בית משפט השלום בפתח תקווה הותיר על כנה את הרשעתה של נאשמת שהודתה בשתי עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לאחר שהתקשרה שלוש פעמים בשעת לילה לשופט שדן בעניינה, שלחה לו 125 הודעות בוואטס אפ, ולאחר שנחסמה והובהר לה שעליה לפנות בדרכים המקובלות, שלחה 13 מסרונים נוספים. השופט הבכיר ארז נוריאלי דחה את בקשת ההגנה לבטל את ההרשעה, וקבע כי האינטרס הציבורי והצורך בהגנה על עצמאות מערכת המשפט גוברים בנסיבות המקרה. על הנאשמת נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי, 80 שעות של"צ וצו מבחן למשך חצי שנה, ללא קנס או פיצוי.
הנאשמת הורשעה בהכרעת דין מיום 20 בינואר 2026, על פי הודאתה בעובדות כתב האישום, בשתי עבירות לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ד-1982. לפי כתב האישום, בתקופה הרלוונטית כיהן השופט עובד אליאס כשופט בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון ודן בעניינה. לאחר שקיבלה לידיה את מספר הטלפון הנייד שלו, ועל רקע אי שביעות רצונה מהטיפול בעניינה, התקשרה אליו ב-1 ביוני 2023 בסביבות השעה 02:02 שלוש פעמים. בין 02:04 ל-04:55 באותו לילה שלחה לו 125 הודעות בוואטס אפ, שבהן הטיחה בו שלטעמה לא טיפל כראוי בעניינה וכינתה את החלטתו "בזויה".
השופט חסם את מספר הטלפון של הנאשמת בוואטס אפ, ובהמשך הובהר לה על ידי הנהלת בית המשפט שעליה לפנות אליו בדרכים המקובלות. למרות זאת, ב-11 ביוני 2023 שלחה לטלפון הנייד שלו 13 מסרונים נוספים. בין היתר כתבה: "ממתינה לתלונה מכבודו". עובדות אלה עמדו במרכז הדיון בעונש ובשאלה אם יש מקום לבטל את ההרשעה שכבר ניתנה.
שירות המבחן המליץ לבטל את ההרשעה. לפי התסקיר מיום 28 ביוני 2026, הנאשמת נעדרת עבר פלילי ולא היו נגדה תיקים פתוחים. היא תיארה תקופה של משבר אישי ורפואי קשה, וטענה כי בעת ביצוע המעשים הייתה נתונה במצוקה ובטיפול תרופתי אגרסיבי. שירות המבחן התרשם כי קיבלה אחריות והביעה חרטה כנה, וכי המעשים חריגים לאורחות חייה ונבעו ממשבר זמני. עוד העריך כי הסיכון בעניינה פחת משמעותית בחלוף שלוש שנים וללא פתיחת תיקים חדשים. השירות המליץ לתת משקל בכורה לשיקולי שיקום, לבטל את ההרשעה כדי לאפשר לה להשתלב בתחום המשפטים, ולהטיל 80 שעות של"צ, צו מבחן לחצי שנה והתחייבות להימנע מעבירה דומה.
המאשימה התנגדה לביטול ההרשעה. היא הדגישה כי הנאשמת שלחה בשעת לילה מאוחרת 125 הודעות לשופט שדן בעניינה, ולאחר מכן חזרה ופנתה אליו אף שהובהר לה שעליה לעשות זאת בדרכים המקובלות. לטענתה, הפגיעה בערכים המוגנים משמעותית ונוגעת לשלטון החוק, לעצמאות הרשות השופטת, לאמון הציבור וליכולת של שופטים למלא את תפקידם ללא מורא. המאשימה ביקשה להשאיר את ההרשעה על כנה ולהטיל עונש שינוע ממאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, לצד של"צ.
ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן. היא הפנתה לנסיבותיה האישיות והרפואיות של הנאשמת, להיעדר עבר פלילי, להודאה ולקבלת האחריות. עוד טענה כי המעשים נמצאים ברף הנמוך של העבירה, וכי הרשעה עלולה לפגוע באופן קשה, בלתי מידתי וקונקרטי בעתידה המקצועי של הנאשמת, שסיימה לימודי משפטים והתמחות אך טרם ניגשה לבחינות לשכת עורכי הדין. הנאשמת עצמה מסרה לבית המשפט כי ביצעה את המעשים בתקופה של מצב נפשי ורפואי קשה, וכי כיום היא מבינה את חומרתם ומביעה חרטה.
בבחינת הבקשה לביטול ההרשעה הפנה בית המשפט להלכה שלפיה הימנעות מהרשעה היא חריג, המחייב שני תנאים מצטברים: פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וסוג עבירה שמאפשר לוותר על הרשעה בלי לפגוע מהותית בשיקולי הענישה האחרים. נוריאלי קבע כי חומרת המעשים מקבלת משנה תוקף משום שהעבירות בוצעו כלפי שופט על רקע תפקידו. לדבריו, המעשים עלולים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט ובאמון הציבור ביכולתה לפעול באופן חופשי, ענייני ובלתי תלוי.
בית המשפט הדגיש כי לא מדובר באירוע בודד: הנאשמת התקשרה שלוש פעמים, שלחה 125 הודעות, ולאחר שנחסמה והוזהרה חזרה ושלחה 13 מסרונים. בפסק הדין נקבע: "אני קובע כי במעשיה של הנאשמת קיימת מגמתיות ואובססיביות". השופט הוסיף: "זכותו של אדם לבקר החלטה שיפוטית ואף לפעול לשינויה. אולם, יש לעשות כן בדרכים המותרות על פי החוק". עוד קבע כי הטרדת שופט בשל חוסר שביעות רצון מהחלטותיו פוגעת בשלטון החוק ובמערכת המשפט פגיעה ממשית, ולכן יש לתת משקל ממשי לשיקולי גמול והרתעה.
גם התנאי השני לביטול הרשעה לא התקיים, לפי גזר הדין. ההגנה טענה כי ההרשעה עלולה לפגוע בעתידה של הנאשמת בתחום המשפטים, אך בית המשפט קבע כי היא לא הצביעה על נזק קונקרטי משמעותי לפרנסתה או לסיכוייה לקבל רישיון. הוא ציין כי לפי הפסיקה, שאלת השפעת ההרשעה על עיסוק מקצועי צריכה להיבחן בידי הגורמים המקצועיים המוסמכים, וכי בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין כל מקרה נבחן לגופו ושיקול הדעת בעניין נתון ללשכה. נוריאלי הבהיר כי לא התעלם מהמלצת שירות המבחן, אך הזכיר שבית המשפט אינו כבול לה וכי היא אחד השיקולים בגזירת הדין. לבסוף קבע: "הרשעת הנאשמת תיוותר על כנה".
לאחר דחיית הבקשה לביטול הרשעה קבע בית המשפט את מתחם העונש. הוא מצא כי הפגיעה בערכים המוגנים ממשית, אך נוכח מהות העבירות אינה ברף גבוה. נקבע מתחם שנע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נוספים. בית המשפט לא מצא הצדקה לחרוג מהמתחם לקולא או לחומרה.
בקביעת העונש בתוך המתחם שקל בית המשפט את חומרת המעשים ואת הצורך בהרתעת הנאשמת והרבים, ומנגד את חלוף הזמן, הודאתה, נטילת האחריות והחיסכון בזמן שיפוטי. כן נשקלו היעדר עבר פלילי, העובדה שלא נפתחו נגדה תיקים חדשים מאז ביצוע העבירות, התרשמותו החיובית של שירות המבחן, נסיבותיה האישיות ומצבה הרפואי בעת ביצוע העבירות.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשמת שלושה חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, שלא תעבור עבירה שבה הורשעה; צו של"צ בהיקף 80 שעות; וצו מבחן למשך חצי שנה. בית המשפט קבע במפורש כי בנסיבות המעשה והעושה אין מקום להטיל קנס או פיצוי. עוד הובהר כי הפרת צו השל"צ או צו המבחן עלולה להביא להפקעת הצווים ולגזירת העונש מחדש.
תיק ת"פ 73631-12-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.