בית משפט השלום בבת ים חייב את הפניקס חברה לביטוח לשלם לתובעת 810,573 שקל בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שבה נפגע רכבה מאחור. השופט שרון קרן קבע כי נכותה הרפואית המשוקללת והנכות התפקודית שנגרמה בשל התאונה עומדות, במעוגל, על 25%. בין הצדדים לא נותרה מחלוקת על החבות או על הכיסוי הביטוחי, והדיון התמקד בהיקף הנזק ובשאלה עד כמה מגבלותיה של התובעת נובעות מן התאונה לעומת מצבה הרפואי הקודם.
התובעת, שהייתה בת 42 בעת התאונה ביוני 2021, עבדה מאז 2015 במחלקת משכורות ומשאבי אנוש בבית חולים. ארבעה חודשים לפני התאונה היא עברה ניתוח לקיבוע צווארי, ושבוע לאחר ששבה לעבודה נפגע רכבה מאחור. היא טענה כי השיקום מן הניתוח הצליח וכי התאונה קטעה את חזרתה לתפקוד מלא. הנתבעת הדגישה מנגד את עברה הרפואי ואת העובדה ששכרה עלה לאחר התאונה, וטענה כי התובעת "מבקשת להאדיר את נזקיה" תוך התעלמות ממצבה הקודם.
ארבעה מומחים רפואיים שמונו מטעם בית המשפט בדקו את התובעת. המומחה האורתופדי קבע שתי נכויות של 5% בגין הגבלות בעמוד השדרה המותני והצווארי. המומחית הפסיכיאטרית ייחסה לתאונה נכות של 5% מתוך נכות נפשית כללית בשיעור 20%. מומחה העור קבע 2.5% בגין כתמי פיגמנטציה בעקבות שימוש בכריות חימום, וציין כי הכתמים אינם גורמים להפרעה תפקודית. המומחית לרפואת כאב ייחסה לתאונה 10% מתוך נכות כללית של 20%, ללא חפיפה לנכות האורתופדית.
בית המשפט קיבל את ארבע חוות הדעת. רק מומחית הכאב נחקרה, והשופט קבע כי היא שלטה בחומר הרפואי והסבירה מדוע חלק מן המצב בתחום הכאב קשור לעבר וחלקו לתאונה. התובעת עצמה אמרה בעדותה: "היה לי בעיות לפני כן... אבל טיפלתי בזה". השופט קבע כי התמונה הרפואית תומכת בהחמרה של מצב קיים ולא בהחלת עקרון "הגולגולת הדקה", שבמסגרתו אירוע מוציא מן הכוח אל הפועל פגיעות חבויות. לדבריו, התובעת סבלה עוד קודם לכן מבעיות ומהגבלות ממשיות, אף שמצבה הוחמר לאחר התאונה.
שקלול הנכויות הרפואיות הביא לשיעור מדויק של 24.77%, שעוגל ל-25%. בית המשפט העמיד גם את הנכות התפקודית על 25%. הוא נתן משקל לכך שהתובעת עובדת בעבודה משרדית המחייבת ישיבה ממושכת, לכך שהיא נדרשת לטיפולים ולכך שהיא טענה כי היא עובדת שש שעות ביום ומשלימה את השכר באמצעות ימי מחלה וחופשה. מנגד, נקבע שאין לקבל את דרישתה לנכות תפקודית גבוהה יותר ואין להתעלם מן העבר הרפואי ומכך שהמשיכה לעבוד ושכרה עלה מכוח ותק והסכמים קיבוציים.
לצורך חישוב הפסדי השכר אימץ בית המשפט בסיס שכר מוסכם של 10,700 שקל. בגין התקופה שממועד התאונה ועד פסק הדין נפסקו 165,850 שקל, לפי 62 חודשים ונכות של 25%. לעתיד נקבע כי חישוב אקטוארי מלא, בהתחשב בפרישה בגיל 67, מגיע ל-479,561 שקל, אך הפיצוי הגלובלי הועמד על 335 אלף שקל בשים לב לשיעור הנכות ולמכלול הנתונים.
רכיב הפנסיה והתנאים הסוציאליים הועמד על 125,606 שקל. הוא כלל 62,606 שקל בגין הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% מהפסדי השכר שנפסקו, 48 אלף שקל בגין אובדן הפרשות לקרן השתלמות ועוד 15 אלף שקל בגין שימוש בימי מחלה וחופשה. בפסק הדין צוין כי לא ניתן היה לדעת לגבי כל יום אם נוצל בשל הנכות מן התאונה או מסיבה אחרת, ולכן הפיצוי האחרון נקבע באופן חלקי וגלובלי.
התובעת ביקשה 200 אלף שקל בגין עזרת בני משפחה, אך בית המשפט קבע שלא הוכחה עזרה יומיומית או מתמשכת בהיקף הנטען. אחותה העידה על סיוע אינטנסיבי בתחילה ועל ליווי שפחת בהמשך. בהתחשב בתקופה הסמוכה לתאונה ובנכות התפקודית נפסקו 7,000 שקל לעזרת צד שלישי בעבר ובעתיד.
בגין הוצאות רפואיות נפסקו 100 אלף שקל. סכום זה הורכב מ-20 אלף שקל להוצאות רפואיות כלליות ומ-80 אלף שקל להוצאות קנאביס רפואי. בית המשפט קבע שמרבית הטיפולים ממומנים בידי גופי הבריאות אך לא במלואם, ושגם מומחית הכאב אישרה את הטיפול בקנאביס. עם זאת, מאחר שהצורך בטיפולים אינו נובע כולו מן התאונה, הפיצוי הותאם לעקרון החמרת המצב הקיים.
רכיב הניידות הועמד על 25 אלף שקל בגין חניה, דלק ונסיעות לטיפולים. בית המשפט קיבל שהוצאות אלה הוכחו במידה הנדרשת, אך לא חייב את הפניקס לשאת בכולן משום שחלק מן הצרכים קשור למצב הקודם. נוסף לכך נפסקו 52,117 שקל בגין כאב וסבל.
הסכום הכולל, 810,573 שקל, מורכב אפוא מכאב וסבל, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, פנסיה ותנאים סוציאליים, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות וניידות. הפניקס חויבה גם בשכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ, שבפסק הדין חושב כשיעור כולל של 15.34%, ובהחזר מלוא האגרה ששולמה.
בדיוני ההוכחות העידו התובעת ואחותה, ולבקשת הפניקס נחקרה מומחית הכאב. יתר המומחים לא נחקרו. בית המשפט דחה את ניסיונה של התובעת לחלוק בסיכומים על מסקנות מומחה העור, משום שלא זימנה אותו לחקירה, ומנגד דחה את הניסיון של הפניקס לייחס את מלוא מגבלות הכאב לעבר הרפואי בלי הנמקה מספקת.
בקביעת הפגיעה התפקודית נבחנה גם עבודתה של התובעת מול מחשב והמלצת מומחית הכאב להימנע מישיבה, עמידה ונסיעות ממושכות. השופט ציין שהעלייה הנומינלית בשכר אינה מכריעה לבדה, משום שיכולה לנבוע מוותק ומזכויות קיבוציות, אך גם לא קיבל חישוב מלא כאילו התאונה היא המקור היחיד לכל קושי. אותה הבחנה חזרה בחישוב ההוצאות הרפואיות, הקנאביס והניידות, ולכן חלק מן הסכומים נפסקו באופן גלובלי ולא לפי מלוא הדרישות.
הפיצוי בגין כאב וסבל, 52,117 שקל, חושב בנפרד מן ההפסדים הכלכליים. בית המשפט לא איחד אותו עם הוצאות רפואיות או עזרה משפחתית, והסכום הסופי הוא חיבור שבעת ראשי הנזק שפורטו בפסק הדין.
מספר התיק: ת"א 6573-11-22.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.