בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הורה לקיים מחדש את הדיון בנכותו של עצמאי שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, לאחר שוועדה רפואית לעררים של הביטוח הלאומי הורידה את נכותו הקבועה מ-19% לאפס. פסק הדין ניתן ב-29 ביולי 2026 בידי השופטת סימה וייס-דרעי. המבוטח, בעל עסק לעבודות אלומיניום, נפגע בדצמבר 2023 כאשר רכב פגע בקטנוע שעליו נהג והוא הושלך לכביש. הביטוח הלאומי הכיר בכאבים בצוואר, בגב התחתון, בברכיים ובצד ימין של בית החזה כתוצאות של תאונת העבודה. המחלוקת בבית הדין לא הייתה על עצם ההכרה בתאונה, וגם לא הכריעה אם המבוטח זכאי מבחינה רפואית לאחוזי הנכות שנקבעו לו. השאלה הייתה אם ועדת העררים הייתה רשאית לבטל את הנכות בגב לאחר שהנושא לא הועלה באף אחד מהעררים, לא נדון עם המבוטח ובפרוטוקול לא תועדה בדיקה אורתופדית של הגב.
עורכי הדין שלנו
הוועדה הרפואית הראשונה קבעה למבוטח 10% נכות בשל כאבי גב תחתון ו-10% נוספים בשל כאבים בכתף ימין, שבחישוב משוקלל הסתכמו ב-19% נכות קבועה. אלא שההחלטה ניתנה לפני שהתקבלו חוות דעת רפואיות שהוועדה עצמה ביקשה. המבוטח ערער בשל סיום הדיון לפני קבלת חוות הדעת, ואילו הביטוח הלאומי ערער על הנכות בכתף, משום שהכתף לא נכללה בפגיעות שהוכרו, וכן על קביעת הנכות לפני השלמת הבירור. אף אחד מהצדדים לא ערער על הנכות בגב. למרות זאת, ועדת העררים בחנה גם אותה, קבעה שיש לייחס את המגבלה בגב למצב רפואי קודם וביטלה את עשרת האחוזים שנקבעו בגינה. במקביל התקבל ערר הביטוח הלאומי בנוגע לכתף, וכך ירדה הנכות הכוללת לאפס. לפי פסק הדין, המבוטח למד שהוועדה עסקה בגבו רק לאחר שקיבל את הפרוטוקול, ולא ניתנה לו אפשרות להציג טענות או מסמכים בנושא לפני ההכרעה.
בית הדין הבהיר כי עצם העיסוק בגב לא חרג בהכרח מסמכות הוועדה. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי מגביל את התערבות בית הדין לשאלות משפטיות, ואילו תקנה 30 והפסיקה שהוזכרה בפסק הדין מעניקות לוועדת העררים סמכות רחבה לבחון את דרגת הנכות גם מעבר לנושאים שפורטו בערר. כאשר הביטוח הלאומי עצמו מערער, הוועדה גם אינה חייבת תמיד להזהיר את המבוטח מראש שהנכות עלולה לרדת. עם זאת, השופטת הבחינה בין אזהרה כללית לבין זכות הטיעון. גם כאשר אין חובה להזהיר מפני הפחתה, אסור לוועדה להכריע בנושא חדש בלי לאפשר למבוטח להתייחס אליו. במקרה זה הגב לא הוזכר בעררים, המבוטח ובא כוחו לא טענו לגב, והבדיקה שתועדה הייתה נוירולוגית ולא אורתופדית. לכן לא הייתה לו הזדמנות להסביר מדוע אין לייחס את מלוא המגבלה למצב קודם, או לטעון שהתאונה החמירה בעיה רפואית שהייתה קיימת לפני כן. בית הדין קבע כי זכות הטיעון נפגעה באופן מהותי.
בשל חומרת הפגיעה הורה בית הדין שהדיון לא יוחזר לאותה ועדה, אלא לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. נקבע כי קיים חשש ממשי שחברי ההרכב הקודם יתקשו להשתחרר מהעמדה שכבר גיבשו, לאחר שאיפסו את הנכות בלי לשמוע את המבוטח בנושא הגב. ההרכב החדש ידון מחדש בעררים המקוריים, יזמן את המבוטח ואת בא כוחו ויאפשר להם להציג את מלוא הטענות. כדי לשמור על בחינה עצמאית, הורה בית הדין שלא להעביר לוועדה החדשה את הפרוטוקולים וההחלטות של ההרכב הקודם ואף לא את פסק הדין, למעט ההוראה האופרטיבית להחזיר את הדיון. השופטת ציינה גם קושי בכך שהוועדה התייחסה לטענות בתחום הפיברומיאלגיה למרות חוות דעת ראומטולוגית שהוגשה, בלי להיוועץ במומחה בתחום, אך לא הכריעה בטענות הנוספות. הביטוח הלאומי חויב לשלם למבוטח הוצאות בסך 2,500 שקל. המשמעות היא שוועדה רשאית להרחיב את הבדיקה, אך לא למחוק נכות בלי לקיים דיון אמיתי בנושא.
מספר התיק: ב"ל 80800-01-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.