בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה קיבל תביעה נגד בנק הפועלים בעקבות פירעון שיק מזויף בסך 18,000 שקל. הרשמת הבכירה מיכל פרבר קבעה כי הבנק התרשל בבדיקת השיק, דחתה את טענתו לאשם תורם מצד בעלי החשבון וחייבה אותו לשלם להם 20,500 שקל בסך הכול: 18,000 שקל בגין סכום השיק ועוד 2,500 שקל בגין זמן בטלה, ההתעסקות בביטול השיקים והוצאות ההליך.
המחלוקת עסקה באחד מארבעה שיקים שלטענת התובעים זויפו ונמשכו מחשבונם. לפי פסק הדין, השיק נשוא התביעה היה על סך 18,000 שקל ונפרע באפריל 2025. ארבעת השיקים המקוריים הוצגו לבית המשפט כשהם ריקים ומצויים בידי התובעים, ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי השיק שבמוקד ההליך זויף ולא נמשך על ידי בעלי החשבון.
התובעים טענו כי במהלך בדיקה אקראית בחשבון גילו שנמשכו ממנו במרמה ארבעה שיקים. לטענתם, הבנק לא היה צריך לכבד את השיק, בין היתר משום שמדובר בסכום חריג, והוא לא פנה לבעלי החשבון לפני הפירעון. הם ביקשו את השבת סכום השיק וכן פיצוי בגין הזמן והטרחה שנדרשו להם בפניות לבנק ובניסיון לבטל את השיקים.
בנק הפועלים טען מנגד כי השיק נחזה להיות תקין, הוצג במהלך העסקים הרגיל ובחשבון היה כיסוי מספיק, ולכן לא התעורר חשד שמדובר בזיוף. לפי גרסת הבנק, כאשר הלקוחות פנו אליו ביום 22 באפריל 2025, כיבוד השיק כבר היה סופי ולא הייתה אפשרות לסרב לו או להשיב את הסכום. הבנק הוסיף כי פנה לבנק הנפרע, אך נמסר לו שלא ניתן לסרב לכיבוד שיק לאחר חלוף יותר משלושה ימי עסקים.
הבנק טען גם כי פעל כבנקאי סביר וכי הנזק, ככל שנגרם, צריך להיות מיוחס לצד השלישי שקיבל את כספי השיק. בנוסף הוא ביקש לייחס לתובעים רשלנות ואשם תורם, משום שלא פעלו לביטול השיק מיד עם הצגתו לפירעון ופנו לבנק רק לאחר כמה ימים.
בית המשפט דחה את טענות הבנק בנקודות המרכזיות. הרשמת פרבר קבעה כי חתימת המושך היא תנאי לקיומו של שטר וכי חתימה מזויפת אינה הרשאה כדין למשיכת כספים מהחשבון. לצד ההיבט השטרי היא בחנה גם את מערכת היחסים החוזית והנזיקית בין בנק ללקוח, ובפרט את חובת הזהירות של הבנק ואת השאלה האם בדיקת השיק עמדה ברמת הזהירות הנדרשת.
בפסק הדין נקבע כי בדיקת התאמה בין חתימות על שיקים לבין דוגמאות החתימה השמורות בבנק היא חלק מהשירות שהבנק אמור לספק ללקוחותיו. הרשמת השוותה בין החתימה שעל השיק לבין דוגמת החתימה שהוצגה בתיק ומצאה שונות הנראית לעין. היא ציינה כי בדוגמת החתימה הופיעה אות נוספת שאינה מופיעה בחתימה שעל השיק שנפרע.
הקושי מבחינת הבנק התחזק משום שלא הובאה עדות של גורם שיכול להסביר כיצד נבדק השיק שבמוקד ההליך. פסק הדין מציין כי הבנק אף כיבד שני שיקים נוספים ולאחר מכן ביטל אותם בשל שונות בחתימות, ובאותם מקרים זיכה את הלקוחות. הרשמת קבעה כי "כיבוד שני השיקים האמורים שהחתימה על גביהם שונה באופן מובהק מדוגמת החתימה, מצביע על רשלנות באופן בו נבדקו השיקים". בהיעדר עדות ביחס לבדיקה שבוצעה בשיק נשוא התביעה, ובהתחשב בשונות שנראתה לעין, נקבע כי הייתה התרשלות גם בבדיקתו.
בית המשפט לא קיבל את ניסיונו של הבנק להטיל חלק מן האחריות על התובעים. הרשמת פרבר כתבה: "אינני סבורה כי התובעים התרשלו או שיש להם אשם תורם כלשהו". היא קבעה כי העובדה שבעלי החשבון לא בדקו את החשבון מדי יום אינה מצביעה על רשלנות, במיוחד כאשר הבדיקה נעשתה מספר ימים לאחר שהשיק נפרע.
עוד נקבע כי בדיקה יעילה של השיקים בחשבון הייתה יכולה להצביע על כך שמספר שיקים זויפו, ובכך למנוע את הפקדתם ואת הנזק. בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין מקרה קודם שאליו הפנה הבנק, שבו לקוחה לא נענתה לאזהרות שניתנו לאחר זיוף קודם ולא נקטה אמצעי זהירות. כאן, לעומת זאת, לא נמצא שהתובעים התנהלו באופן שמצדיק ייחוס אשם תורם.
טענה נוספת של בנק הפועלים נגעה לכלל שלפיו לאחר חלוף שלושה ימי עסקים החיוב בשיק הופך לסופי. בית המשפט אישר כי הוראות הבנקאות קובעות כלל כזה, אך הפנה גם להוראה הקובעת שמועדי החיוב והזיכוי אינם מכריעים זכויות ועילות אחרות כאשר מתברר בדיעבד שהשיק זויף או שהבנק היה מנוע מלחייב את חשבון הלקוח. הרשמת הוסיפה כי בפסיקה קיימות דעות שלפיהן הבנק יכול לחזור בו מכיבוד המחאה גם לאחר חלוף שלושה ימי עסקים כאשר מתברר שמדובר בזיוף.
על יסוד כל אלה חייב בית המשפט את בנק הפועלים לשלם לתובעים את מלוא סכום השיק, 18,000 שקל. לכך נוספו 2,500 שקל שנועדו להביא בחשבון את זמן הבטלה, ההתעסקות בביטול השיקים ואת הוצאות ההליך. הסכום הכולל שנפסק הוא 20,500 שקל. מספר התיק: ת"ק 14692-10-25.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.