בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע בסכסוך כספי בהיקף כולל של כ-161 מיליון שקל סביב כריית מנהרות הכרמל, וקיבל רק חלק מזערי מן התביעה ומן התביעה שכנגד. השופט אריאל צימרמן פסק לקבלנית הסינית CCECC סכום של 363,092 שקל בתוספת מע"מ ועוד 81,410 דולר בגין הקדמת השלמת העבודות. מנגד, שיכון ובינוי ואשטרום זכו ב-403,869 שקל בגין תשלומי ארנונה ששילמו במקום הקבלנית. יתר הרכיבים נדחו וכל צד יישא בהוצאותיו.
CCECC, חברה סינית לעבודות הנדסה אזרחית, נשכרה בידי שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות ואשטרום הנדסה ובניה, שפעלו יחד כקבלן הראשי בפרויקט. היא הייתה קבלן המשנה המרכזי לכריית שני זוגות המנהרות. הסכם העבודה נחתם באוקטובר 2006, והמחיר המוערך לכרייה עמד על כ-398 מיליון שקל, מחציתו בשקלים ומחציתו בדולרים, בכפוף לכמויות העבודה בפועל.
הקבלנית הגישה תביעה בסך 100 מיליון שקל. רכיביה המרכזיים כללו בונוס על הקדמת השלמת העבודה, חלק נטען ב"חיסכון" שנוצר בפרויקט והשבת קיזוזים בגין בקרת איכות, מנהלי בטיחות והוצאות נוספות. השותפות הגישה תביעה שכנגד בסך כ-61.2 מיליון שקל, שעיקרה "אנטי-בונוס" בטענה שהעבודה הושלמה באיחור, וכן דרישה להשבת תשלומי ארנונה.
לוח הזמנים היה לב הסכסוך. ההסכם קבע תקופה של 30 חודשים ממועד ההתחלה, שנקבע ל-12 בינואר 2007, ועד להשלמת המנהרות המערביות. העבודות נשלמו ב-10 ביולי 2009. הקבלנית טענה שמועד ההתחלה הנכון מאוחר יותר בשל עיכוב בקבלת היתרים לעובדים מסין, ומכאן שהקדימה בכ-8.5 חודשים. השותפות טענה מנגד שיש לקצר בדיעבד את לוח הזמנים בשל תנאי קרקע טובים ושינויים בתכנון, ולכן הקבלנית איחרה בכשבעה חודשים.
מומחה שמינה בית המשפט בחן את לוחות הזמנים ואת החומר ההנדסי וקבע שהקבלנית הקדימה ב-24 ימים. בית המשפט אימץ את עיקר חוות דעתו, אך שינה שתי נקודות משפטיות. נקבע שמועד ההתחלה החוזי הוא 12 בינואר 2007, משום שהקבלנית אישרה בכתב שהתנאים התקיימו וקיבלה בהמשך מקדמה של כ-38.7 מיליון שקל. מנגד, השביתה שבה הפסיקה הקבלנית את הכרייה בספטמבר 2008 לא נוכתה במלואה מלוח הזמנים. לאחר ההתאמות הועמדה ההקדמה המזכה בבונוס על 16 ימים.
בהתאם למנגנון הבונוס החוזי נפסקו לקבלנית 363,092 שקל בתוספת מע"מ ועוד 81,410 דולר, כשהשערוך ייעשה לפי ההוראות שנקבעו בפסק הדין. דרישתה לסכום גדול בהרבה נדחתה. גם טענת השותפות לאיחור ול"אנטי-בונוס" בסך עשרות מיליוני שקלים נדחתה, משום שבית המשפט לא קיבל את הניסיון לקצר בדיעבד את לוח הזמנים על בסיס תנאים שנודעו במהלך הביצוע ולא עוגנו בעדכון בזמן אמת.
רכיב מרכזי נוסף היה דרישת CCECC לקבל 75% מן החיסכון הנטען בפרויקט. בתוספת השלישית להסכם, שנחתמה באוקטובר 2008 לאחר שביתה של הקבלנית, נקבע שהשותפות תשלם 10 מיליון שקל כדי לאפשר את חידוש העבודות ושהקבלנית תהיה זכאית לחלק מן החיסכון. התשלום הותנה בהגשת כתב שחרור מתביעות לאחר אישור החשבון הסופי.
הקבלנית לא חתמה על כתב השחרור והגישה תביעות נוספות. היא טענה כי עמדת השותפות, שלפיה בכך איבדה את הזכות לחיסכון, היא "אבסורדית להפליא וחסרת תום לב". השותפות טענה מנגד כי "משלא חתם הקבלן על כתב הוויתור על תביעות" הוא מנוע מלתבוע את הרכיב. בית המשפט קיבל את עמדת השותפות וקבע שהתנאי היה ברור: הזכאות לחיסכון הותנתה בשחרור מתביעות, והקבלנית שבחרה לתבוע רכיבים נוספים אינה יכולה לקבל גם את החיסכון.
לפי התביעה, רכיב החיסכון עמד בעת הגשתה על כ-58.3 מיליון שקל. דחייתו הייתה הסיבה המרכזית לכך שתביעת 100 מיליון השקלים התקבלה רק בחלק קטן. בית המשפט דחה גם את טענות הקבלנית נגד קיזוזים שביצעה השותפות בגין העסקת מהנדסי בקרת איכות ומנהלי בטיחות. נקבע כי ההסכם הטיל על הקבלנית אחריות לבקרת איכות ולבטיחות, וכאשר חדלה לממן את בעלי התפקידים והשותפות נשאה בעלויות במקומה, ניתן היה לקזז אותן.
בפסק הדין הודגש במיוחד סעיף בהסכם שקבע כי הקבלנית תיחשב "מבצע הבנייה" לצורך דרישות הבריאות והבטיחות. גם אם הדין היה מטיל אחריות מסוימת על השותפות, ההתחייבות החוזית בין הצדדים העבירה את האחריות לביצוע ולמימון אל הקבלנית. טענות נוספות נגד קיזוזים בגין גנרטור, פיקוח על פיצוצים ופינוי פסולת נדחו אף הן לאחר שבית המשפט מצא שהסברי מהנדס הפרויקט מניחים את הדעת.
בתביעה שכנגד נדחה רוב הסכום. הרכיב היחיד שהתקבל נגע לארנונה ששילמה השותפות לעיריית חיפה עבור שטחים שבהם החזיקה הקבלנית. השותפות דרשה 620 אלף שקל, אך בית המשפט קיבל את חישוב הקבלנית והעמיד את החיוב על 403,869 שקל. נקבע שהחישוב הגבוה לא התחשב במדויק בתקופות ההחזקה ובסכום ששולם בפועל במסגרת הפשרה עם העירייה.
לאחר קיזוז התוצאות תיאר בית המשפט את התשלום נטו לקבלנית ככ-250 אלף שקל. השופט ציין ששני הצדדים השלימו בהצלחה פרויקט מורכב בעל חשיבות לאומית, אך המחלוקת שנמשכה שנים הסתיימה בתוצאות זעומות ביחס לתביעות הענק. מאחר שהתביעה והתביעה שכנגד נדחו כמעט במלואן, נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.
המחלוקת נמשכה יותר מעשור וכללה מומחים בינלאומיים, ניסיונות גישור ומספר מותבים. מומחה בית המשפט נדרש לכמות גדולה של חומר הנדסי וחוזי, ובית המשפט ציין את רמתו המקצועית ואת שליטתו בפרטים. ההתערבות בחוות דעתו הוגבלה לשתי סוגיות משפטיות, שמצטברות לשינוי של שמונה ימים בלבד לעומת מסקנתו.
פסק הדין הבהיר כי קבלת רכיב הבונוס אינה אישור לטענת הקבלנית שהקדימה חודשים רבים, כשם שדחיית האנטי-בונוס אינה קביעה שכל פעולותיה היו תקינות. תביעות אחרות, לרבות קיזוזים בהיקף מיליוני שקלים, נבחנו בנפרד ונדחו על יסוד ההסכם והראיות.
הפרויקט בוצע במתכונת BOT, שבמסגרתה הזכיין מקים ומפעיל את המנהרות לתקופה ולאחר מכן מעביר אותן למדינה. המנהרות נפתחו לתנועה בדצמבר 2010, בעוד ההתחשבנות בין הקבלנים נמשכה שנים לאחר השלמת הביצוע.
מספר התיק: ת"א 5206-12-12.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.