בית משפט השלום בראשון לציון חייב את כלל חברה לביטוח בע"מ לפצות שני בני זוג שנפגעו בתאונת דרכים שהתרחשה ב-19 באפריל 2023. השופט יוני לבני פסק לתובעת 669,433 שקל ולתובע 206,670 שקל. החברה לא חלקה על החבות, והמחלוקת התמקדה בשיעורי הנכות שנותרו לכל אחד מבני הזוג ובהיקף הפיצוי הנובע מהם. לסכומים שנפסקו הוסיף בית המשפט שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ וכן את האגרות ששולמו.
התובעים ביקשו פיצוי על נזקי הגוף שלטענתם נגרמו להם בתאונה. לפי גרסתם, הפגיעות בתחומים שונים יצרו השפעה מצטברת על עבודתם ועל חיי היומיום. התובעת, שעובדת בעבודה משרדית בחברת אלביט מערכות, תיארה את הקושי הנובע מתנועות הצוואר במהלך העבודה: "ככל שחולפות השעות במהלך יום העבודה, אני נאלצת להפנות את מבטי מהמקלדת למסכים השונים, הכאבים שלי הולכים ומתגברים". התובע, עובד שירות בתי הסוהר, טען כי כאבי הצוואר וכאבי הראש מקשים עליו במהלך משמרות ארוכות וגם בביצוע עבודות הבית.
כלל טענה מנגד כי אין לאמץ את חוות הדעת של המומחים בשל פגמים שנפלו בהן. לפי טענתה, לא היה מקום להעניק נכות אורתופדית בשיעור 5% בשל מגבלה במישור תנועה אחד בלבד, ולא ניתן משקל מספק למצבם הקודם של התובעים ולקשר הסיבתי לתאונה. בתחום הנוירולוגי טענה החברה שלא הוכחו כאבי ראש בהיקף ובתדירות הנדרשים. עוד טענה כי הנכויות "לא השפיעו על כושר השתכרותם של התובעים, שמוסיפים לעבוד באותה עבודה ובאותו היקף", וכי הטנטון שנקבע לתובעת אינו בעל אופי תפקודי.
בית המשפט מינה שלושה מומחים, בתחומים האורתופדי, הנוירולוגי והאף, האוזן והגרון. המומחה האורתופדי קבע לכל אחד מהתובעים נכות צמיתה בשיעור 5% בשל מגבלה קלה בתנועת הצוואר. אצל התובעת נמצאה פגיעה ברוטציה שמאלה, ואצל התובע הגבלה בכיפוף. השופט דחה את הטענה שמגבלה במישור יחיד אינה יכולה להקנות נכות. הוא קבע שלשון תקנות הביטוח הלאומי יכולה לכלול גם פגיעה בחלק ממישורי התנועה, וכי יש לבחון את חשיבותה התפקודית הטיפוסית של כל תנועה ולא לבצע חלוקה חשבונית בלבד בין מישורי הצוואר.
ביחס לתובעת דחה בית המשפט גם את הניסיון לייחס את המגבלה למצב קודם. ברשומות הופיעו תלונות בודדות משנים קודמות, אך המומחה הסביר שבהיעדר תיעוד נוסף אין מדובר בבעיה כרונית. ביחס לתובע התקבלה מסקנת המומחה שלפיה מגבלת הצוואר קשורה לתאונה, בין היתר משום שלא היו תלונות דומות קודם לכן ומפני שנרשמו תלונות ביום התאונה, ארבעה ימים לאחריה וכעבור כחצי שנה. לעומת זאת, קרע במניסקוס בברכו של התובע יוחס כולו לחבלה קודמת בעבודה ולא לתאונה הנדונה.
המומחית הנוירולוגית קבעה לכל אחד מבני הזוג נכות של 5% בשל כאבי ראש. ההגנה הצביעה על אמות מידה הדורשות תיעוד ראשון בתוך שבעה ימים ורצף תלונות בן שלושה חודשים, בעוד שהתלונה הראשונה של התובעת תועדה שמונה ימים לאחר התאונה. בית המשפט קיבל את הסבר המומחית כי אין מקום לדקדק בחריגה של יום אחד, ובחן את רצף הפניות, את מנגנון צליפת השוט, את רכישת התרופה שנועדה לטיפול בכאבי ראש ואת הממצא הנוגע לקושי בזיכרון שתועד אצל התובעת. השופט קבע כי השילוב בין הנתונים תומך בחוות הדעת וכי לא התקיים המקרה החריג המצדיק סטייה ממנה.
בתחום האף, האוזן והגרון נקבעה לתובעת נכות משוקללת של 14.5%, המורכבת מ-5% בשל ירידת שמיעה עצבית קלה ומ-10% בשל טנטון קבוע. המומחה ציין כי בדיקות השמיעה החוזרות היו עקביות, וכי לא נמצאה מחלה או פגיעה קודמת המספקת הסבר חלופי. לתובע לא נקבעה נכות בתחום זה, משום שסף השמיעה שלו לא הקנה אחוזי נכות והטנטון שתיאר היה לסירוגין ולא קבוע. בסיכום קבע בית המשפט נכות רפואית מצטברת של 22.84% לתובעת ושל 9.75% לתובע.
הנכות הרפואית לא הועתקה במלואה לחישוב הפסדי השכר. אצל התובעת נקבע בסיס שכר של 21,820 שקל. בית המשפט בחן את עבודתה המשרדית, את שיעורי הנכות, את הירידה המתונה בשכר לאחר התאונה ואת העובדה שלא הובאו מנהלים או עמיתים שיתמכו בטענה לפגיעה בעבודה. השופט העמיד את ההשפעה התפקודית של הטנטון על מחצית מהנכות הרפואית שנקבעה בגינו, וקבע שיעור גריעה מכושר ההשתכרות של 11.13%. אצל התובע נקבע בסיס שכר של 18,739 שקל ושיעור גריעה של 4.39%, לאחר שנשקלו אופי עבודתו, ההפסד המתון בשכר, גילו והמשך התנהלותו לאחר התאונה.
הפיצוי לתובעת כלל 47,158 שקל בגין כאב וסבל, 57,739 שקל בגין הפסד שכר לעבר, 526,734 שקל בגין הפסד פוטנציאל השתכרות עתידי לרבות פנסיה, ו-22,802 שקל בגין אובדן הפרשות לקרן השתלמות בעבר ובעתיד. עוד נפסקו לה 8,000 שקל עבור עזרת צד שלישי, 5,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ו-2,000 שקל עבור נסיעות. בית המשפט ציין כי היא ממשיכה לבצע חלק ניכר מעבודות הבית ולא שכרה עזרה חיצונית, ולכן הסתפק בסכום גלובלי מתון יחסית ברכיב העזרה.
לתובע נפסקו 19,226 שקל בגין כאב וסבל, 19,526 שקל בגין הפסד שכר לעבר, 155,355 שקל בגין הפסד פוטנציאל השתכרות עתידי כולל פנסיה ו-8,843 שקל בשל הפסד עתידי של הפרשות לקרן השתלמות. כן נפסקו 6,000 שקל בגין עזרת צד שלישי, 2,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ו-1,000 שקל עבור נסיעות. מסכום הפיצוי שחושב לתובע, 211,950 שקל, נוכתה עלות חוות הדעת בתחום האף, האוזן והגרון בסך 5,280 שקל, כך שהתוצאה הסופית בעניינו הועמדה על 206,670 שקל.
בית המשפט לא פסק למי מהתובעים פיצוי בגין אובדן ימי מחלה, משום שלא הוכחה זכות לפדיון הימים. הוא גם דחה רכיבים שלא נתמכו במסמכים או בפירוט מספק, והעמיד את ההוצאות הרפואיות והנסיעות על סכומים גלובליים. בסופו של ההליך חויבה כלל לשלם לתובעת 669,433 שקל ולתובע 206,670 שקל, בצירוף שכר הטרחה והאגרות שנקבעו. מספר התיק: ת"א 36863-01-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.