בית משפט השלום בחיפה דחה בקשה של ענבל חברה לביטוח בע"מ להתיר לה להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בעניינו של נפגע תאונת דרכים. הוועדה קבעה לתובע נכות צמיתה של 10% בשל פגיעה במיניסקוס בברך שמאל ועוד 10% בשל פגיעה בכתף ימין. השופט עופר שובל קבע כי הוועדה בחנה את עברו הרפואי של התובע, התייחסה למצב הקודם ולא נפלו בהליך פגמים המציבים את המקרה בגדר החריג המצדיק פתיחה מחדש של שאלת הנכות. הבקשה נדחתה וסוגיית ההוצאות נותרה לסיום ההליך.
התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעקבות תאונה שהתרחשה ב-4 ביוני 2025 והוכרה גם כתאונת עבודה. בינואר 2026 קבעה הוועדה הרפואית את שתי הנכויות. ענבל, הנתבעת בתביעת הפיצויים, ביקשה מבית המשפט להתיר לה להציג ראיות רפואיות שיסתרו את הקביעה המחייבת שניתנה על פי דין.
כבר בפתח ההחלטה מתח בית המשפט ביקורת על שני הצדדים משום שלא צירפו מלכתחילה את מלוא תיק הביטוח הלאומי. תיק המל"ל, ובהם דו"ח הוועדה הרפואית, הוגש רק לאחר החלטה שיפוטית מאוגוסט 2026. לאחר עיון בתיק המלא, בכתבי הטענות ובתיעוד הרפואי, הודיע בית המשפט כי הבקשה תידחה.
ההחלטה שחייבה את הגשת התיק המלא ניתנה ב-13 באוגוסט 2026. בית המשפט ציין שהציפייה לצרף את החומר חלה גם על המבטחת שהגישה את הבקשה וגם על התובע שהתנגד לה. לאחר שהמסמכים הושלמו, נקבע כי המקרה אינו "מיוחד וחריג" ואף אינו מעורר "ספקות וסימני שאלה" שיצדיקו היתר, גם בדוחק.
ביחס לברך שמאל טענה ענבל כי הוועדה לא עיינה ב"עברו הרפואי העשיר והרלוונטי של התובע" שקדם לתאונה. היא הפנתה למחלת גאוט, דלקת מפרקים ניוונית ועודף משקל, לצילומי ברכיים משנת 2021 שבהם נראו שינויים אוסטיאוארתריטיים ולהדמיית MRI משנת 2023 שהראתה שינויים ניווניים במיניסקוס המדיאלי בברך שמאל.
ביחס לכתף ימין טענה המבטחת כי הנכות אינה סבירה משום שמדובר בקרע זעיר וניווני השכיח בגילו של התובע, ללא עדות לחבלה טרייה. למעשה ביקשה ענבל שבית המשפט יאפשר בירור רפואי נוסף שיכול להוביל למסקנה אחרת מזו של הוועדה.
התובע התנגד וטען שהיתר להביא ראיות לסתור ניתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. הוא תיאר את הבקשה כ"שיטת מצליח" שיוצרת עומס מיותר. באשר לכתף טען כי בחומר שהגישה ענבל אין "אפילו חצי תלונה" קודמת. לגבי הברך טען שרוב העבר הרפואי שהוצג נוגע לברך ימין, בעוד שהנכות בעקבות התאונה נקבעה בברך שמאל. לדבריו, עבר רפואי מצדיק ראיות לסתור רק אם יש לו משקל שעשוי לשנות את מסקנות הוועדה.
בית המשפט הציג את המסגרת המצומצמת שנקבעה בפסיקה. היתר יכול להינתן מטעמים משפטיים, למשל תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או מטעמים עובדתיים חדשים, כמו שינוי מהותי במצב הנפגע, נכות נוספת שהתגלתה, חסר בהנמקה או מצב שבו עובדות חשובות שיכלו לשנות את המסקנה לא עמדו לפני הוועדה. נקודת המוצא היא שהיתר כזה הוא חריג, כדי לשמור על היעילות הדיונית של קביעת נכות על פי דין.
הבקשה הוגשה מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. קביעת הוועדה מ-22 בינואר 2026 ייחסה את נכות הברך לסעיף 48(2)(ז)(1) ואת נכות הכתף לסעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה. בית המשפט הדגיש שהמבחן אינו פורמלי: אין די בכך שמסמך רפואי מסוים לא הוזכר במפורש. על מבקש ההיתר, שעליו הנטל, להצביע על קשר בין החסר הנטען בתיעוד לבין התוצאה שאליה הגיעה הוועדה.
בהקשר זה נקבע שהחומר שעמד בפני הוועדה כלל תיעוד מן השנים 2017 עד 2025. בדו"ח עצמו נרשמו הן הקרע המורכב במיניסקוס המדיאלי בברך שמאל והשינויים הניווניים, והן תלונות קודמות על כאבי ברכיים משנת 2021, בעיקר בצד ימין. מכאן שהוועדה לא רק קיבלה את התיעוד, אלא ערכה הבחנה בין הכאבים הקודמים לבין הקרע בברך שמאל שנדון בעקבות התאונה.
לאחר בחינת הדו"ח קבע בית המשפט כי לפני הוועדה עמד תיעוד רפואי רב מן השנים 2017 עד 2025, לרבות חומר אורתופדי. הוועדה ציינה במפורש את ממצאי ה-MRI בברך שמאל, ובהם קרע מורכב במיניסקוס ושינויים ניווניים, וכן תלונות על כאבי ברכיים משנת 2021, בעיקר בברך ימין, על רקע שינויים שאובחנו בצילומי רנטגן.
בפרק האבחנות כתבה הוועדה כי התלונות הקודמות על כאבי ברכיים, בעיקר בימין, "לא מהווה מצב קודם בהקשר לתאונה הנדונה וקרע במיניסקוס המתואר בברך שמאל". בית המשפט הסיק שהוועדה לא התעלמה מן העבר הרפואי אלא בחנה אותו והחליטה שאינו מצב קודם רלוונטי לקרע שבגינו נקבעה הנכות.
נקבע כי ועדה רפואית אינה חייבת להתייחס בנפרד לכל מסמך. עצם העובדה שמסמך מסוים לא צוין בהחלטה אינה מוכיחה שלא היה לפני הוועדה. על מבקשת ההיתר להראות קשר בין חסר בתיעוד לבין התוצאה, ולא להסתפק בהצבעה פורמלית על מסמך שלא הוזכר. ענבל לא עמדה בנטל הזה ולכן נדחו טענותיה לגבי הברך.
גם טענות הכתף נדחו. הוועדה מצאה קרע חלקי קטן בשריר הכתף וקבעה נכות של 10% לאחר שבבדיקה נמצאה הגבלה בתנועות מעל גובה השכם בפישוק ובכיפוף קדמי, בלי הגבלה סיבובית ועם רגישות בסוף טווח התנועה. בית המשפט קבע שטענת ענבל כי הקרע שכיח ואינו מצדיק את הנכות לא הושתתה על בסיס ברור, והוסיף: "טענה זו, מוטב היה אלמלא נטענה".
ההחלטה מדגישה שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור רפואית על שיקול דעת הוועדה. הוא אינו בוחן מחדש את הפן המקצועי או מחליף את פרשנותה לחומר הרפואי בפרשנות משלו. מאחר שלא נמצא פגם משפטי, מידע חדש או חסר מהותי, הבקשה נדחתה. ההליך העיקרי נמשך, והצדדים נדרשו להגיש תחשיבי נזק במועדים שקבע בית המשפט.
מספר התיק: ת"א 68339-02-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.