בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב את עיריית קריית גת לשלם למנכ"לית העירייה לשעבר פיצוי של 80 אלף שקל בשל פיטורים בהליך פגום. השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגות הציבור קבעו כי ראש העיר החדש היה רשאי לסיים את העסקתה במשרת האמון, וכי הפיטורים נכנסו לתוקף לפני יציאתה לחופשת מחלה. עם זאת, היא לא זומנה לשימוע, לא קיבלה הזדמנות מסודרת להיערך ולהשמיע טענות, וחפציה פונו ממשרדה בזמן שהייתה בכנס. דרישתה לביטול הפיטורים ולהשבה לעבודה נדחתה, וכך גם דרישתה לפיצוי ממוני. העירייה חויבה גם ב-7,000 שקל הוצאות.
עורכי הדין שלנו
התובעת עבדה בעירייה משנת 1992 במגוון תפקידים, וביולי 2019 מונתה למנכ"לית. לאחר הבחירות המקומיות החל ראש העיר החדש את כהונתו ב-31 במרץ 2024. באותו יום הודיעה לו התובעת בהודעת ווטסאפ כי למחרת תצא לכנס תאגידים באילת עם עובדים נוספים. בתגובה זימן אותה ראש העיר לפגישה מיידית, שהתקיימה עוד לפני שנכנס רשמית למשרדי העירייה.
ימים לאחר הפגישה נשלח לתובעת מכתב שכותרתו "שיחת סיכום, סיום עבודתך", ובו נכתב כי הודעה על סיום העבודה ניתנה בפגישה וכי אינה נדרשת להגיע לעירייה בתקופת ההודעה המוקדמת. בהמשך המציאה התובעת אישורי מחלה שהחלו ב-4 באפריל. העירייה ערכה גמר חשבון ושילמה רכיבים שונים, ובהם פדיון חופשה.
בתביעה ביקשה העובדת לבטל את הפיטורים ולהשיבה לתפקיד המנכ"לית או לתפקיד חלופי ההולם את מעמדה, הוותק והכישורים שלה. לחלופין דרשה 500 אלף שקל, מחציתם פיצוי ממוני על הפסדי שכר וזכויות ומחציתם פיצוי לא ממוני על עוגמת הנפש, דרך הפיטורים והפגיעה בכבודה. בקשה מוקדמת לסעד זמני נדחתה, וגם בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי נדחתה.
לטענת התובעת, הפגישה עם ראש העיר לא הייתה שימוע ולא הסתיימה בהחלטה סופית. היא טענה כי ביקשה להבחין בין סיום תפקידה כמנכ"לית לבין המשך העסקתה בעירייה לאחר 32 שנות עבודה. לדבריה, ראש העיר אמר שיבחן את הדברים ויעדכן. בעדותה הבהירה שהבינה שלא תמשיך כמנכ"לית ואמרה: "אני הבנתי שהוא אמר לי שזה משרת אמון, אני מביא מישהו משלי וזה מובן". עם זאת, ציפתה להשתלב בתפקיד חלופי.
העירייה טענה כי הפגישה הייתה שיחת סיכום ושימוע, וכי ראש העיר הודיע בה באופן ברור על סיום ההעסקה. לפי גרסתו, לא הבטיח למצוא תפקיד חלופי אלא אמר רק ש"מה שצריך להיבדק משפטית ייבדק משפטית". העירייה הדגישה שמנכ"ל רשות הוא תפקיד אמון המחייב יחסי אמון אישיים ברמה גבוהה, ולכן החלטת ראש עיר חדש למנות אדם מטעמו היא עניינית וסבירה.
בית הדין קבע שהעובדת ידעה כבר בפגישה שלא תמשיך בתפקידה, ולכן מועד הפיטורים היה 31 במרץ ולא מועד המכתב המאוחר. הדבר התחזק גם מפינוי משרדה בזמן שהייתה בכנס. מאחר שאישורי המחלה החלו רק ב-4 באפריל, נדחתה הטענה שפוטרה במהלך מחלה. עוד נקבע כי סעיף 171 לפקודת העיריות מאפשר לראש העיר לפטר מנכ"ל שמונה לתפקיד סטטוטורי, וכי ההגנות הקיבוציות הרגילות אינן חלות באותה מתכונת על משרת האמון.
עם זאת, עצם הסמכות לפטר לא פטרה את העירייה מעריכת שימוע. בית הדין קבע שגם עובד במשרת אמון זכאי לקבל הודעה מראש, לפרוש את טענותיו ולזכות לכך שהן יישקלו בכובד ראש. במקרה זה התובעת זומנה לפגישה דחופה בלי שנאמר לה שנשקלים פיטוריה ובלי שניתנה לה שהות להתכונן. האמירה שהאפשרויות ייבדקו תוארה כאמירה שנאמרה "מן הפה אל החוץ", בלי כוונה אמיתית לשקול המשך העסקה.
הפגישה נערכה במבנה ששימש את ראש העיר בתקופת הבחירות, יום לפני כניסתו למשרדי העירייה. לא נערך לה פרוטוקול, אך בית הדין ציין שהמחלוקת לא הייתה על המילים שנאמרו אלא על משמעותן. מכתב הסיום נשלח ב-9 באפריל וקבע שהודעת סיום העבודה נמסרה כבר ב-31 במרץ. העובדה שהתובעת לא נדרשה להגיע בתקופת ההודעה המוקדמת, לצד פינוי המשרד, חיזקה את המסקנה שהפיטורים הושלמו בפגישה. בהסכם האישי שעליו חתמה עם מינויה למנכ"לית נקבע גם שהוראות ההסכמים הקיבוציים, לרבות ההגנה התעסוקתית והצורך בהסכמת ועד העובדים, אינן חלות עליה.
משקל משמעותי ניתן גם לאופן פינוי החדר. בזמן שהתובעת הייתה בכנס התקשרו מזכירותיה וסיפרו שנצטוו לארוז את חפציה ולהובילם לביתה. ראש העיר טען שהדבר נעשה ביוזמת סגנו, אך בית הדין קבע שהעירייה אחראית. בפסק הדין תואר חיפזון לסלק את שרידי השלטון הקודם, בלי לאפשר יציאה מסודרת או פרידה מן העובדים. נקבע שההתנהלות חרגה מן הראוי בסיום עבודתו של כל עובד, ובמיוחד של עובדת בכירה.
הטענה שהעירייה הייתה חייבת למצוא תפקיד חלופי נדחתה. בית הדין קבע כי החובה כלפי עובד במשרת אמון מצומצמת יותר, וכי התובעת לא הצביעה על תפקיד פנוי מתאים. היא לא הייתה כשירה לתפקידים סטטוטוריים אחרים, לא ראתה תפקיד זוטר כאפשרות, והצבת מנכ"לית לשעבר תחת מנכ"ל חדש עלולה ליצור קשיים. גם הדרישה לתפקיד בתאגיד עירוני נדחתה, משום שמדובר בגוף נפרד ותפקידיו מחייבים מכרז.
מומחה מטעם העירייה העיד שמשרד הפנים אינו מכיר בחזרת מנכ"ל לתפקיד הקודם, אך אישר שלא בדק את תקינת העירייה או מכרזים פנימיים שהתקיימו בה. בית הדין קבע שאין בכך להעביר לעירייה את נטל ההוכחה, משום שהתובעת היא שנדרשה להצביע על משרה פנויה המתאימה לה.
בית הדין סירב להורות על השבה לעבודה. צוין כי במסגרת ההליך הזמני ובערעור התובעת ויתרה על אכיפה, ובכל מקרה אופייה של משרת האמון והקושי בשילובה בתפקיד אחר אינם מצדיקים סעד כזה. גם הפיצוי הממוני נדחה: העובדת קיבלה תשלום עבור 90 ימי הודעה מוקדמת, ולא נמצא פגם בעצם ההחלטה לסיים את משרת האמון, אלא בדרך שבה התקבלה ובוצעה.
הפיצוי הלא ממוני בסך 80 אלף שקל גילם את היעדר השימוע, ההודעה המיידית ופינוי החפצים באופן שבית הדין תיאר כמבזה. נקבע שאין מקום לפיצוי נפרד נוסף על עוגמת נפש, משום שהיא כבר נלקחה בחשבון בסכום זה.
מספר התיק: סע"ש 47357-05-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.