בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה, במסגרת סעד זמני, לבטל את פיטוריה של מנהלת סמינר בבני ברק ולהשיבה לתפקיד תוך תשלום שכרה, זכויותיה ומתן מלוא סמכויות הניהול. השופטת חופית גרשון יזרעאלי ונציגי הציבור קבעו כי בשלב זה עילות הפיטורים נראות בעיקר משמעתיות, כי עיריית בני ברק לא שיתפה את ארגון העובדים ולא הראתה שהגזבר היה שותף להחלטה כנדרש. העירייה חויבה לשלם 9,000 שקל שכר טרחה. בית הדין הדגיש כי אלה "קביעות לכאורה בלבד" וכי המשך תוקף ההחלטה הותנה בהגשת התחייבות ותביעה עיקרית במועדים שנקבעו.
המבקשת היא עובדת הוראה קבועה בעירייה מאז 1989 ומנהלת את הסמינר החסידי בעיר יותר מעשר שנים. בצמוד לסמינר פעלה חטיבה עליונה בניהול עמותה מלווה, והמנהלת שימשה בעבר גם כמנהלת החטיבה עד שסיימה את התפקיד לפי הנחיית משרד החינוך. בתה מועסקת כמורה באותו מוסד.
סוגיית העסקת הבת עמדה במרכז הליך הפיטורים. לפי העירייה, משרד החינוך הורה בעבר להעביר את הבת למוסד אחר בשל הקרבה המשפחתית. בדצמבר 2025 נערכה למנהלת שיחת בירור, שבה אמרה שהיא שוקלת לפרוש מניהול בית הספר ולשוב להוראה. במאי 2026 זומנה לשימוע. במכתב הזימון נטען שהתנהלה בניגוד לאיסורים החלים על מנהלת, הן בשל קרבת משפחה באותו מוסד והן בשל ניהול שני מוסדות במקביל.
לאחר השימוע נמסר לה מכתב פיטורים. העירייה מנתה שלוש קבוצות של נימוקים: ניגוד עניינים מובנה הנובע מהעסקת בתה ללא אישור; קבלת שכר עבור ניהול מוסד נוסף במקביל; וטענות נוספות, ובהן תלונות על יחס קשוח ושיח פוגעני כלפי תלמידות, אי קיום הנחיות בעניין רישום ושיבוץ תלמידות ומחלוקת על שיבוץ מורה.
המנהלת ביקשה מבית הדין לעצור את הפיטורים. לטענתה, היא "פוטרה משיקולים זרים, בהליך פגום". היא טענה שהסיבה האמיתית הייתה סירובה לשתף פעולה עם מדיניות קבלת תלמידות, לאחר שקלטה תלמידות ממשפחות המזוהות עם פורשי חסידות גור. עוד טענה שמכתב הפיטורים נמסר לאחר המועד האחרון לפיטורי עובדת הוראה, שלא נערך בירור של הטענות, שבמכתב נוספו עילות שלא נכללו בזימון ושבמקרים דומים העירייה לא נקטה אותה מדיניות.
לטענתה, אם העירייה סברה שביצעה עבירות משמעת היה עליה לנקוט הליך משמעתי ולא הליך מנהלי של פיטורי אי התאמה. היא הוסיפה כי היא חברה בארגון המורים העל יסודי, אך הארגון לא שותף והעירייה לא בדקה מיהו הארגון המייצג. לדבריה, מורות והורים תומכים בה ורוצים שתמשיך לנהל את הסמינר.
עיריית בני ברק ביקשה לדחות את הבקשה. היא טענה שהמנהלת הסתירה כי הודיעה בעבר על כוונתה לפרוש, הפעילה מורות והורים לתמוך בה ולא התייצבה לכנס היערכות. לטענת העירייה, העסקת הבת הייתה בניגוד לנהלים ובניגוד עניינים, והמנהלת ניהלה מוסד נוסף בלי דיווח והיתר. העירייה טענה כי "אכיפת יחסי העבודה תנציח מצב של העסקה בלתי חוקית בקרבת משפחה" ותפגע במינהל התקין ובטוהר המידות.
בית הדין קבע כי אף שהמנהלת הביעה בעבר כוונה לפרוש מן הניהול, היא לא מסרה לעירייה הודעת התפטרות רשמית. לכן היה צורך לבחון את חוקיות הליך הפיטורים. ההבחנה המרכזית הייתה בין מסלול מנהלי למסלול משמעתי. נקבע לכאורה שאי דיווח על העסקת קרוב ועבודה במוסד נוסף ללא היתר הן עילות משמעת במהותן. העירייה עצמה הבהירה שהפיטורים לא היו מטעמים פדגוגיים, וטענות תפקודיות התבררו רק לאחר השימוע בלי שנערך להן בירור.
בית הדין הסתמך בשלב הזמני על ההבחנה שנקבעה בפסיקה בין שני מסלולי פיטורים. הליך משמעתי מתאים כאשר מיוחסת לעובד עבירת משמעת, ואילו מסלול מנהלי נועד למצבים כמו צמצום, מצב בריאותי, אי התאמה או תפקוד לקוי. כאשר ההתנהגות עשויה להשתייך לשני התחומים יש לזהות את "מרכז הכובד" שלה. במקרה זה, אי דיווח על קרבת משפחה ועבודה נוספת ללא היתר נראו לכאורה טענות משמעתיות. במקביל, מנהל מינהל החינוך אישר שהפיטורים לא נעשו מנימוקים פדגוגיים, ומנהלת משאבי האנוש העידה שבעיות תפקודיות התבררו רק אחרי השימוע ולא נחקרו.
המנהלת העלתה גם טענה הנוגעת למועד: מכתב הפיטורים נשא את התאריך 31 במאי 2026, אך לטענתה נמסר לה בפועל ב-1 ביוני, לאחר המועד האחרון לפיטורי עובדת הוראה באותה שנת לימודים. העירייה חלקה על המשמעות שנתנה לכך. ההכרעה הזמנית נשענה על הפגמים האחרים שנמצאו לכאורה, ובהם בחירת מסלול הפיטורים, אי שיתוף נציגות העובדים והרכב ועדת הפיטורים.
בית הדין לא קיבל בשלב זה את טענת העירייה שהמנהלת היא שקלטה את בתה לעבודה. לפי גרסת המנהלת, שלא נסתרה בראיות, הבת עבדה בבית הספר עוד לפני מינויה למנהלת. גם המחלוקת הנקודתית על שעות השיבוץ של מורה אחת לא נמצאה נימוק שיכול לעמוד לבדו לפיטורי מנהלת ותיקה ומוערכת.
פגם נוסף נגע לארגון העובדים. סעיף 70 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות דורש סיבה מספקת והסכמה של נציגות העובדים, ובהיעדר הסכמה הפניה לבוררות. העירייה טענה שתיאמה את מועד השימוע עם ארגון המורים, אך לא הציגה ראשית ראיה שביקשה את עמדתו ביחס למנהלת, בדקה מי מייצג אותה או פעלה לברר זאת לפני קבלת ההחלטה.
גם הרכב הגורם המוסמך עורר קושי. לפי פקודת העיריות, ועדת הפיטורים לעובד קבוע בפיטורים שאינם משמעתיים כוללת את הגזבר, המנהל הכללי והיועץ המשפטי. הגזבר לא נכח בשימוע, והעירייה לא הציגה אסמכתא לכך שהחומר הועבר לעיונו לפני ההחלטה.
במאזן הנוחות נקבע שהכף נוטה לטובת המנהלת. הטענות המרכזיות אינן נוגעות למקצועיותה ואינן משליכות ישירות על הניהול השוטף. היא כבר חדלה לנהל את המוסד הנוסף, והעבודה לצד בתה נמשכה שנים וניתן לטפל במצב באמצעים פחות חריפים. העירייה הציגה חשש ללחצים על הורים ותלמידות, אך לא הובאו ראיות מספיקות להוכחה חד משמעית בשלב הזמני.
ההשבה לתפקיד אינה סוף ההליך. ההחלטה הותנתה בכך שהמנהלת תחתום על התחייבות בתוך שלושה ימים ותגיש תביעה עיקרית בתוך עשרה ימים, אלא אם יושגו הסכמות. אם תוגש התביעה, הסעד יעמוד בתוקף עד להכרעה הסופית; אם לא, ההחלטה תפקע.
מספר התיק: סע"ש 21409-07-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.