בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו חייב את קונספט 87 בע"מ, שמנהלת תביעה כספית בסך 14,810,400 שקל, להפקיד ערובה של 200,000 שקל להוצאות הנתבעים ולהמציא התחייבות צד ג' ללא הגבלת סכום של מנהלה ובעליה. השופטת לימור ביבי קבעה כי החברה לא עמדה בנטל להוכיח יכולת כלכלית מספקת לפירעון הוצאות אם תחויב בהן. עם זאת, היא דחתה את דרישת הנתבעים לקבוע ערובה בגובה 10% מסכום התביעה, 1,481,040 שקל. מדובר בהחלטת ביניים בלבד: בית המשפט לא הכריע בטענות התביעה לגופן.
צריכים עו"ד?
הבקשה הוגשה על ידי לג'נד קפיטל בע"מ ושני נתבעים פרטיים, במסגרת תביעה שמנהלת נגדם קונספט 87. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה עלתה שאלת הערובה. בקשה קודמת הוגשה בשלב מוקדם יותר של ההליך, אולם בדיון בינואר 2023 הודיע בא כוח התובעת כי בעל החברה ומנהלה יערוב באופן אישי להוצאות, ובעקבות אותה הצהרה הנתבעים לא עמדו אז על בקשתם. הבקשה הקודמת לא הוכרעה לגופה.
מאז התקדם ההליך. הוגשו תצהירים ונקבעו מועדים לשמיעת ראיות. אלא שבמאי 2026 התברר שהתובעת לא שילמה את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט. ניתנו לה ארכות, ישיבות שנקבעו בוטלו, ולבסוף ניתנה לה ארכה עד 1 בנובמבר 2026, על בסיס טענתה שנכס שבידיה עתיד להפוך לנזיל. ההתפתחויות האלה היו חלק מן הרקע לבקשה המחודשת לערובה.
הנתבעים ביקשו הפעם לחייב את החברה בערובה של 1,481,040 שקל, שהם 10% מסכום התביעה, במזומן או בערבות בנקאית. הם טענו שהבסיס שבגללו נמנעו בעבר מלעמוד על הבקשה נשמט, משום שהחברה לא הפקידה התחייבות אישית כפי שהוצהר, התקשתה לשלם את האגרה ומאז 2023 היא מצויה במעמד של חברה מפרת חוק. לטענתם, אין לה נכסים נזילים בישראל שמהם יהיה אפשר להיפרע במקרה של פסיקת הוצאות.
הנתבעים התייחסו במיוחד לנכס שעליו הסתמכה החברה: 82.52331 ביטקוין המוחזקים, לפי החומר שהוצג, בחשבון בפלטפורמה בשם Lagoon. לטענתם, הנכס נעול עד 13 באוקטובר 2026, והצגת צילומי מסך ואישור מן הפלטפורמה אינה מוכיחה די הצורך את הבעלות, את היעדרם של שעבודים או התחייבויות, את מצבה הכולל של החברה או את אפשרות האכיפה במקרה הצורך. הם טענו כי ערובה צריכה להיות "ממשית, נזילה ואפקטיבית" ולא להישען על נכס דיגיטלי בפלטפורמה שמעמדה ואופן האכיפה כלפיה אינם ברורים.
קונספט 87 ביקשה לדחות את הבקשה. היא טענה שהנכס הדיגיטלי מוכיח יכולת כלכלית משמעותית, ושוויו עולה על חמישה מיליון דולר. לדבריה, הנעילה אמורה להסתיים ב-13 באוקטובר 2026, זמן רב לפני שיהיה צורך לשלם הוצאות אם ייפסקו בסיום התיק. היא הוסיפה כי שילמה את המחצית הראשונה של האגרה, שמעמדה כחברה מפרת חוק הוא טכני, וכי חשפה את הנכס בתום לב. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי ומטעמים טקטיים, והסכום המבוקש, 1,481,040 שקל, הוא "חסר כל פרופורציה, עונשי ובלתי מידתי".
החברה טענה גם כי אין מקום לשוב ולדון בערובה לאחר שהנושא עלה בעבר. בית המשפט דחה את הטענה. השופטת ביבי קבעה שהבקשה הראשונה לא הוכרעה לגופה, ולכן אין החלטה שיצרה מעשה בית דין בשאלת הערובה. בנוסף, ההתפתחויות שאירעו מאז, ובעיקר הקושי בתשלום יתרת האגרה והארכות שנדרשו, היו שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת.
המסגרת המשפטית שנבחנה בהחלטה היא סעיף 353א לחוק החברות. לפי פסק הדין, נקודת המוצא כאשר חברה בע"מ מגישה תביעה היא שבית המשפט רשאי לחייב אותה בערובה להוצאות, אלא אם היא מוכיחה שביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה, או שבנסיבות העניין אין הצדקה להטיל ערובה. בית המשפט הפנה לרע"א 7496/15 אור בנמל, שבה הותווה מבחן תלת-שלבי: תחילה בוחנים את יכולתה הכלכלית של החברה, לאחר מכן אם נסיבות המקרה מצדיקות פטור גם אם היכולת לא הוכחה, ולבסוף את סכום הערובה ואת האיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין ההגנה על הנתבעים.
בשלב הראשון נקבע שקונספט 87 לא הרימה את הנטל. אמנם הוצגו צילומי מסך ואישור מן הפלטפורמה בדבר החזקת הביטקוין, אך בית המשפט מצא שאין בהם תשתית מספקת להערכת היכולת הכלכלית הכוללת. לא הוצגו דוחות כספיים או אישור רואה חשבון המפרט נכסים והתחייבויות, ולא ניתן היה ללמוד מן המסמכים אם הנכס משועבד או כפוף לזכויות של צדדים אחרים. ההחלטה גם עמדה על כך שזהותה המשפטית של הפלטפורמה, מקום התאגדותה והדין החל עליה לא הובהרו באופן שמאפשר להעריך את אפשרות המימוש והאכיפה.
בית המשפט לא קבע שאין לחברה ביטקוין ולא קבע שהנכס חסר ערך. הקביעה הייתה מצומצמת יותר: הראיות שהוצגו אינן מספיקות כדי להוכיח שהחברה תוכל, בעת הצורך, לשלם את הוצאות הנתבעים. לכך הצטרפה התנהלותה בנושא האגרה. העובדה שנזקקה לארכות חוזרות לשם תשלום המחצית השנייה של האגרה חיזקה, לפי ההחלטה, את החשש בדבר נזילותה הנוכחית.
בשלב השני נבחן אם קיימות נסיבות המצדיקות שלא להטיל ערובה למרות אי הוכחת יכולת כלכלית. החברה לא הצביעה על טעם עצמאי משמעותי מלבד טענתה ליכולת פירעון. גם סיכויי ההליך לא הוצגו כחריגים במידה שתצדיק סטייה מן הכלל. השופטת הדגישה שבשלב של בקשה לערובה אין מקום להפוך את ההליך למשפט זוטא על התביעה עצמה, ובוודאי שאין בהחלטה משום קביעה אם התביעה תתקבל או תידחה.
המחלוקת נותרה אפוא בשאלת גובה הערובה. הנתבעים ביקשו 10% מסכום תביעה העולה על 14,810,400 שקל, ואילו החברה טענה שסכום כזה יחסום את גישתה לערכאות. בית המשפט קבע שיש לאזן בין הסיכון שהנתבעים יישארו ללא אפשרות להיפרע מהוצאותיהם לבין הצורך שלא להכביד יתר על המידה על בעלת הדין התובעת. לכן הסכום שנפסק היה נמוך במידה ניכרת מדרישת הנתבעים.
החברה חויבה להפקיד 200,000 שקל בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית צמודה, ובנוסף להמציא התחייבות צד ג' ללא הגבלת סכום של מנהלה ובעליה כלפי הנתבעים. נקבע שאי הפקדת הערובה ואי המצאת ההתחייבות עד המועד שנקבע בהחלטה יביאו לדחיית התביעה. עוד חויבה החברה בהוצאות הבקשה בסך 3,000 שקל.
ההחלטה אינה קובעת שלקונספט 87 אין זכות לקבל את 14,810,400 השקלים שהיא תובעת, ואינה מקבלת או דוחה את טענות הנתבעים לגוף הסכסוך. היא עוסקת רק בשאלה אם יש להבטיח מראש מקור לתשלום הוצאות הנתבעים אם התביעה לא תצלח, ובאיזה היקף. ההכרעה הייתה שהמצב הראייתי והקושי בנזילות מצדיקים ערובה, אך לא בסכום החריג שביקשו הנתבעים.
מספר התיק: ת"א 32773-05-21.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.