לא הוכח מי נהג ואם הרכב חנה: תביעת נזקי הרכב נדחתה

בית משפט השלום בירושלים דחה תביעה לתשלום 20,669 שקל בגין נזקי רכב, לאחר שקבע שהתובע לא הוכיח את גרסתו לנסיבות ההתנגשות ולא את זהות הנהג ברכב הנתבעים. השופטת אפרת רחלי מאירי מצאה פערים מהותיים בין הגרסאות שנמסרו על מצב רכב התובע, אם היה בחניה או בתנועה, ועל זהות מי שנהג ברכב האחר. התובע חויב לשלם 2,500 שקל הוצאות לנתבעת, חברת שומרה.

עורכי דין שעשויים להתאים

צריכים עו"ד?

ע עו״ד אלירן חזן נדל״ן ומקרקעין · דין מנהלי ועתירות חדרה לפרופיל ל לירז יהודאי דיני משפחה ראשון לציון לפרופיל

לפי כתב התביעה, התאונה אירעה במרץ 2024 כאשר רכב התובע חנה כדין ורכב הנתבעים פגע בחלקו הקדמי השמאלי. התובע דרש 19,369 שקל בגין הנזק ועוד 1,300 שקל שכר שמאי. הרכב נבדק כשלושה חודשים לאחר האירוע. שומרה, שביטחה את הרכב האחר, ביקשה לדחות את התביעה וטענה שאין כיסוי ביטוחי משום שבבדיקתה נמצאו סתירות בגרסאות על זהות הנהג ועל הרכב המעורב, וכן בשל אי שיתוף פעולה מלא עם החוקר מטעמה.

הנתבע הנוסף, שנטען כי נהג ברכב המבוטח, הכחיש אחריות. לפי גרסתו, הוא נסע ברחוב עבד אלחמיד בבית חנניה בירושלים, ורכב התובע "ככל הנראה" הגיח מצד ימין כדי להשתלב בכביש. הוא טען שהיה מגע בין החלק הקדמי השמאלי של רכב התובע לחלק הקדמי הימני של רכבו, וכי התובע טען במקום שרכבו חנה אף שלגרסתו ניסה להשתלב בנסיעה.

בדיון התעוררה מחלוקת כבר בשאלה מי נהג. התובע העיד תחילה כי הנתבע הנוסף היה הנהג, אך לאחר שעומת עם תמונה מחקירת חברת הביטוח טען שהנהג היה אדם אחר. הוא ביקש להסתמך על חילופי הפרטים ועל כך שהרכב היה מבוטח בשומרה. בית המשפט קבע שלא ניתן לטעון מצד אחד שהנתבע הנוסף לא נהג, ומצד אחר לבקש לחייבו כנהג האחראי לתאונה.

גם מצבו של רכב התובע בעת המגע לא הובהר. בטופס ההודעה ובכתב התביעה הוצגה גרסה של רכב חונה שנפגע. לעומת זאת, מן העדויות ומן הגרסאות שנאספו בחקירת חברת הביטוח עלתה אפשרות שרכב התובע יצא ממקום חניה או השתלב בכביש. התובע טען כי "רכב הנתבעים פגע ברכבו", אך לא סיפק גרסה עקבית ומפורטת שהסבירה כיצד התרחש המגע ומדוע מוקדי הנזק תומכים בגרסתו.

השופטת ציינה כי הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע. אין די בכך שהתרחש מגע בין שני כלי הרכב או בכך שנגרם נזק, ועל התובע להוכיח במאזן ההסתברויות שהנתבעים חבים בנזק לפי העובדות שנטענו בכתב התביעה. בענייננו, הסתירות נגעו לליבת האירוע ולא לפרטים שוליים בלבד: אם רכב התובע עמד או נסע, מי נהג ברכב האחר וכיצד בדיוק נפגשו שני כלי הרכב.

שומרה הציגה את ממצאי החקירה שערכה לאחר הדרישה לתשלום. במכתב הדחייה ציינה כי הגרסאות שמסרו המעורבים "רצופות סתירות בלתי מהימנות לזהות נהגנו ולרכב המעורב". בכתב ההגנה הוסיפה טענות בדבר דיווח כוזב ומרמה והפנתה להוראות חוק חוזה הביטוח. בית המשפט לא קבע שהתובע ביצע מרמה, אלא הכריע על בסיס כישלונו להוכיח את עילת התביעה והחבות הנטענת.

בפסק הדין הודגש כי אין אפשרות להשלים את החסר באמצעות עילת תביעה אחרת שלא נטענה. התובע תבע את הנהג הנטען ואת המבטחת על יסוד אחריותו של אותו נהג. לאחר שהעלה בדיון אפשרות שאדם אחר נהג, לא ביקש לתקן את כתב התביעה ולא הציג תשתית משפטית ועובדתית לחיוב הנתבעים על בסיס אחר. בית המשפט קבע כי בעל דין אינו רשאי לשנות את חזית המחלוקת בסוף ההליך.

גם שאלת הנזק עוררה קשיים. שומרה טענה כי כאשר מבוקש פיצוי בגין אובדן גמור של רכב משנת 2010 יש להגיש מסמכים הנוגעים לשווי השרידים ולבחון אם חלקי החילוף חושבו במחירים מתאימים. עם זאת, ההכרעה לא נשענה על קביעה מפורטת בשומת הנזק, משום שהתובע לא עבר את המשוכה הראשונה של הוכחת נסיבות התאונה והאחריות.

בית המשפט בחן את העדויות ואת החומר שהוצג, והגיע למסקנה שאין אפשרות להעדיף את גרסת התובע. העובדה ששני כלי הרכב היו בזירה ושפרטים הוחלפו אינה מוכיחה איזו גרסה נכונה. גם הנזק בחלק הקדמי השמאלי של רכב התובע יכול להתיישב עם יותר מאפשרות אחת, ולא סופקה ראיה אובייקטיבית שהכריעה ביניהן לטובת התובע.

התביעה נדחתה אפוא במלואה. התובע חויב לשלם לשומרה 2,500 שקל הוצאות, אך לא נפסקו הוצאות לטובת הנתבע הנוסף. פסק הדין אינו קובע מי מן המעורבים גרם בפועל לתאונה, אלא שהתובע לא הוכיח שהנתבעים חבים כלפיו לפי הגרסה והעילה שעליהן ביסס את תביעתו.

בית המשפט עמד גם על הקושי שנוצר מכך שטופס ההודעה המוקלד בעברית לא נשא תאריך. מאחר שהרכב נבדק רק כשלושה חודשים לאחר התאונה, נקבע שיש להניח שהטופס נמסר לאחר מכן, ולא הוצגה גרסה כתובה מזמן האירוע שיש בה ליישב את הסתירות. גם החלפת הפרטים בזירה לא הוכיחה מי ישב מאחורי ההגה ברכב המבוטח.

שומרה ביקשה להסיר את הכיסוי הביטוחי וטענה שהמידע שמסרו המעורבים לחוקר אינו מהימן. עם זאת, תוצאת פסק הדין אינה קביעה חיובית שהאירוע בויים, שהמידע היה כוזב או שרכב התובע הוא שגרם להתנגשות. ההכרעה הדיונית מצומצמת יותר: התובע, שנשא בנטל, לא הצליח לבסס את התרחיש שכתב בתביעה. לכן גם לא היה צורך לקבוע איזו מן הגרסאות החלופיות משקפת את מה שאירע בפועל.

הנתבע הנוסף הכחיש גם את גובה הנזק ואת הקשר בין כל הליקויים שנמצאו ברכב לבין המגע הנטען. מאחר שהתביעה נדחתה בשאלת האחריות, בית המשפט לא קבע שהשומה שגויה ולא פסק סכום חלופי. ההוצאות הוטלו לטובת שומרה בלבד, ולא לטובת הנתבע הנוסף, נתון נוסף שממחיש כי דחיית התביעה אינה קבלת כל אחת מטענות ההגנה כעובדה מוכחת.

מספר התיק: תאד"מ 4581-10-24.