עבד בעסק המוניות של אחיו וביקש דמי אבטלה: בית הדין קבע שלא היה שכיר

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה תביעה של נהג מונית לקבל דמי אבטלה לאחר שקבע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין אחיו, שבבעלותו עסק המוניות שבו נהג. השופטת אסתר שחור מצאה כי אף שעבודת הנהיגה השתלבה בליבת העסק, מרבית מבחני ההעסקה הצביעו על כך שהתובע פעל כעצמאי במסגרת העסק המשפחתי ולא כשכיר. בית הדין הצביע על סתירות בנוגע להסכם העבודה, לשכר, לשעות העבודה ולפיקוח, וכן על כך שגם בתקופה שבה נטען שהיה בחופשה ללא תשלום המשיך לסייע בנסיעות לפי הצורך.

עורכי דין שעשויים להתאים

צריכים עו"ד?

ל לירז יהודאי דיני משפחה ראשון לציון לפרופיל ע עו״ד יניב ערבה דיני משפחה · הוצאה לפועל וגבייה פרדס חנה-כרכור לפרופיל

התובע עבד כנהג מונית וטען כי החל מספטמבר 2022 הועסק כשכיר אצל אחיו. בנובמבר 2023 הגיש תביעה לדמי אבטלה בעקבות יציאה לחל"ת בתחילת המלחמה. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה באפריל 2024 בטענה שלא התקיימו יחסי עובד ומעסיק וכי התובע עבד כעצמאי שאינו רשום כעצמאי. מכאן הוגשה התביעה לבית הדין.

התובע טען שהשתלב בעסק של אחיו, עבד לפי צרכיו וקיבל שכר בגין עבודתו. בסיכומיו נטען כי "התובע קיבל שכר בהתאם לשעות עבודתו, למרות שלא היה הסכם עבודה כתוב". לטענתו, העובדה שמדובר בעסק משפחתי אינה שוללת יחסי עבודה, והוא ביצע עבודה רגילה של נהג מונית בכלי רכב שהיו שייכים לעסק. עוד טען כי הוצא לחל"ת בשל הירידה בפעילות עם פרוץ המלחמה ולכן היה זכאי לדמי אבטלה.

המוסד לביטוח לאומי טען מנגד שאין מדובר בשכיר אלא בעצמאי במסגרת העסק המשפחתי. עמדתו הייתה כי "התובע עבד כעצמאי שאינו רשום כעצמאי". בתיקים שבהם נטענים יחסי עבודה בין קרובי משפחה, בית הדין בוחן את הדברים בזהירות מיוחדת, משום שיש להבחין בין עבודה שכירה אמיתית לבין עזרה משפחתית או פעילות עסקית משותפת שאינה יוצרת יחסי עובד ומעסיק.

בית הדין בחן את המבחן המעורב ואת מבחן ההשתלבות. בצד שתמך בגרסת התובע עמדה העובדה שעבודת נהג מונית היא חלק מרכזי מפעילות העסק ושכלי הרכב היו בבעלות האח. אולם הנתונים האחרים עוררו קשיים. אחד מהם היה נושא הסכם העבודה. בשאלונים מוקדמים נמסר שלא היה הסכם כתוב, אך לאחר דיון מוקדם הוצג מסמך שנחזה כהודעה על תנאי עבודה מתחילת ההעסקה.

בית הדין קבע כי האופן שבו הופיע המסמך והעדויות סביבו אינם משכנעים. בפסק הדין נאמר שנוצר רושם ברור שהחוזים שהוצגו ביחס לתובע ולאחים נוספים נכתבו לצורך ההליך כדי ליצור תמונה של העסקה שכירה. בסיום אף צוין כי התנהלות התובע בהצגת "מצג השווא בעניין קיומו של חוזה" אינה ראויה ממי שמבקש סעד מבית הדין. זו הייתה אחת הסיבות לכך שבית הדין ראה קושי משמעותי בגרסה על העסקה סדירה כשכיר.

גם השכר לא תאם באופן ברור למסמכים. התובע תיאר שכר חודשי בטווח מסוים, בעוד תלושי השכר הציגו סכומים שונים. אופן התשלום השתנה בין מזומן להעברות, ולא הוצגה תמונת חשבון בנק שמאפשרת להתאים באופן מלא בין התלושים לבין הכספים שהתקבלו בפועל. בעדויות של בני המשפחה עלו הסברים שונים לשיטת התשלום. בית הדין מצא שהפערים מקשים לראות בתלושים תיעוד אמין של מערכת שכר רגילה.

סוגיה נוספת הייתה עצמאות הנהג בניהול עבודתו. מן העדויות עלה שלא הייתה מערכת שיטתית של שעות, נוכחות ופיקוח. האח שהפעיל את העסק תיאר שבועות שבהם התובע נהג ארבעה ימים, ולעומתם שבועות של יום או יומיים, לפי הצורך. התמונה הייתה של גמישות משפחתית ולא של מסגרת עבודה קבועה. בית הדין התייחס גם לשיטת עבודה שכונתה "פיקס", שבמסגרתה נהג משלם סכום קבוע עבור השימוש במונית וברישיון ושומר את יתרת ההכנסות. אף שלא נקבע באופן סופי שהתובע עבד תמיד בדיוק בשיטה זו, עצם העדויות בנושא חיזקו את הספק בדבר מעמדו כשכיר.

בית הדין נתן משקל גם להיעדר זכויות סוציאליות בפועל. לא הוכח שהתובע קיבל חופשה, הבראה, פנסיה וזכויות אחרות כמקובל ביחסי עבודה, והדבר השתלב עם יתר הסימנים לכך שהקשר המשפחתי והעסקי לא התנהל כמערכת רגילה של עובד ומעסיק. המסקנה הייתה כי במכלול המבחנים, רוב הנתונים תומכים בסיווגו כעצמאי במסגרת העסק המשפחתי.

מעבר לשאלת המעמד, בית הדין בחן גם את עצם הטענה לאבטלה בתקופת החל"ת. בני המשפחה טענו כי התובע ואח נוסף הפסיקו לעבוד עם תחילת המלחמה. אולם בעדות אחרת נאמר כי האחים הפסיקו לכמה ימים בלבד ולאחר מכן חזרו לפעילות בהיקף מופחת. עוד נאמר שבני המשפחה מסייעים זה לזה, וכאשר היה צורך שהתובע יבצע נסיעה במונית הוא עשה זאת גם בתקופה שבה נטען שהיה בחל"ת.

בית הדין קבע כי מצב שבו אדם ממשיך לקחת חלק בפעילות העסק, גם אם בהיקף מצומצם, אינו מתיישב עם דרישה מן הקופה הציבורית לשלם לו דמי אבטלה כאילו חדל לעבוד. בפסק הדין נאמר כי "לא ניתן ליהנות מהקופה הציבורית בד בבד תוך מתן סיוע משפחתי". אם התובע נהג בפועל עבור העסק, השאלה היא מדוע לא קיבל תשלום על העבודה שביצע, ולא מדוע הציבור צריך לשאת בדמי אבטלה עבור אותה תקופה.

בפסק הדין הוזכר גם צו הסיווג של המוסד לביטוח לאומי המתייחס לנהגי מוניות, אך בית הדין לא הסתפק בתווית פורמלית. הוא בחן את צורת העבודה בפועל ואת היחסים בין האחים. מאחר שמדובר בבני משפחה, הנטל להראות שהקשר חרג מעזרה משפחתית או פעילות עסקית עצמאית והפך להעסקה אמיתית כשכיר היה מוטל על התובע.

על יסוד מכלול הנתונים קבע בית הדין שלא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין אחיו, ולכן המוסד לביטוח לאומי צדק כשסיווג אותו כעצמאי שאינו זכאי לדמי אבטלה. התביעה נדחתה. אף שבית הדין סבר שהתנהלות התובע בעניין החוזה הייתה יכולה להצדיק חיוב בהוצאות, הוא החליט לבסוף שכל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב באופי הסוציאלי של ההליך ובפסיקה בתחום. מספר התיק: ב"ל 45372-10-24.