חצי שנת לימודי גיור לא הספיקה: נדחתה בקשה לפסק דין הצהרתי

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו התובע עבר גיור בקהילה יהודית בישראל בהליך התואם את הכללים המקובלים בה. השופט משה סובל קבע כי תעודת הגיור שעליה הסתמך התובע אינה מוכיחה שבית הדין של התנועה ליהדות מתקדמת יישם בעניינו את הליכי הגיור המקובלים בקהילה, ובפרט את התנאים המאפשרים לקצר תקופת לימודים שנמשכת בדרך כלל כשנה. התובע למד במשך חצי שנה בלבד, ולא הציג הוכחה לכך שבית הדין החליט לקצר את התקופה על יסוד אחד החריגים שנקבעו בכללים.

עורכי דין שעשויים להתאים

צריכים עו"ד?

ע עו״ד אלירן חזן נדל״ן ומקרקעין · דין מנהלי ועתירות חדרה לפרופיל ל לירז יהודאי דיני משפחה ראשון לציון לפרופיל

התביעה הוגשה נגד שר הפנים ומנהל מינהל האוכלוסין. לפי הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה באוקטובר 2025, פסק הדין ניתן על בסיס כתבי הטענות והסיכומים, ללא שמיעת ראיות בעל פה. המחלוקת לא הייתה אם נערך לתובע טקס גיור ואם ניתנה לו תעודה, אלא אם די בתעודה מ-26 בפברואר 2025, שעליה חתמו שלושה דיינים, כדי להצהיר כי עבר גיור בקהילה יהודית בישראל בהתאם להליכים המקובלים באותה קהילה.

התובע טען כי התקבל למסלול לימודים מקוצר לאחר בחינה של נסיבותיו. בכתב התביעה נטען כי ההחלטה התבססה על התרשמות בית הדין "מידיעותיו הרבות ביהדות, מהיותו זרע ישראל, מהתערותו בחברה הישראלית משך השנים הרבות... ומכנות רצונו להתגייר". בתצהירו הוסיף כי ועדת החריגים החליטה שהוא מתאים להליך המקוצר המיועד לזרע ישראל. עוד טען בסיכומיו כי לבית הדין נתון שיקול דעת טבעי לקצר או להאריך את ההליך גם בנסיבות מתאימות שאינן נכללות במפורש ברשימת החריגים.

המדינה טענה מנגד כי "התעודה עצמה אינה מספיקה", משום שהתובע עבר את הגיור לאחר חצי שנת לימודים בלבד, בעוד כללי בית הדין קובעים מסגרת לימודית קהילתית קבוצתית הנמשכת בדרך כלל כשנה. לפי הכללים שצוטטו בפסק הדין, התקופה נועדה בין היתר לאפשר למועמד לחוות במלואו את מחזור השנה היהודי. המדינה עמדה על כך שלא הוצגה ראיה המלמדת כי התנאים לקיצור ההליך התקיימו במקרה המסוים.

השופט סובל הפנה להלכה שנדונה בבג"ץ נעמת, שלפיה לצורך רישום במרשם האוכלוסין יש לבחון אם קהילה יהודית נקטה כלפי המתגייר הליכי גיור המקובלים עליה. בפסק הדין הודגש כי עצם קיומו של טקס גיור אינו סוף הבדיקה. לפי הציטוט שהובא מן ההלכה, הדרישה היא שהקהילה המגיירת נקטה בפועל את ההליכים המקובלים בה, ולא די בהכרזה של שלושה אנשים או בתעודה שאינה מתייחסת לעמידה בכללי הקהילה.

תעודת הגיור של התובע קבעה כי נמצא ראוי להימנות עם קהל ישראל לאחר חקירה ודרישה, קיבל על עצמו עול תורה ומצוות וטבל לשם גירות. אולם בית המשפט מצא שאין בתעודה התייחסות לכללי בית הדין או לעמידתו של התובע בהם. מכאן נקבע שטקס הגיור והתעודה אינם ממלאים לבדם את הדרישה הנוספת, שלפיה הקהילה יישמה ביחס לתובע את הליכי הגיור המקובלים בה.

פסק הדין בחן את החריגים המאפשרים לקצר את זמן הלימודים. לפי תצהיר אם בית הדין, ניתן לשקול קיצור למי שהוא אזרח ישראל או תושב קבע מכוח היותו צאצא לאב או לסב יהודי, גדל בישראל ולמד במערכת החינוך הישראלית, למד יהדות במוסד אחר או שירת שירות צבאי או לאומי. אפשרות אחרת נוגעת לקרוב משפחה של יהודי שגדל בישראל במשפחה המקיימת אורח חיים יהודי, למד בחינוך הממלכתי היהודי והתערה באופן משמעותי בחברה הישראלית.

בית המשפט קבע שהתובע לא הראה כי קיצור לימודיו אושר בשל אחד מן הטעמים הללו. התובע עצמו אישר כי קיבל מעמד של תושב קבע מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית, ולא מכוח היותו זרע ישראל. עוד צוין כי כאשר סיפר לנציגי משרד הפנים שהוא בן לאב יהודי, הוא סירב להצעה לקבל מעמד עולה ואזרחות ישראלית. בנסיבות אלה נקבע שהמעמד שהחזיק בו אינו עונה לתנאי שנקבע בכללי בית הדין לקיצור הלימודים מכוח זרע ישראל.

השופט דחה גם את הטענה שלפיה רשאי בית הדין להפעיל שיקול דעת לקיצור הלימודים מחוץ למצבים שנמנו בכללים. הוא קבע שלשון הכללים מפרטת באופן מדוקדק תנאים מוקדמים להפעלת שיקול הדעת, ושגם כאשר תנאים אלה מתקיימים, לבית הדין נותר שיקול דעת אם לאשר את הקיצור. אין בכך רשות לדלג על התנאים המוקדמים עצמם. בנוסף, התובע לא הציג מסמך המלמד שבית הדין ידע שמעמד תושב הקבע שלו ניתן מכוח נישואיו ולא מכוח היותו בן לאב יהודי.

על רקע זה קבע בית המשפט כי אין מקום להעניק את הסעד ההצהרתי המבוקש. השופט ציין שסעד הצהרתי נתון לשיקול דעת רחב, וגם אם לכאורה קיימת זכות או מתקיים מצב המצדיק הצהרה, רשאי בית המשפט להימנע ממנה מטעמים המצדיקים זאת. התביעה נדחתה, ובית המשפט לא עשה צו להוצאות.

בכללי בית הדין פורטו מצבים שבהם ניתן לבחון קיצור: אזרח או תושב קבע שקיבל את מעמדו בהיותו צאצא לאב או לסב יהודי וגדל בישראל, מי שלמד יהדות במסגרת פורמלית אחרת או שירת שירות צבאי או לאומי, וכן קרוב משפחה של יהודי שגדל בישראל במשפחה בעלת אורח חיים יהודי והשתלב באופן משמעותי בחברה. בית המשפט קבע שאין מדובר ברשימת דוגמאות פתוחה, אלא בתנאים מוקדמים להפעלת שיקול הדעת.

התובע אישר שמעמד תושב הקבע שלו ניתן מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית. בפסק הדין צוין כי כשסיפר מאוחר יותר שהוא בן של יהודי, הוא סירב להצעה לקבל מעמד עולה ואזרחות. לא הוצג מסמך המלמד שבית הדין ידע את מקור מעמדו בעת שאישר את המסלול המקוצר. השופט הוסיף שגם מטעם זה אין מקום לסעד ההצהרתי, שהוא סעד הנתון לשיקול דעת בית המשפט. התביעה נדחתה בלי צו להוצאות.

מספר התיק: ת"א 40257-03-25.