דירת המתנה נשארה אצל האישה, אבל חלק מהחובות הוכרו כמשותפים

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את דרישת הבעל לקבל מחצית מדירה שנרשמה על שם האישה בלבד, אך קבע כי לא כל החובות שצבר במהלך הנישואים הם חובות פרטיים שלו.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הכריע בתביעה לאיזון משאבים בין בני זוג שנישאו בשנת 2011 ונפרדו בשנת 2021. במרכז ההליך עמדו שתי מחלוקות עיקריות: זכויות בדירת מגורים בשווי של כ-5 מיליון שקל, וחובות שנצברו במהלך חיי הנישואים.
פסק הדין, שניתן על ידי השופט ערן אביטל, קבע כי הדירה תישאר בבעלות האישה בלבד, אף שבני הזוג התגוררו בה במשך כשבע שנים. לצד זאת, נקבע כי חלק ניכר מהחובות שנטל האיש במהלך הנישואים יובאו בחשבון במסגרת איזון המשאבים, למעט הלוואה חריגה אחת בסך 190 אלף שקל.
הדירה נרכשה בשנת 2014, כשנתיים לאחר הנישואים, ונרשמה על שם האישה בלבד. את מלוא התמורה, כ-2.9 מיליון שקל, שילם אביה של האישה. האיש טען כי הכספים ניתנו לשני בני הזוג במתנה, וכי הרישום על שם האישה נעשה מסיבות טכניות בלבד. הוא הוסיף כי היה מעורב באיתור הדירה, ברכישתה, בתחזוקתה ובשיפוצה, ולכן יש לראות בה נכס משותף.

האישה טענה מנגד כי מדובר במתנה שקיבלה מאביה בלבד, על חשבון ירושתה העתידית, וכי עצם רישום הדירה על שמה משקף את כוונת הצדדים בזמן אמת.
בית המשפט קיבל את עמדתה. בפסק הדין ניתן משקל מרכזי לתצהיר נוטריוני שעליו חתמה האישה עוד לפני רכישת הדירה, ובו צוין כי היא מקבלת מאביה סכומי כסף במתנה לצורך רכישת דירה. בהמשך לכך נרכשה הדירה ונרשמה על שמה בלבד. השופט קבע כי לא הוכח שהמתנה ניתנה גם לאיש, וכי הרישום, מקור המימון והתצהיר הנוטריוני תומכים במסקנה שמדובר בנכס חיצוני שאינו מתחלק בין הצדדים.
טענה נוספת של האיש, שלפיה נוצר שיתוף בדירה מכוח התנהגות הצדדים לאורך השנים, נדחתה גם היא. בית המשפט הזכיר כי כאשר מדובר בדירת מגורים שהתקבלה במתנה בתקופת הנישואים, נדרש בן הזוג שאינו רשום כבעלים להוכיח “דבר מה נוסף” המלמד על כוונת שיתוף. מגורים בדירה, מעורבות בתחזוקה או תחושת בעלות אינם מספיקים לבדם.
האיש טען כי השקיע בדירה מאות אלפי שקלים, בין היתר בסגירת מרפסת. אלא שבית המשפט קבע כי הטענה לא נתמכה בראיות ממשיות. בפסק הדין צוין כי לא הוצגו אסמכתאות לגיוס הכספים או לתשלומים הנטענים, וכי נמצאה אסמכתה לתשלום של 2,000 שקל בלבד. סכום זה תואר כזניח ביחס לשווי הדירה.

נקודה משמעותית נוספת הייתה התנהלות האיש בהליכים קודמים שנגעו לדירה. בעבר, במסגרת הליכים שהתנהלו מול אביה של האישה, טען האיש עצמו כי הדירה שייכת לאישה בלבד ורשומה על שמה בלבד. בית המשפט ראה בכך סתירה מהותית לגרסתו הנוכחית, שלפיה הדירה הייתה למעשה משותפת. ההסבר של האיש כי פעל לפי עצת עורך דין לא התקבל.
לעומת ההכרעה בדירה, שאלת החובות הסתיימה בתוצאה מורכבת יותר. האישה ביקשה לקבוע כי חובות האיש אינם חובות משותפים, בין היתר משום שלטענתה נלקחו ללא ידיעתה ולצרכיו האישיים. בית המשפט לא קיבל את הטענה באופן גורף.

בפסק הדין נקבע כי נקודת המוצא היא שחובות שנוצרו בתקופת החיים המשותפים עשויים להיות חובות משותפים, כל עוד לא הוכח שמדובר בחוב אישי חריג. בית המשפט התרשם כי האישה הייתה מודעת, לפחות בחלק מן הדברים, להתנהלותו הכלכלית של האיש, ואף סייעה לו בעסק של אולם אירועים שניהל. לכן נדחתה הטענה כי כל ההלוואות והחובות שנטל האיש צריכים להישאר עליו בלבד.
גם הדרישה של האישה להשבת כספים שהעבירה לאיש במהלך הנישואים נדחתה. בית המשפט קבע כי לא הוכח שמדובר בהלוואות שעליו להשיב לה, להבדיל מהתנהלות כספית זוגית בתוך חיי הנישואים.
עם זאת, בית המשפט החריג הלוואה אחת: הלוואה בסך 190 אלף שקל שניתנה לאיש על ידי מי ששימש כיועץ זוגי של בני הזוג. ההלוואה נלקחה פחות משלושה חודשים לפני מועד הקרע, בזמן שהיחסים כבר היו מעורערים, ומבלי שהאישה ידעה עליה בזמן אמת.

בנסיבות אלה נקבע כי מדובר במהלך חריג, שנעשה מאחורי גבה של האישה ובסמוך לפרידה. בית המשפט ראה בכך פעולה שאינה צריכה להיכלל בחובות המשותפים, ולכן קבע כי האישה לא תישא במחצית ההלוואה הזו.
בסופו של דבר, תביעת האישה התקבלה בעיקרה בכל הנוגע לדירת המגורים. האיש לא קיבל זכויות בדירה, והיא נותרה רשומה על שם האישה בלבד. מנגד, בית המשפט דחה את ניסיונה להחריג את כלל החובות. לאחר הפחתת ההלוואה החריגה, נקבע כי האישה תשלם לאיש כ-151 אלף שקל במסגרת איזון המשאבים, בתוספת הצמדה בהתאם לפסק הדין.
בנוסף, האיש חויב לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.

המשמעות המעשית שעולה מפסק הדין היא שתביעות לאיזון משאבים אינן מוכרעות רק לפי השאלה מי מרגיש שהיה שותף לנכס או מי טוען שלא ידע על חוב. בית המשפט בוחן מה נרשם, מה נחתם, מה נטען בעבר, אילו ראיות הוצגו להשקעה, והאם החוב נוצר במהלך רגיל של חיי המשפחה או במסגרת פעולה חריגה ומוסתרת. במקרה הזה, אותם מבחנים הותירו את הדירה מחוץ לאיזון, אך הכניסו חלק גדול מהחובות לתוכו.