודתו, וכי הכנסתו אף עלתה עם השנים.
בנקודה זו קיבל בית המשפט חלק מטענות הנתבעת. נקבע כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי מלא בין התאונה לבין הפחתת היקף משרתו בשנת 2024. בין היתר הובאה פנייה שבה ביקש לעבור למשרה של 60% בלי לציין מגבלה רפואית, וכן עדות של נציגת המעסיק שלפיה התובע הסביר שהוא מבקש לעבוד קרוב יותר לביתו. בית המשפט קבע שאין בסיס לשלול שהשינוי נבע גם משיקולים אחרים, ובהם נסיעות, פעילותו כעצמאי או שיקולים כלכליים.
עם זאת, השופט קבע שלנכויות הצמיתות יש השפעה מסוימת על כושר ההשתכרות, בעיקר בעתיד, נוכח אופיו הפיזי של מקצוע הפיזיותרפיה והצורך בעמידה, תנועה וריכוז. לתקופת העבר הועמדה הפגיעה התפקודית על בסיס אומדן השווה ל-5%. לעשר השנים הראשונות שלאחר פסק הדין נקבע שיעור תפקודי של 15%, וליתרת התקופה עד גיל הפרישה נקבע שיעור של 20%.
גם בסיס השכר היה שנוי במחלוקת. התובע ביקש להעמידו על 33,000 שקל נטו, אך בית המשפט קבע שלא הוכח שאלמלא התאונה היה מגיע להכנסה כזו. מנגד נקבע כי שכרו כשכיר אכן יכול היה להשתבח מעבר לרמתו הנוכחית. לצורך חישוב הפסדי העתיד נקבע בסיס שכר משולב של 23,000 שקל נטו בחודש, מהם 18,000 שקל כשכיר ו-5,000 שקל כעצמאי.
בגין הפסדי שכר לעבר נפסקו 120,000 שקל. בית המשפט ציין כי לא הוצג הפסד שכר מוכח במובן של ירידה בפועל בהכנסה, שכן השכר דווקא עלה, אך הכיר בפגיעה מסוימת בכושר ההשתכרות על דרך האומדן. בגין הפסדי שכר לעתיד נפסקו 1,074,000 שקל, ובגין הפסדי פנסיה נפסקו 149,000 שקל.
בנוסף נפסקו 10,000 שקל בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ו-50,000 שקל בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד. בית המשפט ציין שמרבית הטיפולים נמצאים בסל הבריאות, אך נתן משקל להמלצות רפואיות לטיפולים עתידיים, ובהם CBT, פסיכותרפיה, מעקב ראומטולוגי ופעילות מותאמת. בגין עזרת צד שלישי נפסקו 10,000 שקל לעבר ו-60,000 שקל לעתיד.
בראש הנזק של כאב וסבל פסק בית המשפט 70,000 שקל, בהתבסס על נכות רפואית משוקללת של 29% וגילו של התובע. בסיכום כל ראשי הנזק הועמד הפיצוי הכולל על 1,543,000 שקל. מעבר לכך נפסקו כאמור 8,500 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מן הפיצוי הכולל, בתוספת מע"מ. מספר התיק: ת"א 24325-11-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.