בית משפט השלום בעכו גזר תשעה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, על נאשם שהודה בשתי כניסות לבית הכנסת אבני החושן בעכו בשני לילות רצופים, בפריצת קופות צדקה ובגניבת כסף ורמקול. השופט וויליאם חאמד קבע מתחם ענישה של ארבעה עד 18 חודשי מאסר בפועל, ולאחר ששקל את עברו הפלילי של הנאשם מול הודאתו, המעצר והנסיבות האישיות, גזר את עונשו בתוך המתחם. לצד עבודות השירות הוטלו עליו מאסרים מותנים, קנס של 4,000 שקל והתחייבות כספית של 5,000 שקל.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן. האישום הראשון ייחס לו היזק לרכוש במזיד, התפרצות למקום תפילה לבצע עבירה וגניבה. לפי העובדות שבהן הודה, ב-4 בינואר 2026 בסביבות 1:30 בלילה הגיע לחצר בית הכנסת. הוא נכנס למבנה דרך חלון המטבחון, שהיה סגור אך לא נעול, וחיפש רכוש בעל ערך. במהלך האירוע עבר בין קופות הצדקה, רוקן את תכולתן ופרץ חלק מהן באמצעות חפץ שלא זוהה במדויק, תוך גרימת נזק שעלות תיקונו לא הייתה ידועה.
באישום הראשון נקבע כי הנאשם נטל סכום כסף שלא היה ידוע במדויק מארבע קופות צדקה. בנוסף לקח 50 שקל מתאו האישי של אחד מגבאי בית הכנסת ועזב את המקום. כתב האישום המתוקן לא נקב בסכום כולל של הכסף שנגנב מקופות הצדקה, ולכן גם גזר הדין אינו קובע סכום מדויק ביחס לאותו אירוע.
האישום השני עסק בלילה הבא. ב-5 בינואר 2026 בסביבות 00:30 הגיע הנאשם שוב לחצר בית הכנסת. גם הפעם נכנס דרך חלון המטבחון שהיה סגור אך לא נעול. הוא חיפש רכוש, עבר בין קופות הצדקה, פרץ חלק מהן ורוקן סכומי כסף שלא הוגדרו במדויק. בהמשך לקח מן המטבחון רמקול גדול ששוויו הוערך בכ-1,500 שקל, ויצא מבית הכנסת עם הכסף והרמקול. בגין האירוע השני הורשע בהיזק לרכוש במזיד, כניסה למקום תפילה לבצע עבירה וגניבה.
בטיעונים לעונש ביקשה המאשימה להחמיר. לטענתה, המעשים פגעו בזכות הקניין, בשלום הציבור ורכושו ובתחושת הביטחון. היא הדגישה את שכיחותן של עבירות רכוש ואת הצורך בענישה מחמירה, וביקשה לקבוע מתחם עונש של "15 ל- 26 חודשי מאסר בפועל". עוד ציינה כי לחובת הנאשם ארבע הרשעות קודמות, ועתרה למאסר ברף הגבוה של המתחם, לצד מאסר מותנה ארוך, התחייבות וקנס.
ההגנה ביקשה תוצאה מתונה בהרבה. הסנגור הדגיש שמדובר בנאשם בשנות ה-30 לחייו ואב לשני ילדים, שלפני מעצרו עבד כגנן. נטען כי בעקבות המעצר הורע מצבו הכלכלי והעסק שלו קרס. ההגנה הפנתה גם לכך שהנאשם היה עצור כחודשיים ולאחר מכן שהה באיזוק אלקטרוני במשך תקופה ממושכת. עוד הודגש כי הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי.
ביחס לנזק טען הסנגור כי מדובר ב"מאות שקלים בודדות" בכל הנוגע לכספים שנגנבו, אף שמדובר בבית כנסת. הוא הוסיף כי קורבן העבירה אינו מבקש למצות עם הנאשם את הדין, וטען כי קשיים כלכליים לצד קשיים רפואיים של בני משפחתו הובילו את הנאשם לאורח חיים של הישרדות. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם שיאפשר ריצוי העונש בעבודות שירות ולנכות את ימי המעצר מכל מאסר שיוטל.
גם הנאשם עצמו פנה לבית המשפט. הוא אמר כי הוא נמצא בטיפול ומוכן לכל טיפול חיצוני, והוסיף: "זה גועל נפש מה שעשיתי וזה לא יחזור לעולם, אני רוצה ללכת בדרך הטובה. אני ממש מתחנן". בית המשפט התייחס לנטילת האחריות במסגרת השיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירה.
בדיון במתחם העונש קבע השופט חאמד כי העבירות פגעו בזכות הקניין וכי עבירות התפרצות למקום מגורים, תפילה או עסק טומנות גם סיכון למפגש עם אדם השוהה במקום ולהתפתחות אירוע אלים. לצד זאת קיבל בית המשפט את טענת ההגנה שלא נסתרה, שלפיה סכומי הכסף שנגנבו לא היו משמעותיים והגיעו למאות שקלים. גזר הדין סקר שורה של פסקי דין בעבירות התפרצות וגניבה, לרבות מקרה של התפרצות לבית כנסת וגניבה מקופות צדקה.
לאחר בחינת הפסיקה והנסיבות קבע בית המשפט מתחם של ארבעה עד 18 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר מותנה, קנס והתחייבות. בכך נדחתה עמדת המאשימה שביקשה רף תחתון של 15 חודשים, אך גם לא נקבע מתחם שמוגבל מראש לעבודות שירות. השלב הבא היה בחירת העונש המתאים בתוך המתחם.
השופט ציין כי אין בסיס לחרוג מן המתחם מטעמי שיקום. לא הוגש תסקיר שירות מבחן ולא הוגשה ראיה אחרת המלמדת שהנאשם השתקם או שקיים סיכוי ממשי לשיקום במידה המצדיקה חריגה. לכן נקבע שהעונש ייגזר בתוך המתחם, תוך בחינת נסיבותיו האישיות ועברו.
לחובת הנאשם עמד עבר פלילי הכולל ארבע הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש ועבירות נוספות, ובגין חלקן כבר ריצה מאסרים בפועל. מנגד, בית המשפט נתן משקל לכך שהנאשם קיבל אחריות עוד לפני תחילת פרשת התביעה, לנסיבות האישיות שעליהן הצביע הסנגור ולעובדה שהוא שהה במשך חודשים במעצר באיזוק אלקטרוני. בית המשפט גם הורה לנכות מתקופת המאסר את ימי המעצר שנקבעו בגזר הדין.
בעת קביעת העונש בתוך המתחם הבהיר בית המשפט כי עליו להביא בחשבון גם נסיבות שאינן קשורות ישירות לביצוע העבירות, ובהן קבלת האחריות, הנזק שעלול להיגרם לנאשם ולמשפחתו, מאמצים לתקן את הנזק והעבר הפלילי. במקרה הזה לא הוצגה תשתית לחריגה מטעמי שיקום, אך ההודאה והתקופה שבה היה הנאשם נתון במעצר ולאחר מכן באיזוק אלקטרוני קיבלו משקל. מנגד, ארבע ההרשעות הקודמות והעובדה שבחלק מן ההליכים כבר ריצה מאסרים תמכו בהטלת עונש ממשי בתוך המתחם.
התוצאה הייתה תשעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בקריית הספורט החדשה בנהריה. בנוסף הוטל מאסר מותנה של שמונה חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירת רכוש מסוג פשע, ומאסר מותנה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירת רכוש מסוג עוון. הנאשם חויב גם בקנס של 4,000 שקל ובהתחייבות כספית של 5,000 שקל להימנע במשך שנתיים מביצוע אחת העבירות שבהן הורשע. התנאים המגבילים והמעצר באיזוק בוטלו במסגרת גזר הדין.
מספר התיק: ת"פ 57748-01-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.