בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכיר בשחיקה במפרק בסיס אגודל ימין של שיננית כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציגי הציבור אימצו את חוות דעתו של המומחה הרפואי הנוסף שמונה בהליך, לאחר שמומחה ראשון שלל קשר סיבתי. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובעת 4,000 שקל השתתפות בהוצאות משפט.
התובעת, ילידת 1978, עובדת כשיננית בקופת חולים כללית משנת 2004. היא ביקשה להכיר בשינויים הניווניים והשחיקתיים במפרק בסיס אגודל ימין כפגיעה בעבודה. לאחר שמיעת הראיות קבע בית הדין בדצמבר 2024 שהיא הוכיחה תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לבחינת הקשר בין תנאי העבודה לבין הפגיעה בכפות ידיה.
התשתית שהועברה למומחים תיארה עבודה חמישה ימים בשבוע, 32 שעות שבועיות, במשמרות של חמש עד שש שעות ולעיתים במשמרות כפולות. בכל טיפול השתמשה השיננית תחילה במכשיר ניקוי אבנית ממונע במשך חמש עד עשר דקות, לאחר מכן בסקיילר ידני שאחזה ביד ימין בין האגודל לאצבעות ובאמצעותו ביצעה תנועות חוזרות סביב כל שן, ולבסוף בטורבינה ממונעת לצורך פוליש. עד שנת 2020 נקבעו לה בדרך כלל שלושה טיפולים בשעה.
המומחה הראשון קבע שאין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה. בתשובות לשאלות הבהרה הסביר שלשיטתו אין בעבודה המתוארת לחץ, כוח, רטט או עומס מכני ממוקד על מפרק בסיס האגודל, הכרוך בתנועות מאומצות וקיצוניות. הוא תיאר את השחיקה כמצב "תחלואתי טבעי, על רקע קונסטיטוציונלי-התפתחותי", השכיח מאוד אצל נשים מן העשור החמישי ואילך ולרוב מופיע בשתי הידיים.
המומחה הראשון עיין במאמרים שאליהם הפנתה התובעת, אך קבע שחלקם עוסקים באצבעות ולא במפרק בסיס האגודל ואינם מסבירים כיצד תנאי עבודתה השפיעו על התפתחות המחלה. הוא שלל גם את הטענה שמדובר במחלת מקצוע מן הסוג של דלקת גידים או דלקת בחיבור שרירים לעצמות, והבהיר כי אצלה אובחן תהליך שחיקתי של הסחוס המפרקי. לאחר שאלות ההבהרה הודיע שאין שינוי בעמדתו.
בהמשך מינה בית הדין מומחה נוסף. מסקנתו הייתה הפוכה: לתנאי העבודה הייתה השפעה משמעותית על התפתחות השחיקה במפרק CMC1. הוא הסכים שרטט בעוצמה נמוכה מן הכלים אינו כשלעצמו חשיפה משמעותית, אך הסביר שמקור הליקוי הוא אופי העבודה, ובעיקר "אחיזה חוזרנית ממושכת של כלי העבודה בין האגודל לאצבעות תוך ביצוע פעולות חוזרות של צביטה ואחיזה".
המומחה הנוסף נדרש גם למחקרים שהציג הביטוח הלאומי. הוא אישר כי הספרות אינה אחידה וכי מחקר פיני רחב לא מצא קשר מובהק בין עומס תעסוקתי לבין שחיקת מפרק בסיס האגודל. עם זאת ציין שבאותה סקירה נכללו מחקרים אחרים שמצאו קשר בין תנועות חוזרות, רטט ועומסים מכניים לבין שכיחות גבוהה יותר של שחיקת מפרקי היד, לרבות בעבודות בתחום רפואת השיניים.
לדבריו, גם מאמרים שקבעו כי נדרשים מחקרים נוספים אינם שוללים קשר תעסוקתי, אלא מסייגים את המסקנות בשל מגבלות מתודולוגיות. הוא נתן משקל לכך שהמחלה אובחנה אצל התובעת בגיל 42, גיל צעיר יחסית לקבוצה שבה שכיחות שחיקת מפרקי היד עולה במידה משמעותית. לאחר שקלול מינה, גילה, הרקע הרפואי, משך החשיפה ואופי האחיזה, העריך שהשפעת העבודה על הופעת הליקוי הייתה 20% ומעלה.
התובעת ביקשה להעדיף את חוות הדעת הנוספת. לטענתה, עמדת המומחה הראשון הייתה מחמירה וחריגה ואינה נשענת על ספרות רפואית, בעוד המומחה הנוסף קשר את הפגיעה במפורש לשנות העבודה הארוכות ולפעולות החוזרות. היא הדגישה גם את גילה בעת האבחנה ואת ההבדל בין מצב אגודל ימין, שבו השתמשה יותר, לבין היד השנייה.
הביטוח הלאומי טען שיש לדחות את התביעה ולהעדיף את המומחה הראשון. לפי עמדתו, מדובר בשינויים ניווניים שהם "מצב תחלואתי טבעי" ושכיח אצל נשים. הוא טען שהמומחה הנוסף הסתמך על מאמרים שאינם רלוונטיים, חרג מן העובדות כאשר השתמש במונחים צביטה ואחיזה חוזרת, לא ביצע מאזן השפעות כנדרש ולא הסביר באופן מספק כיצד הגיע לרף של יותר מ-20%.
בית הדין הזכיר כי שאלת הקשר הסיבתי היא קביעה משפטית המבוססת על הראיות, אך לחוות דעת של מומחה שמונה מטעמו ניתן משקל מיוחד. בדרך כלל לא יסטה בית הדין ממסקנת המומחה אלא בהצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. כאשר שני מומחים מטעם בית הדין חלוקים, הכלל הוא שהספק פועל לטובת המבוטח, אלא אם יש טעמים ענייניים להעדיף חוות דעת אחת.
במקרה זה נקבע שאין יסוד להעדיף את חוות הדעת השוללת. בית הדין ציין שבמקרים אחרים הוכר קשר בין עבודה כשיננית לבין שינויים ניווניים במפרק בסיס האגודל. עוד נקבע כי אף שלמחקרים אפידמיולוגיים ולמדדי סיכון יחסי יש משקל, בית הדין הארצי לא קבע רף סטטיסטי מחייב להכרה בקשר סיבתי. לכן מאזן ההשפעות נשען במידה רבה על ניסיונו המקצועי של המומחה ולא על חישוב מספרי מדויק.
בפסק הדין צוין כי ייתכן שהתפתחות הבינה המלאכותית תאפשר בעתיד לנתח מחקרים סטטיסטיים ואפידמיולוגיים באופן שיסייע לקבוע קשר סיבתי לפי סטנדרטים מדעיים, אולם בעת הזו ההכרעה נשענת על ניסיונם והערכתם של המומחים. על יסוד הכללים האלה אומצה חוות דעתו של המומחה הנוסף, ונקבע קשר סיבתי בין עבודת השיננית לבין הפגיעה באגודל ימין.
ההרכב הדגיש כי ההכרעה אינה קובעת שכל שחיקה במפרק האגודל של שיננית נגרמת מעבודתה. היא נשענה על התשתית שנקבעה בתיק המסוים, על שנות העבודה, תדירות הטיפולים, אופן אחיזת הכלים, הגיל בעת האבחנה ושתי חוות הדעת שניתנו. במקרה זה ההכרה נגעה לפגיעה באגודל ימין ולשאלת הקשר הסיבתי בתנאים העובדתיים שנמסרו למומחים. במסגרת ההליך הועברו לשני המומחים שאלות הבהרה, וכל אחד מהם נדרש לנמק את עמדתו ביחס לתנאי העבודה ולספרות הרפואית. מספר התיק: ב"ל 58406-12-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.