בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי אחות מעשית, שפוטרה לאחר תקופת עבודה ממושכת במכון גסטרואנטרולוגיה, זכאית לפיצוי של 20 אלף שקל בשל פגם בהליך השימוע. עם זאת, בית הדין דחה את טענתה כי עצם הפיטורים היה שלא כדין. פסק הדין ניתן ב-29 ביולי 2026 בידי השופטת אביגיל בורוביץ', שדנה בתיק לבדה, ללא נציגי ציבור, בהסכמת הצדדים. העובדת תבעה את חברת בית הרופא - נגב בע"מ בסכום כולל של 418,352 שקל, בגין פיטורים שלא כדין, שימוע פגום, הפרת חוזה ותום לב, הפסדי שכר, התעמרות ועוגמת נפש. לטענתה, הפיטורים נבעו מעימות עם המנהל האדמיניסטרטיבי של החברה ומהרצון להטיל עליה את האחריות לאירוע. החברה טענה מנגד כי ההחלטה התקבלה בשל בעיות תפקוד והתנהגות שנמשכו לאורך שנים. בית הדין קיבל ברובה את עמדת החברה, אך מצא כי אירוע משמעותי שקדם לפיטורים לא פורט בזימון לשימוע.
העימות התרחש ב-25 בדצמבר 2022, בעת שמטופלת המתינה לבדיקת קולונוסקופיה. בית הדין קבע כי העובדת פנתה למנהל האדמיניסטרטיבי בחדר הטיפולים והעלתה בפניו טענות בנוגע לדיווח ולתשלום עבור שעות עבודתה. הוויכוח הסלים במהירות. לפי הממצאים, העובדת דחפה את המנהל וניסתה לטרוק בפניו את דלת החדר, והוא הגיב בכעס והשמיע כלפיה ביטויים אלימים ומאיימים, ובהם איום לפגוע בפניה ובטלפון שלה. חלק מהאירוע הוקלט, וההקלטה סתרה את הכחשת המנהל כי אמר שישבור את פניה. עובדת נוספת שנכחה בחדר העידה כי המטופלת נבהלה מהצעקות ורצתה לקום ולעזוב את הבדיקה. השופטת קבעה כי מדובר באירוע חמור ובלתי מקובל, שאינו מוסיף כבוד לאף אחד מהמעורבים, וכי לשני הצדדים היה בו חלק. לצד הביקורת על התנהלות העובדת, בית הדין מתח ביקורת גם על הנהלת החברה, שלא ערכה בירור מעמיק של המקרה ולא טיפלה בו במלוא החומרה.
למרות חומרת העימות, בית הדין לא קיבל את טענת העובדת כי הפיטורים נבעו משיקולים פסולים. בפסק הדין נקבע כי החברה הציגה ראיות מזמן אמת לקשיים בתפקודה במשך שנים. בשנת 2015 נשלח מכתב שבו תוארו איחורים תכופים, לעיתים ממושכים, ופגיעה בתפקוד הצוות. בשנת 2018 נערך לעובדת שימוע בעקבות אירוע שבו נמצאה ישנה במקום העבודה לפני תחילת המשמרת. בדצמבר 2022 היא זומנה לשיחה נוספת משום שדיווחה על נוכחות מעבר לזמן שהותר לפני המשמרת ואחריה, וסירבה לחתום על המסמך שהוצג לה. האחות הראשית העידה גם על שימוש תכוף בטלפון במהלך העבודה ועל איחורים שהותירו מטופלים ורופאים ממתינים. בית הדין קבע כי העובדת לא התמודדה באופן ממשי עם המסמכים והעדויות, אלא הכחישה באופן כוללני כי היו תלונות על עבודתה. השופטת הזכירה כי למעסיק קיימת סמכות ניהולית לפטר עובד, בתנאי שההחלטה מתקבלת בהגינות, בתום לב ומשיקולים ענייניים, וקבעה כי תנאים אלה התקיימו ביחס לעצם הפיטורים. העובדת זומנה לשימוע בתחילת ינואר 2023, והשימוע נערך ב-17 בינואר. בזימון נכתב כי החברה שוקלת לסיים את עבודתה בשל תפקוד לקוי, חוסר ריכוז, שימוש בטלפון והתנהלות לא תקינה כלפי צוות ההנהלה. בית הדין קבע כי היה ראוי לפרט בזימון דוגמאות קונקרטיות יותר ולצרף מסמכים, אך הוסיף כי הקשיים בתפקודה כבר הוצגו לה בעבר ולכן לא היו בגדר הפתעה. הפגם המשמעותי נגע לעימות האלים. אף שהאירוע התרחש זמן קצר לפני הזימון, היה קשור למחלוקת על שעות העבודה ואף עלה במהלך השימוע עצמו, הוא לא נכלל בעילות שפורטו מראש. בית הדין התקשה לקבל את טענת מנהל החברה שלפיה האירוע לא היה קשור לזימון, לנוכח סמיכות הזמנים והקשר בין המחלוקת על שעות העבודה לבין העימות. נקבע כי החברה הייתה צריכה לברר את האירוע ולכלול אותו בזימון, כדי לאפשר לעובדת להתכונן כראוי ולהציג את מלוא טענותיה לפני קבלת ההחלטה.
למרות הפגם, בית הדין קבע כי העובדת קיבלה בפועל הזדמנות להשמיע את גרסתה בשימוע, וכי ההחלטה לפטרה נשענה גם על נימוקים ענייניים שאינם תלויים בעימות. לכן נפסק לה פיצוי של 20 אלף שקל, ולא 65,976 שקל כפי שתבעה ברכיב השימוע. יתר רכיבי התביעה נדחו. נקבע כי הטענות להתעמרות מצד האחות הראשית לא הוכחו, וכי התביעות לפיצוי בגין הפרת חוזה והפסדי שכר נזנחו בסיכומים וגם לא הוכחו לגופן. העובדת הודתה שעבדה במשך כשלושה חודשים לאחר הפיטורים, לא הציגה חוות דעת רפואית שתתמוך בנזק הנטען ואף לא נענתה להצעה לחזור לעבוד בחברה, שנמסרה לה בשל מחסור בכוח אדם. בית הדין התייחס לפער הגדול בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק וקבע כי סכום התביעה היה מוגזם ומנופח. למרות זאת, ובהתחשב בנסיבותיה האישיות של העובדת, לא נפסקו נגדה הוצאות, וגם לא נפסקו הוצאות לטובתה. כל צד יישא בהוצאותיו. מספר התיק: סע"ש 65432-06-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.