בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אישר באופן חלקי בקשה לנהל תביעה ייצוגית נגד אדידס ישראל, בטענה שהחברה לא כללה חלק מתשלומי הבונוס של עובדי החנויות בחישוב זכויותיהם הסוציאליות. ההחלטה ניתנה ב-29 ביולי 2026 על ידי השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגת הציבור מטעם העובדים זיוה אסא. את ההליך הגישו שני עובדים לשעבר שהועסקו בסניף האאוטלט של החברה בחולון בין השנים 2014 ל-2021, בתפקידי מכירה, מחסן וניהול זוטר. השניים ביקשו לייצג עובדים בתפקידים דומים, ששכרם הורכב משכר שעתי ומתשלומים שכונו בתלושים "בונוס תמריץ" או "בונוס מכירה". חשוב להדגיש כי מדובר בהחלטה בשלב אישור התובענה הייצוגית, ולא בהכרעה סופית שלפיה החברה הפרה את הדין או חייבת בסכום מסוים. בשלב זה בחן בית הדין אם הוצגה תשתית עובדתית ומשפטית מספקת ואם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לעובדים יוכרעו לטובתם.
עורכי הדין שלנו
המחלוקת העיקרית עסקה במהותם האמיתית של הבונוסים. העובדים טענו כי אלה היו למעשה עמלות ששולמו עבור העבודה הרגילה, ולכן היה צורך לכלול אותן בשכר המשמש להפרשות לפנסיה ולחישוב דמי חופשה, דמי מחלה וגמול עבור שעות נוספות. אדידס טענה מנגד כי מדובר בתשלומים תלויי ביצועים, יעדים ומדדי איכות, שאינם חלק קבוע מהשכר הרגיל. לפי ההחלטה, שכר היסוד של העובדים היה קרוב לשכר המינימום, בעוד שבונוס התמריץ ששולם עד אפריל 2019 היווה לעיתים חלק משמעותי מההכנסה. אצל אחד המבקשים נע התשלום בתקופות מסוימות בין כ-2,000 ל-6,000 שקלים בחודש, ואצל האחר בין כ-1,000 ל-2,000 שקלים. בית הדין ציין כי דרך החישוב המלאה של הבונוס, שכונתה בפי החברה "מטריצה", לא הובהרה, וכי לא הוצגה הבחנה ברורה בין עמלה עבור העבודה הרגילה לבין סכום שניתן בשל הישג חריג או תרומה מיוחדת.
ההרכב החיל את "מבחן התנאי", שלפיו תשלום ייחשב תוספת שאינה חלק מהשכר הרגיל כאשר הוא מותנה בתנאי ממשי, כגון תפוקה שמעבר לנורמה או הישג מיוחד. לעומת זאת, כאשר התשלום ניתן בפועל עבור ביצוע העבודה הרגילה, הכינוי "בונוס" אינו מכריע את סיווגו המשפטי. בית הדין קבע כי המבקשים הוכיחו לכאורה, ברמה הנדרשת בשלב האישור, שבונוס התמריץ ששולם עד אפריל 2019 היה חלק מהשכר הרגיל. לקביעה זו ניתן משקל גם משום שהתשלום שולם מדי חודש והיווה שיעור משמעותי מהכנסת העובדים. נקבע כי קיימת עילה לכאורה בנוגע לאי ביצוע הפרשות לפנסיה על רכיב זה, בכפוף להוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה, וכן בנוגע לאי הכללתו בחישוב דמי חופשה, דמי מחלה וגמול שעות נוספות. בית הדין הוסיף כי כאשר חלק מהבונוס נוצר במהלך עבודה בשעות נוספות, ייתכן שיהיה צורך להפריד בחישוב בין החלק שנבע משעות רגילות לבין החלק שנבע מהעבודה הנוספת.
מאפריל 2019 פיצלה אדידס את מנגנון התגמול לשני רכיבים. "בונוס מכירה" חושב לפי המכירות האישיות של המוכרן או לפי פדיון הסניף אצל מחסנאים ומנהלים זוטרים, ואילו "בונוס תמריץ" חדש שולם בגין תרומה מיוחדת, ביצועים ועמידה ביעדים. בית הדין הבחין בין הרכיבים וקבע כי המבקשים לא הוכיחו שהבונוס החדש היה חלק מהשכר הרגיל. לפי תלושי השכר שהוצגו, הוא לא שולם בכל חודש, סכומו היה בדרך כלל נמוך יותר ולעיתים עמד על כ-150 שקלים בלבד. לכן לא אושרה הטענה שיש לכלול רכיב זה בחישוב פנסיה, חופשה, מחלה, חגים ושעות נוספות. לעומת זאת, בונוס המכירה שולם באופן שוטף בחודשים שבהם העובדים עבדו. החברה החלה לבצע בגינו הפרשות לפנסיה רטרואקטיבית מינואר 2019, אך כללה אותו בחישוב דמי חופשה רק מאוגוסט 2020 ובחישוב דמי מחלה מינואר 2022. משום כך אושרו העילות הנוגעות לתקופות שקדמו למועדים אלה, בכפוף לקיזוז סכומים שכבר שולמו לעובדים.
ביחס לשעות הנוספות קבע בית הדין כי יש אפשרות סבירה שהעובדים זכאים להשלמת גמול משום שהבונוסים לא נכללו בערך השעה. נקבע כי הקושי לזהות באיזו שעה בדיוק בוצעה המכירה שהקימה את הזכאות לעמלה אינו שולל את התביעה. ההרכב הפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין איי.די.איי, שבה הוכרו שיטות חישוב המבוססות על סך שעות העבודה והעמלות בחודש גם כאשר לא ניתן לקשור כל עמלה לשעת מכירה מסוימת. לצד זאת, נדחתה הבקשה לאשר כייצוגית את הטענה שעצם תשלום השעות הנוספות הגלובלי למחסנאים ולמנהלים זוטרים היה פסול. בית הדין אמנם ציין כי על המעסיק להוכיח שהגמול הגלובלי היה סביר וכיסה בממוצע את השעות שבוצעו, וכי היעדר תחשיב עשוי להקים למבקשים עילה אישית לכאורה. עם זאת, המבקשים לא הראו שההסדר קיפח באופן משותף את כלל העובדים, ולכן לא הוכח שסוגיה זו מתאימה להתברר בשם הקבוצה.
עילה נוספת שאושרה נגעה לדמי חגים. אדידס אישרה כי עד ינואר 2022 שילמה לעובדים השעתיים דמי חג לפי שש שעות ליום, גם כאשר היקף עבודתם היומי הממוצע היה גבוה יותר. בית הדין קבע כי קיימת לעובדים עילת תביעה לכאורה להשלמת דמי החגים בהתאם להיקף העבודה הממוצע, וכי שיטת החישוב הייתה משותפת לעובדי החברה. מנגד, נדחתה הטענה שלפיה עבודה במוצאי חג מזכה אוטומטית בתשלום בשיעור 250 אחוזים, לאחר שלא נמצא לה בסיס משפטי. בית הדין דחה גם את הבקשה לאשר עילה ייצוגית בנוגע לניכוי חודשי של 20 שקלים עבור אירועי רווחה. ההרכב הביע אי נחת מכך שהכספים לא הוחזקו בחשבון ייעודי, אך נתן משקל לכך שהניכוי הופיע בהסכמי העבודה, שהעובדים השתתפו באירועים ושאדידס הפסיקה את הניכוי בשנת 2022. נקבע כי בנסיבות אלה אין הצדקה להשתמש במנגנון התובענה הייצוגית לצורך דרישה להשבת הכספים.
החלטת האישור מאפשרת לברר במשותף טענות הנובעות ממדיניות שכר אחידה יחסית כלפי מוכרנים, מחסנאים ומנהלים זוטרים בחנויות החברה. בית הדין הבהיר כי העובדה שהחישוב הסופי עשוי להשתנות מעובד לעובד, בהתאם לתקופת ההעסקה, לשיעור הבונוסים, להיקף המשרה ולמספר השעות הנוספות, אינה מונעת ניהול תובענה ייצוגית. לפי ההחלטה, את הנתונים ניתן יהיה לבחון באמצעות תלושי השכר ודוחות הנוכחות, וסכומים ששולמו לעובדים בעבר כהשלמות יובאו בחשבון ויוכלו להיות מקוזזים. המשמעות המעשית של ההחלטה היא שהמשך ההליך יתמקד בשאלה אם אדידס אכן חישבה בחסר את זכויות העובדים ובאופן חישוב הסכומים, ככל שהתביעה תתקבל. ההחלטה אינה קובעת שכל תשלום שכונה בונוס הוא בהכרח שכר רגיל. היא מדגישה כי הסיווג תלוי במהות התשלום בפועל, בתדירותו, בהיקפו ובשאלה אם הוא משולם עבור העבודה הרגילה או רק כאשר מתקיים תנאי אמיתי ומיוחד.
מספר התיק: ת"צ 60956-09-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.