בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה של טכנאי מכונות וטורבינות בחברת החשמל נגד המוסד לביטוח לאומי, וקבע כי הליקויים שמהם הוא סובל בכתפיים, במרפקים ובאצבעות הידיים קשורים לתנאי עבודתו בדרך של מיקרוטראומה. אב בית הדין, השופט דורון יפת, ונציגי הציבור חיים שקד ונתן רוזנבוים אימצו את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, לאחר שקבעו כי היא מפורטת, בהירה ומנומקת וכי אין הצדקה עובדתית או משפטית חריגה לסטות ממנה.
עורכי הדין שלנו
התובע, יליד 1962, עבד תשע שעות ביום בתיקון ובשיפוץ טורבינות. התשתית העובדתית שנמסרה למומחה תיארה מאות פעולות מאומצות של הידיים והכתפיים מעל גובה הכתפיים, פתיחה וסגירה של עשרות ברגים מדי יום וכיפוף ויישור חוזרים של המרפקים, כפות הידיים והאצבעות. הפעולות המאומצות בוצעו כשלוש שעות במצטבר בכל יום, ובמשך כשלוש שעות נוספות השתמש התובע בכלים רוטטים והידראוליים, ובהם אימפקט, מקדחות, דיסק חיתוך ופטישי אוויר. משקל כלי העבודה הגיע בממוצע לעד חמישה קילוגרם.
בית הדין ביקש מן המומחה לקבוע מהן מחלותיו של התובע, אם הן יכולות להיחשב מחלות מקצוע ואם קיים קשר סיבתי ברמת הסתברות העולה על 50% בין החשיפה בעבודה לבין גרימת הליקויים או החמרתם. המומחה נדרש גם לבחון אם מדובר בנזקים זעירים מצטברים ואם תרומת העבודה הייתה משמעותית, כלומר בשיעור של 20% ומעלה, ביחס לגורמים אחרים.
בחוות הדעת נקבע כי התובע סובל מקרעים בגידי השרוול המסובב בשתי הכתפיים, מהסתיידויות ומדלקת; ממרפק טניס בשני המרפקים ומשינויים ניווניים קשים במרפק ימין; וכן מאצבע הדק במספר אצבעות ומשינויים ניווניים בכפות הידיים. המומחה אמנם קבע שהתנאים להכרה כמחלת מקצוע אינם מתקיימים, אך מצא שהליקויים נגרמו או הוחמרו בעקבות חבלות זעירות חוזרות ונשנות במסגרת העבודה.
לפי חוות הדעת, עבודה חוזרת מעל גובה הכתף מוכרת כגורם סיכון לתסמונת צביטה ולקרעים בגידים, ושימוש בכלים רוטטים ותנועות חוזרות של המרפקים הם גורמי סיכון למרפק טניס ולשינויים ניווניים. גם הלחיצה החוזרת על הדק הכלים והמאמץ הכרוך בסגירת ברגים נקשרו לליקויי האצבעות. המומחה הסביר שכל הרמת יד, הקשה רוטטת ומאמץ חוזר גרמו נזק זעיר לרקמות, והצטברות הנזקים לאורך שנות העבודה הובילה לנזק המבני.
המומחה התייחס גם לגורמים שאינם תעסוקתיים, ובהם גילו של התובע, תאונת דרכים משנת 2003 והיפרליפידמיה. למרות גורמים אלה הוא קבע כי תנאי העבודה תרמו באופן משמעותי, מעל 20%, לדלקות הגידים באצבעות, במרפקים ובכתפיים ולהחמרת השינויים הניווניים. לאחר שעיין בצילומי כפות הידיים הוסיף כי נראו שינויים ניווניים מתקדמים בבסיסי האגודלים, בעיקר ביד ימין הדומיננטית, וכי גם בהם הייתה לתנאי העבודה השפעה משמעותית.
הביטוח הלאומי הפנה למומחה שאלות הבהרה בנוגע לספרות הרפואית, לשכיחות קרעים כחלק מתהליך ההזדקנות ולסף החשיפה הנדרש. המומחה הסכים שחלק מן המונחים בספרות כלליים ושקרעים שכיחים גם באוכלוסייה המבוגרת, אך עמד על כך שהשילוב במקרה זה היה משמעותי: מאות פעולות מאומצות, עבודה מעל גובה הכתף וחשיפה ממושכת לרטט. ביחס למרפקים קבע כי החשיפה של התובע תאמה ואף עלתה על הספים שתוארו בשאלות.
התובע טען כי חוות הדעת ותשובות ההבהרה הן "מפורטות, מנומקות ובהירות" ומבססות הכרה מלאה בליקויים כפגיעה בעבודה. הוא ביקש להכיר בהם גם כמחלת מקצוע, אך טען כי די בקביעות המומחה לפי מיקרוטראומה כדי לקבל את התביעה. הביטוח הלאומי טען מנגד כי קיימת "הצדקה עובדתית ו/או משפטית יוצאת דופן" לסטות מחוות הדעת, משום שהמומחה לא הסביר לשיטתו כיצד קבע שתרומת העבודה עולה על 20%. לחלופין ביקש לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה אחר.
בקשה קודמת של הביטוח הלאומי למנות מומחה רפואי נוסף או אחר כבר נדחתה במהלך ההליך. בפסק הדין נקבע כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב למומחה שמונה מטעמו ולא יסטה מקביעותיו אלא בהתקיים הצדקה יוצאת דופן. לאחר בחינת חוות הדעת, שאלות ההבהרה והחומר שבתיק, נקבע שלא נמצא בהן פגם משפטי המצדיק התערבות.
המומחה הרחיב בתשובותיו על המנגנון הרפואי. לגבי הכתפיים הסביר כי תסמונת הצביטה היא מנגנון המוביל לקרעים בגידי השרוול המסובב, וכי שילוב של ידיים מורמות, הפעלת כוח ורטט מגדיל את הסבירות לקשר. הוא הכיר בכך שקרעים נפוצים גם כחלק מהזדקנות טבעית, אך קבע שעוצמת החשיפה של התובע, מאות פעולות מדי יום במשך שנים, תרמה למצב מעבר להשפעת הגיל. לגבי המרפקים דחה את הטענה שרק צירוף מצטבר של תנאים מסוימים יכול לבסס קשר, וקבע שהעבודה עם כלים במשקל ממוצע של חמישה קילוגרם, שלוש שעות של תנועות חוזרות ושלוש שעות של כלים רוטטים סיפקה חשיפה משמעותית.
באשר לאצבע הדק, המומחה קשר את הליקוי ללחיצה החוזרת על הדק של כלים פניאומטיים ולמאמץ האצבעות בסגירת עשרות ברגים. הוא הסביר כי פעולות אלה מפעילות לחץ על מעטפת הגיד המכופף. לאחר שאלות ההבהרה חזר וקבע בסבירות העולה על 50% שמחלות הכתפיים, המרפקים ואצבעות ההדק נגרמו או הוחמרו בעבודה. עוד הובהר כי הביטוח הלאומי כבר הכיר בנובמבר 2023 בתסמונת התעלה הקרפלית בידיו של התובע כפגיעה בעבודה, ואילו ההליך הנוכחי עסק בליקויים נוספים בגפיים העליונות.
התובע ביקש הכרה גם לפי רשימת מחלות המקצוע, אולם המומחה שלל מסלול זה. קבלת התביעה נשענה לכן על המסלול החלופי של מיקרוטראומה, המתייחס להצטברות פגיעות קטנות ונפרדות לאורך זמן ולא לאירוע תאונתי יחיד.
בית הדין קבע כי המומחה התייחס לתשתית העובדתית הקונקרטית ולחומר הרפואי, השיב לטענות על גורמי גיל ורקע והסביר כיצד שילוב החשיפות התעסוקתיות תרם לליקויים. בהתאם לכך התקבלה התביעה על יסוד הלכת המיקרוטראומה. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 שקל. מספרי התיקים: ב"ל 19920-11-24 וב"ל 2240-08-22.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.