בני זוג חקלאים ממושב נאות גולן יקבלו 763,881 שקל עבור חלקם במכסת חלב שהועברה לשותפיהם ללא ידיעתם והסכמתם. בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת קבע כי שני השותפים נטלו את הזכויות והפיקו מהן טובת הנאה, וכי חובת ההשבה חלה עליהם ביחד ולחוד. עם זאת, בית המשפט דחה את עמדת בני הזוג בנוגע לגודל המכסה ולמחיר שיש לשלם עבורה, ולכן הסכום שנפסק נמוך מסכום התביעה.
בני הזוג היו חברים בבסט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, שהוקמה בשנת 2005 ואיגדה את מכסות החלב של חבריה. בשנת 2021 הודיעו על רצונם לפרוש מן האגודה ולמכור את חלקם, אך זמן קצר לאחר מכן חזרו בהם. למרות זאת, שני שותפים אחרים פעלו לפירוק הפעילות ולהעברת המכסות לשותפות חדשה שהקימו. בני הזוג לא היו מעורבים במהלכים הללו ולא ידעו שהמכסה שלהם נכללה בהעברה.
בעת הקמת האגודה בשנת 2005 מסרו החברים למיזם המשותף מכסות חלב אישיות. בני הזוג הצהירו בהסכם המייסדים כי בידיהם מכסה של 305 אלף ליטרים ו-16 פרות; בהמשך נרשמה על שם האגודה מכסה כוללת של יותר ממיליון ליטרים. לאורך השנים השתנה הרכב החברים. לאחר ששותפים אחרים יצאו מן המיזם נותרו בני הזוג ושני שותפים מרכזיים, עד שבפברואר 2021 העלו בני הזוג אפשרות לפרוש ולמכור את חלקם. אסיפת החברים אישרה את הפרישה ובני הזוג חתמו על מסמכי העברה, אולם בהמשך הודיעו שהם חוזרים בהם. גרסת החזרה אושרה בעדות מטעם אחד מעיזבונות השותפים, בעוד השותף האחר הכחיש אותה ללא הצלחה.
ברקע המחלוקת עמדו גם שינויים בניהול הרפת. בשנת 2009 נחתם הסכם לניהול הפעילות עם חברות די.אף.איי סרוויס וחג"י, וב-2014 הועברו הזכויות לחברת לבן ניהול רפתות בע"מ במסגרת הסכם חדש. בהסכם פשרה מ-2018 הוסדרה החזרת הרפת לניהול האגודה. השינויים האלה תוארו בפסק הדין כרקע להתפתחויות במשק; המחלוקת שהוכרעה נסבה על זכויותיהם של בני הזוג במכסות החלב לאחר האירועים של 2021.
בזמן שהאגודה המשיכה להעביר לבני הזוג תשלום חודשי, הוקמה בידי שני השותפים שותפות חדשה והמכסות הרשומות על שם האגודה הועברו ונחלקו ביניהם. מסמכי השותפות הראו כי על שם אחד השותפים נרשמו 1,226,862 ליטרים ועל שם האחר 735 אלף ליטרים. עם זאת, בהסכם פנימי ביניהם הובהר שהשותף השני זכאי בפועל רק ל-400 אלף ליטרים, וכי יתרת הרישום על שמו נעשתה לצורך טכני והזכויות נותרות של השותף הראשון. הפער בין רישום המכסות לבין ההסכמה הפנימית הפך אחר כך למוקד המחלוקת על מי התעשר מן ההעברה.
כדי להבין כיצד נותרו בני הזוג ללא חלקם, תיאר השופט אדהם ספדי את התשלומים שהמשיכו לקבל: במשך תקופה ממושכת הועבר לחשבונם סכום של 3,500 שקל מדי חודש מחשבון האגודה. בית המשפט קבע שהתשלומים יצרו אצלם מצג שלפיו האגודה ממשיכה להתקיים ולפעול, שעה שהשותפים כבר חילקו ביניהם את מכסות החלב. רק בשלהי אוקטובר 2022, בעקבות חילופי הודעות, התברר לבני הזוג על קריסת הרפת ועל העברת מכסותיהם בלא תמורה עבורה.
התביעה הוגשה בנובמבר 2022 בסך 1,088,008 שקל. בני הזוג טענו שהם זכאים לתמורה עבור מכסה בהיקף 464,961 ליטרים, לפי חלקם היחסי בהון האגודה, וביקשו לבסס את המחיר על ההסכמות מתקופת הפרישה. הנתבעים לא חלקו על עצם הזכות לקבל תמורה בעבור חלקם של בני הזוג, אך חלקו על גודל המכסה, על מחיר כל ליטר ועל השאלה מי מהם חייב בתשלום. בין הצדדים התעוררה גם מחלוקת בשאלה מה משמעות ביטול הודעת הפרישה.
ההליך הסתבך גם בשל פטירת השותפים. אחד מהם הלך לעולמו בשנת 2022, לפני הגשת התביעה, ויורשיו ניהלו את הגנתו. השותף השני נפטר בספטמבר 2026, אחרי שהוגשו סיכומי הצדדים. השופט קבע שהפטירה המאוחרת אינה מונעת מתן פסק דין גם בלי להמתין לצו ירושה או לצירוף יורשיו באותו שלב. מנגד, בעיית הראיות הייתה ממשית: הראשון לא יכול היה להעיד, והשני לא מסר תצהיר עדות ראשית ולא העיד למרות הארכות והחלטות שניתנו בעניין. לכן ביסס בית המשפט חלק גדול מן ההכרעה על הסכמי האגודה, מסמכי השותפות והודעות הצדדים.
השופט לא קיבל את החישוב שהתבסס על אחוזי ההחזקה בהון. לפי הסכם המייסדים, חלק יחסי בהון שימש בסיס לחלוקת רווחים, ולא בהכרח לחלוקת מכסות חלב. מסמכי הפרישה שעליהם חתמו בני הזוג הצביעו על מכסה של 340,714 ליטרים. אף שהודעת הפרישה בוטלה, קבע בית המשפט כי למסמכים נותר ערך ראייתי באשר להיקף הזכויות שתועד בהן. לכן נקבע שהזכות לקבל תמורה היא בגין מכסה של 340,714 ליטרים, ולא 464,961 ליטרים כפי שתבעו.
השופט הדגיש שגם מבחינה דיונית הייתה משמעות לכך שהנתבעים הודו בכתבי טענותיהם בעצם זכות בני הזוג לתמורה. לא נדרש להוכיח מחדש שהם זכאים לקבל תשלום כלשהו עבור חלקם, אלא לברר את שלוש השאלות שנותרו: גודל מכסת החלב שלהם, המחיר שיש לשלם עבור כל ליטר וזהות החייבים בהשבה. ההודאה הזו לא שיקפה הסכמה על הסכום שתבעו בני הזוג, ולא פתרה את הוויכוח בין הנתבעים על חלוקת הכספים בינם לבין עצמם.
גם התעריף שביקשו התובעים לא התקבל. השופט קבע שאין מקום להסתמך על המחיר שהוצע במסגרת עסקת הפרישה שבוטלה, ושאת התמורה יש לחשב לפי המחיר ששולם בפועל בעת השבת המכסות למועצת החלב: 1.90 שקל לליטר בתוספת מע"מ. הוא ציין כי בני הזוג קיבלו את הרנטה החודשית בתקופה שבה נעשה שימוש במכסה, וכי אין להעניק להם גם את התעריף שנקבע בעסקה שאינה עוד בתוקף.
באשר לאחריות לתשלום, יורשי אחד השותפים המנוחים טענו כי עיקר התמורה הועברה לשותף האחר, שעל שמו נרשמה מכסה נוספת. אותו שותף טען מנגד כי האחר היה הגורם שניהל את ההתקשרות עם בני הזוג וכי לא התחייב כלפיהם באופן אישי. בית המשפט בחן את ההסכמים בין השותפים ואת רישום המכסות, וקבע שהרישום הפורמלי אינו שולל את ההתעשרות של שניהם ואת אחריותם המשותפת לנטילת הזכויות.
השופט קבע: "אין למעשה מחלוקת כי הנתבעים נטלו נכס השייך לתובעים". הוא הבהיר שמכסת החלב היא זכות בעלת שווי כלכלי, ויישם את דיני עשיית עושר ולא במשפט על נטילת הזכות. ההכרעה אינה מבוססת על עוולת הגזל, שמסגרתה מתייחסת לנכסים מוחשיים, אלא על השבה של טובת הנאה שנתקבלה שלא כדין. כלפי בני הזוג הוטלה אחריות יחד ולחוד על שני השותפים.
בניתוח אחריות השותפים ציין בית המשפט שגם אם אחד מהם קיבל בפועל חלק גדול יותר מן הכסף, אין הדבר מבטל את תרומתו של האחר להעברת הזכות. השניים פעלו יחד לחלוקת מכסות האגודה, ומכסת החלב של בני הזוג היא זכות כלכלית שלא ניתן לזהות בה בהכרח את הליטרים המסוימים שעברו לכל אחד. השופט הסתמך גם על ההבחנה בדיני עשיית עושר בין התעשרות שהתקבלה בפועל לבין התעשרות שניתן לייחס למי שפעל כדי להעביר טובת הנאה לאחר. לכן החיוב המשותף אינו מותנה בהוכחת קבלת סכום זהה בידי שני השותפים.
בנפרד קבע בית המשפט מנגנון שיפוי ביחסים הפנימיים בין הנתבעים. אם יורשי השותף הראשון ישלמו לתובעים יותר מ-12,811 שקל, בתוספת הריבית שנקבעה, יחויב עיזבון השותף האחר לשפותם בגין ההפרש, עד לתקרה של 751,070 שקל בתוספת הריבית הרלוונטית. כך הופרדה זכות בני הזוג לקבל את מלוא ההשבה מחלוקת הנטל בין הנתבעים.
בפסק הדין נקבע חיוב בהשבת 763,881 שקל, כולל מע"מ, בתוספת ריבית שקלית מ-16 בפברואר 2023 ועד לתשלום בפועל. נוסף על כך חויבו הנתבעים ב-25 אלף שקל הוצאות משפט וב-60 אלף שקל שכר טרחת עורכי דין. גם לסכומים אלה נקבעה הוראת ריבית במקרה שלא ישולמו במועד. נגד האגודה כבר ניתן קודם לכן פסק דין בהיעדר הגנה. האחריות של יורשי שני השותפים שנפטרו כפופה להוראות חוק הירושה, ולכן אין לראות בפסק הדין חיוב אישי בלתי מוגבל של היורשים.
ת"א 68743-11-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.