בית הדין האזורי לעבודה בנצרת חייב את שירותי בריאות כללית לשלם 38 אלף שקל לעובדת שהועסקה במחוז הצפון, לאחר שקבע כי הארגון יצר במשך שנים עמימות סביב תפקידה ולא פעל כלפיה בשקיפות מספקת. עם זאת, רוב תביעתה, שהועמדה על כ-500 אלף שקל, נדחתה: בית הדין קבע כי העובדת לא שימשה יועצת משפטית של המחוז, לא הייתה זכאית לשכר של רפרנטית משפטית ולא הוכיחה התעמרות בעבודה.
צריכים עו"ד?
העובדת, עורכת דין בהכשרתה, החלה לעבוד בכללית בשנת 2014 בתפקיד כלכלנית בחוזה אישי. במסמך קבלתה צוין גם כי תספק ייעוץ משפטי למחוז. בשנותיה הראשונות היא טיפלה במכרזים ובהתקשרויות עם ספקים ובמשימות מנהליות בעלות היבט משפטי. לדבריה, בפועל הייתה היועצת המשפטית של המחוז, אך כללית טענה שביצעה רק מטלות משפטיות מוגבלות לצד עבודתה המנהלית.
המחלוקת החריפה סביב החלטת המנהל האדמיניסטרטיבי של המחוז להעביר את הטיפול במכרזים ללשכה המשפטית או לייעוץ חיצוני. העובדת טענה שהיחס כלפיה השתנה לאחר שהתריעה בשנת 2016 על ניהול לא תקין במכרז לאספקת שלטים למרפאות. לדבריה, מאותו אירוע צומצמו סמכויותיה, שמה הוכפש והיא סבלה מהתעמרות. כללית טענה כי ההחלטה נבעה מחוסר שביעות רצון מקצועי וכי הטיפול במכרזים הועבר משיקולים ענייניים.
בית הדין, בהרכב השופטת רויטל טרנר ונציג ציבור, דחה את גרסת העובדת בדבר "ויכוח מכונן" שהוביל להתנכלות. מן ההתכתבויות עלה שהמנהל קיבל את המלצתה לבטל את המכרז ואף אישר את נוסח התשובה לספק. לא הובאה לעדות מי שלטענת העובדת נכחה בשיחה, והמנהל לא נחקר על האמירה שיוחסה לו. מנגד, כללית הציגה הערות מקצועיות שניתנו בכמה מכרזים בשנים שלאחר מכן.
בית הדין לא אימץ את התיאור של חוסר שביעות רצון מוחלט מעבודת העובדת, אך קבע שהוצגו דוגמאות לביקורת מקצועית ממשית. לכן נמצא שיקול לגיטימי להעברת תחום המכרזים. העובדת לא הראתה שבזמן אמת פנתה לגורם בארגון בטענה שהתחום נלקח ממנה ממניעים פסולים, וטענות אלה עלו לראשונה שנים לאחר מכן.
בשנת 2018 יצרה כללית תפקיד חדש של רפרנט משפטי, הכפוף ללשכה המשפטית ופועל במחוזות. העובדת התראיינה לתפקיד אך לא התקבלה. בית הדין קבע שלא הוכח שהמנהל האדמיניסטרטיבי הכתיב את תוצאות הריאיון או פעל כדי להכשילה. היועץ המשפטי שהשתתף בתהליך הכיר בעצמו את עבודתה במכרזים והעיד שלא התרשם שהיא מתאימה מקצועית לתפקיד.
אף על פי כן, אופן ניהול ההליך עורר ביקורת. הריאיון לא תועד, ולעובדת לא נמסרה הודעה רשמית על תוצאותיו. רק בסוף 2022, לאחר שנודע לה שתפקיד רפרנט משפטי במחוז אחר אויש, היא פנתה לקבל תשובה. בית הדין קבע כי מחדל זה אינו עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות ותום הלב של המעסיק.
גם הגדרת תפקידה לאורך השנים הייתה בלתי ברורה. עובדים ומנהלים במחוז כינו אותה לעיתים "היועצת המשפטית" או "עורכת הדין המחוזית", והיא סיפקה ייעוץ בנושאים מסוימים. עם זאת, היא לא הייתה כפופה ללשכה המשפטית ולא מילאה את מלוא תפקיד הרפרנט המשפטי. נציג כללית הסביר שמטרת השימוע שנערך בשנת 2023 הייתה "פשוט שהיא תפסיק לקרוא לעצמה היועצת המשפטית למחוז ושאחרים יפסיקו לקרוא לה כך". בית הדין קבע שהשימוש בכינוי בידי עובדים אינו יוצר מינוי רשמי.
דרישת העובדת לקבל הפרשי שכר של רפרנטים משפטיים נדחתה. נקבע כי היא לא התקבלה לתפקיד ולא הוכיחה שמאז 2018 ביצעה את המטלות שהוגדרו בו. העובדה שחדלה לטפל במכרזים, שהיו חלק מרכזי בעבודה המשפטית, חיזקה את המסקנה שאין להשוות את שכרה לשכר הרפרנטים.
גם טענת ההתעמרות נדחתה. העובדת כתבה כי המנהל "אינו בא עימי בדברים מטוב ועד רע", אך כללית הציגה מסרונים מן השנים 2016 עד 2022 שהראו קשר מקצועי שוטף, לעיתים יומיומי. לא הוכחו אמירות משפילות, נידוי, החרמה מישיבות או קיצוץ סמכויות שנועד לפגוע בה. בית הדין ציין כי ביקורת מקצועית והחלטות ניהוליות שאינן נוחות לעובד אינן כשלעצמן התעמרות, ונדרש מבחן אובייקטיבי ולא תחושת פגיעה בלבד.
לצד דחיית רוב הטענות, בית הדין קבע כי כללית כשלה בכמה נקודות מהותיות של יחסי העבודה. הטיפול במכרזים, שלפי עדות העובדת היווה כ-70% מזמנה, נלקח ממנה בלי שיחת משוב סדורה, בלי שימוע מקדים ובלי הודעה בכתב. הממונים לא שיקפו לה בזמן אמת את הביקורת המקצועית. נוסף לכך לא תועד הריאיון לתפקיד החדש ולא נמסרה תשובה רשמית, והארגון אפשר לעמימות סביב תפקידה להימשך שנים.
הפיצוי בסך 38 אלף שקל נפסק בגין התנהלות זו. בית הדין ציין שהפגמים אינם ברף הגבוה, בין היתר משום שהעובדת ידעה בפועל על ההחלטות, אך נתן משקל לחלקה של כללית ביצירת חוסר הבהירות המתמשך. לנוכח הפער הגדול בין סכום התביעה לפיצוי נשקל חיוב העובדת בהוצאות, אולם בשל מורכבות יחסי העבודה נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.
בית הדין בחן את טענת ההתעמרות לפי הפסיקה הארצית, הדורשת להסתכל הן על כל אירוע והן על התמונה המצטברת. הוא הבהיר שלא די בטענות כלליות על אווירה, ושלא כל החלטה ניהולית הגורמת עוגמת נפש היא התנכלות. בעניינה של העובדת, המסרונים והמסמכים לא הראו נתק, השפלה או הפעלה של סמכויות מטינה אישית.
מנגד, החובה לנהוג בהגינות ובתום לב אינה תלויה בהוכחת התעמרות. היעדר הגדרה ברורה לא פטר את המעסיקה ממשוב, תיעוד והודעה. עדת משאבי האנוש הודתה שרצוי היה לפעול אחרת, והמנהל האדמיניסטרטיבי הצר על כך שלא נערך סיכום שיחה. הודאות אלה, יחד עם היקף השינוי בעבודה והעמימות רבת השנים, היו הבסיס לפיצוי המצומצם שנפסק.
הפיצוי לא הוגדר כהפרש שכר ולא כתשלום בגין התעמרות, אלא כסעד על הפגמים בהתנהלות המעסיקה. בית הדין נמנע מפסיקת הוצאות לשני הצדדים.
מספר התיק: סע"ש 3133-09-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.