בית משפט השלום באשקלון גזר עשרה חודשי מאסר בפועל על צעיר שהורשע, לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בידי שניים או יותר. השופטת זהר דולב להמן קבעה כי הנאשם הגיע עם שני רעולי פנים לפיצרייה שבה עבד המתלונן, הוציא אותו בכוח מן המטבח והשתתף בתקיפתו מחוץ לעסק. לצד המאסר הוטלו עליו מאסרים מותנים, קנס של 1,000 שקל, פיצוי של 5,000 שקל למתלונן והתחייבות בסך 3,000 שקל להימנע מעבירות אלימות.
האירוע התרחש ב-1 בינואר 2024, סמוך לשעה 14:37. לפי עובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם, הייתה בינו לבין העובד היכרות שטחית קודמת. הנאשם הגיע לפיצרייה באשדוד עם שני אנשים רעולי פנים שזהותם לא נודעה למדינה. השלושה נכנסו למטבח, והנאשם אחז באחת מידיו של העובד, טפח על גבו וניסה להוציאו מהמקום. כשהעובד סירב, הנאשם הכה בראשו ומשקפיו נפלו. העובד אמר להם: "אני לא עשיתי כלום".
הנאשם משך את העובד אל מחוץ למטבח, לפת אותו מאחור ודחף אותו מן הפיצרייה, בעוד העובד מנסה להתנגד. לאחר מכן תקפו אותו הנאשם ושני האחרים יחד, דחפו אותו והוא נפל. לפי כתב האישום, נגרמו לעובד שפשוף מתחת לעין, שריטה באף, שפשוף בראש, המטומות בזרוע ושריטות מדממות. באפריל 2024 הוצג הסדר טיעון שלא כלל הסכמה על העונש, והנאשם הורשע בעבירה לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין.
בשלב קביעת מתחם העונש עמדה המדינה על מדיניות ענישה הכוללת מאסר ממשי בעבירות אלימות בצוותא. בין היתר היא הפנתה לפסיקה שבה נקבע מתחם של "6–24 חודשים" במקרה של תקיפה משותפת במסעדה, ולמקרים נוספים שבהם נגזרו עונשי מאסר בגין תקיפות שגרמו חבלות. בית המשפט קבע שמידת הפגיעה בערכים המוגנים אינה מבוטלת, משום שהאירוע התרחש לאור יום, במקום עבודתו של המתלונן ובפער כוחות של שלושה מול אחד.
ההגנה טענה כי חלקו של הנאשם היה ברף התחתון וכי האחרים פעלו באלימות רבה יותר. עוד נטען כי יום קודם לכן נפצע הנאשם באירוע אחר, וכי התנהלותו הייתה "תגובה אמוציונלית בלתי נשלטת עקב אותה פגיעה שנעשתה כלפיו". בית המשפט דחה את הטענה. השופטת ציינה שהנאשם עצמו לא טען זאת, שלא ברור כיצד היה מסוגל לבצע את המעשים אם נפצע קשה יום קודם לכן, ושהטענה סותרת את עובדות כתב האישום שבהן הודה.
בית המשפט קבע כי לאירוע קדם תכנון: הנאשם הגיע ביוזמתו למקום העבודה עם שני רעולי פנים. חלקו הוגדר משמעותי, משום שהוא שדרש מן המתלונן לצאת, החל באלימות בתוך המטבח והוציא אותו בכוח. מחוץ לפיצרייה פעלו השלושה יחד. השופטת הדגישה כי אחריות לביצוע עבירה בצוותא אינה מתפצלת רק לפי סדר הפעולות, וכי עובדות כתב האישום אינן תומכות בטענה שחלקם של האחרים היה חמור יותר.
החבלות הוגדרו ככאלה שאינן ברף הגבוה, אך בית המשפט קבע שאין להקל בהן ראש. לצד הנזק שנגרם, נשקל גם הנזק החמור יותר שהיה עלול להיגרם מאירוע אלים משותף. לאחר בחינת פסיקה במקרים שונים נקבע מתחם עונש של שמונה עד 18 חודשי מאסר, בצד מאסרים מותנים ועיצומים כספיים. מתחם הקנס נקבע על 1,000 עד 8,000 שקל.
בעת ביצוע העבירה היה הנאשם כבן 19, ובעת גזר הדין כבן 21. בית המשפט בחן את נסיבות חייו, מצבו הבריאותי, עברו התעסוקתי והמשפחתי והודאתו. לפני שירות המבחן הוא התקשה להסביר את בחירותיו, צמצם מחומרת המעשים והתקשה להכיר בנזק שגרם. בדבריו לעונש אמר: "יש חרטה... היום אני יותר התבגרתי. קיבלתי שכל". בהשלמת הטיעונים אמר שהוא מצטער, נמצא במקום אחר וביקש מבית המשפט להתחשב בו.
שירות המבחן מצא גורמי סיכון ובהם גילו הצעיר, תמיכה משפחתית חלשה, קושי בבחינה עצמית, קשרים שוליים והפנמת דפוסים עברייניים. ההערכה הייתה שקיים סיכון בינוני להישנות עבירות אלימות, וכי אם יבצע עבירה נוספת מידת חומרתה עלולה להיות גבוהה. שירות המבחן התרשם שאין בשלות להליך טיפולי. לחובת הנאשם עמדה גם הרשעה בעבירות החזקת סכין והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, שבוצעו כחמישה חודשים לאחר האירוע.
הנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות, אך לא התייצב לראיון ולכן לא הוגשה חוות דעת בעניינו. השופטת קבעה שהפניה לממונה אינה יוצרת ציפייה שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות, וכי הנאשם לא עשה מאמץ כן לשתף פעולה ולא עבר הליך שיקום. לצד זאת, הודאתו, גילו, מצבו הבריאותי, החרטה וחלוף הזמן הצדיקו למקם אותו בחלק התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.
נוסף לעשרה חודשי המאסר, בניכוי ימי המעצר לפי רישומי שירות בתי הסוהר, נגזרו שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת אלימות מסוג פשע, ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים. הקנס והפיצוי למתלונן חולקו לעשרה תשלומים, וההתחייבות בסך 3,000 שקל נקבעה לשלוש שנים.
שירות המבחן העריך סיכון בינוני להישנות עבירות אלימות, ואם תבוצע עבירה נוספת, חומרתה עלולה להיות גבוהה. הוא ציין את גילו הצעיר של הנאשם ואת התייצבותו לפגישות כגורמי סיכוי, אך גם קושי בהכרה מלאה בחומרת המעשים, קשרים שוליים והיעדר בשלות לטיפול. לנאשם הייתה הרשעה נוספת בעבירות סכין וסמים שנעברו כחמישה חודשים לאחר התקיפה.
בית המשפט הפנה את הנאשם לממונה על עבודות השירות, אך לא הוגשה חוות דעת משום שלא התייצב לראיון. נקבע שהפניה כשלעצמה אינה יוצרת ציפייה שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות. השופטת נתנה משקל להודאה, לחרטה, למצב הבריאותי ולחלוף כמעט שנתיים, ומיקמה את העונש בחלקו התחתון של מתחם שמונה עד 18 חודשי מאסר, אך לא בתחתיתו.
מספר התיק: ת"פ 40183-01-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.