ועדת הערר לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה קיבלה ערעור של נכה מוכר וביטלה את החלטת קצין התגמולים מ-1 ביולי 2024, שדחתה את בקשתו לתגמול אובדן כושר השתכרות. הוועדה קבעה כי ההמלצה המקצועית שעליה נשענה ההחלטה, ולפיה המערער כשיר לעבודה בהיקף של חצי משרה למשך שנה, לא נומקה, וכי גם החלטת קצין התגמולים עצמה נעדרה הנמקה. המשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל.
המערער מוכר על ידי אגף השיקום כנכה לפי חוק הנכים בשיעור של 51%, מהם 50% בגין PTSD. ביוני 2023 הוא הגיש בקשה לתגמול מחיה מיוחד מסוג תגמול נצרך. במאי 2024 בדק אותו צוות רב מקצועי, שכלל מומחית לפסיכיאטריה ומומחית ברפואה תעסוקתית, והמליץ לראות בו כמי שכשיר לעבוד בהיקף של 50% משרה למשך שנה. הרופאה המחוזית אימצה את ההמלצה, ובהמשך קצין התגמולים דחה את הבקשה בנימוק שלא הוכח אובדן לצמיתות של כושר העבודה.
בערעור נטען כי מצבו התפקודי של המערער קשה וכי אינו כשיר למסגרת שיקומית. בא כוחו טען כי קביעות של גורמי השיקום בדבר צורך בסיוע בפעולות יומיומיות בסיסיות תומכות בטענה שאינו בר שיקום, וכי בפני הצוות הרב מקצועי לא הונח מלוא החומר הרפואי והטיפולי. בתצהיר שצורף לערעור כתב המערער: "אגף השיקום מעולם לא שיקם אותי ולא הציע לי שום מסגרת שיקומית", והוסיף כי בשנים האחרונות אינו עובד ואינו מסוגל לעבוד.
קצין התגמולים טען מנגד כי תגמול נצרך הוא תגמול כרוני הניתן כמוצא אחרון, ורק למי שעומד בתנאים המצטברים לקבלתו לאחר שנקבע כי אינו בר שיקום ואיבד את כושר עבודתו לצמיתות. המשיב הפנה גם לעברו התעסוקתי של המערער כעצמאי והעלה טענה שלפיה הוא לא שיתף פעולה עם ניסיונות לשלבו בעבודה או במסגרת שיקומית. עוד נטען כי המסמכים שהגיש המערער אינם חוות דעת של גורם שמומחיותו בכושר עבודה, שיקום ורפואה תעסוקתית.
במרץ 2025 קבעה יו"ר הוועדה בהרכבה הקודם כי בהיעדר חוות דעת רפואית בתחום התעסוקתי סיכויי הערעור קלושים. בהמשך, במהלך ההליך, הוגשה תעודה רפואית תעסוקתית מאוגוסט 2025 שלפיה המערער אינו כשיר לכל עבודה. באת כוח המשיב התנגדה להגשתה כחוות דעת מומחה, אך ציינה כי "ניתן להעביר את המסמך הרפואי, יחד עם כל המסמכים הרפואיים הנוספים שביקש המשיב, לבחינה חדשה" לפי סעיף 35 לחוק הנכים. בהחלטה מאוחרת נקבע כי התעודה אינה חוות דעת רפואית על פי הדין, ובסופו של דבר הוסכם שתוכל לשמש ראיה רגילה מטעם המערער.
הוועדה עסקה גם בשאלה איזה נוסח של סעיף 7(א) לחוק הנכים חל על הבקשה. היא ציינה כי תיקון 32 לחוק, מאוגוסט 2023, שינה את נוסח הסעיף, וכיום הוא עוסק במי שאינו מסוגל להשתכר למחייתו באופן קבוע ומלא בשל נכותו. עם זאת, התביעה לתגמול הוגשה לקצין התגמולים ב-15 ביוני 2023, לפני התיקון. הוועדה הזכירה כי בנוסח הקודם הוגדר "נצרך" כמי שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו, וכי ביחס לנכה נקשרה אי היכולת להשתכר גם להיעדר סיכוי נראה לעין לשיקום אי פעם. על סמך הפסיקה שלפיה תביעה לתגמול נצרך היא "תביעה" לפי סעיף 18 לחוק, קבעה הוועדה כי על המקרה חל נוסח החוק הקודם.
הוועדה עמדה על כך שבערעור הנוכחי לא הונחו בפניה חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם הצדדים, בניגוד למקרים שבהם ניתן להשוות בין חוות דעת רפואיות מנומקות. דווקא משום כך ייחסה חשיבות מיוחדת לפרוטוקול הצוות הרב מקצועי שעליו נשענה החלטת קצין התגמולים. הוועדה ציינה כי חוות דעת רפואית רגילה מאפשרת לעמוד על השיקולים שהובילו למסקנה, בעוד שבפרוטוקול שנבחן לא פורט כל טעם למסקנת הכשירות לחצי משרה.
ליבת פסק הדין היתה חובת ההנמקה. הוועדה ציינה כי בפרוטוקול הצוות הרב מקצועי נרשם כי למערער PTSD וכי קיימת "הגבלה קשה בכושר תפקודי", אך לא ניתן הסבר למסקנה שלפיה הוא מסוגל לעבוד בחצי משרה. הוועדה הוסיפה כי הצורך בהסבר מתחדד משום שבאותו יום נבדק המערער גם בעניין ליווי, ואותה פסיכיאטרית המליצה על עשר שעות שבועיות של ליווי. גם אישור ההמלצה בידי גורמי הרפואה במשרד הביטחון וגם החלטת קצין התגמולים נמצאו נטולי הנמקה.
הוועדה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון בדבר חובתן של רשויות לנמק החלטות, בין מכוח חוק ההנמקות, בין מכוח סעיף 31(ג) לחוק הנכים ובין מכוח חובת ההגינות הכללית במשפט המינהלי. בהקשר זה הדגישה כי הנמקה צריכה לחשוף את הטעמים שעמדו ביסוד ההחלטה ולא להסתפק באמירות כלליות.
פסק הדין קבע במפורש: "די בהיעדר הנמקה, ולחילופין - בהיעדרה של חוות דעת של מומחה רפואי תעסוקתי מטעם המשיב, כדי לקבל את הערעור". הוועדה הוסיפה כי המשיב גם לא ביסס את טענתו בדבר אי שיתוף פעולה של המערער וסיכול ניסיונות השיקום, משום שלא הוגש תצהיר בעניין וטענה זו אף לא קיבלה ביטוי בהחלטה שנבחנה בערעור.
במקביל להליך הערעור נבחנה בקשה חדשה של המערער. ביוני 2026 המליץ צוות רב מקצועי אחר על אובדן כושר עבודה מלא בהיקף של 100% למשך שנה. הוועדה הדגישה כי פסק הדין הנוכחי מבוסס על החומר שהיה בתיק ועל סיכומי הצדדים, וכי אין בו התייחסות להחלטות מאוחרות יותר של קצין התגמולים, ככל שניתנו בעקבות ההמלצה החדשה.
בסיום קיבלה הוועדה את הערעור והורתה על ביטול החלטת קצין התגמולים מ-1 ביולי 2024. היא הבהירה כי ביטול ההחלטה אינו משליך על החלטות מאוחרות יותר בבקשות חדשות או חוזרות לתגמול אובדן כושר השתכרות, וחייבה את המשיב בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל.
ע"נ 34000-07-24
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.