בית משפט השלום בחיפה גזר 20 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהודה והורשע בשורה של עבירות במסגרת מערך מרמה שפעל נגד חמישה קורבנות קשישים דוברי רוסית, וכן בעבירות שנחשפו בחיפוש בביתו. לפי כתב האישום המתוקן, אחרים יצרו קשר טלפוני עם הקורבנות, התחזו לגורמים רשמיים והציגו בפניהם מצגי שווא, והנאשם הגיע לבתיהם או פעל באמצעות נהגים כדי לאסוף מהם כרטיסי אשראי, מזומנים ותכשיטים. בחיפוש שנערך לאחר מכן בביתו נמצאו גם 5.99 גרם קוקאין, 352 כדורי תחמושת מסוגים שונים, תכשיטים וכרטיס אשראי של אדם אחר. השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב קבעה כי אף שחלקו של הנאשם לא היה המרכזי ביותר בהתארגנות, הוא היה חוליה חיונית במנגנון.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ארבע עבירות גניבה בצוותא, חמש עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירות הקשורות לנטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום ולשימוש בו, וכן בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת תחמושת והחזקת רכוש החשוד כגנוב. המעשים שבמרכז שני האישומים הראשונים התרחשו בדצמבר 2025 ובינואר 2026.
לפי כתב האישום, ההתארגנות נבנתה כך שאנשים אחרים השיגו פרטים על קורבנות קשישים דוברי רוסית ויצרו עמם קשר טלפוני. הם הציגו עצמם בכזב כנציגים רשמיים והשתמשו באמתלות שונות, ובחלק מהמקרים גם באיומים הנוגעים לזכויותיהם או למעמדם, כדי לגרום לקורבנות למסור כרטיסי אשראי, קודים, כסף מזומן ורכוש. בשלב הבא הגיע הנאשם לבתי הקורבנות ואסף את המעטפות או דאג שאחר יגיע במקומו.
באחד המקרים נמסרו שלושה כרטיסי אשראי ו-800 שקל במזומן. במקרה אחר אסף הנאשם מזוג קשישים 9,000 דולר ו-3,500 אירו. במקרה נוסף נאסף כרטיס אשראי ולאחר מכן נמשכו באמצעותו 2,000 שקל מכספומט. כתב האישום כלל מקרים נוספים של מסירת כסף, תכשיטים וכרטיסים. בית המשפט תיאר את הפגיעה הכלכלית הכוללת בסדרת המעשים בסכום של כ-50 אלף שקל, בעוד המאשימה הצביעה בטיעוניה על סכום כולל של 51,105 שקל.
המאשימה ביקשה לראות במעשים פעילות שיטתית ומתוכננת נגד אוכלוסייה מוחלשת. היא טענה כי "העבירות בוצעו לאחר תכנון מקדים ומעמיק בשיטתיות מאורגנת כלפי 5 קורבנות קשישים", והדגישה כי הנאשם חזר שוב ושוב על המעשים אף שיכול היה לחדול מהם. המדינה ביקשה לקבוע מתחם ענישה כולל של 34 עד 48 חודשי מאסר בגין כלל האישומים ולהטיל מאסר ברף התחתון של המתחם, לצד פיצוי לקורבנות וענישה נלווית.
ההגנה ביקשה מתחם נמוך בהרבה. בא כוח הנאשם טען שחלקו בתוכנית העבריינית היה "משני ובמדרג הנמוך ביותר בהיררכיית התפקידים" וכי הנאשם "תיפקד כשליח". הוא הדגיש שהנאשם לא היה מי שיצר את הקשר הטלפוני עם הקורבנות ולא מי שבנה את מצגי השווא, וטען שהיקף הנזק הכספי עומד על כ-50 אלף שקל. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם של 10 עד 20 חודשי מאסר ולהטיל את העונש בתחתיתו.
ביחס לנסיבות האישיות הדגישה ההגנה כי הנאשם בן 59, ללא עבר פלילי, ערירי, סובל מבעיות רפואיות וזהו מעצרו הראשון. עוד נטען כי הודאתו חסכה את הצורך להעיד את המתלוננים, שרובם מבוגרים, וכי הוא קיבל אחריות והביע חרטה. בית המשפט אכן נתן לנתונים אלה משקל בשלב קביעת העונש.
השופטת החליטה לקבוע שני מתחמי ענישה נפרדים. הראשון נגע לעבירות המרמה והרכוש בשני האישומים הראשונים, והשני לעבירות שהתגלו בחיפוש בביתו של הנאשם. באישומי המרמה הודגשו הפגיעה בקניין, באוטונומיה ובכבודם של הקורבנות, ובמיוחד חומרת הבחירה בקשישים שהתקשו להתמודד עם מצגי השווא שהוצגו להם.
בית המשפט דחה את הניסיון לתאר את הנאשם כשליח שולי בלבד. אמנם הוא לא היה מי שאיתר את הקורבנות ולא ניהל את השיחות הראשוניות, אך הוא הגיע בעצמו לבתים, אסף כרטיסים וכספים ובחלק מהמקרים שלח נהגים מטעמו. השופטת קבעה שמעשיו היו חיוניים להשלמת המרמה ולהעברת הרכוש מן הקורבנות אל חברי ההתארגנות. היא התחשבה בכך שמדובר בחמישה קורבנות שונים ובפעילות שחזרה על עצמה לאורך כחודשיים.
לאחר סקירת מדיניות הענישה קבעה השופטת כי המתחם בגין שני האישומים הראשונים נע בין 14 ל-36 חודשי מאסר בפועל. היא לא אימצה את המתחם המחמיר שביקשה המאשימה, אך גם לא את המתחם המצומצם שביקשה ההגנה. בקביעה זו ניתן משקל להיקף המרמה, למספר הקורבנות, לתכנון ולחלקו המעשי של הנאשם, לצד העובדה שחלק מהפסיקה שאליה הפנתה המדינה עסקה במקרים חמורים יותר.
האישום השלישי עסק במה שנמצא בחיפוש בביתו ובכליו של הנאשם ביום 26 בינואר 2026. בבית נמצאו 5.99 גרם נטו קוקאין שלא לצריכתו העצמית, כמות שבית המשפט ציין שהיא פי כעשרים מן הכמות המוגדרת לצריכה עצמית. כן נמצאו 352 כדורי תחמושת של כלי נשק מסוגים שונים, תכשיטים וכרטיס אשראי של אדם אחר שנחשדו כרכוש גנוב. השופטת קבעה כי הצטברות הממצאים מצביעה על מעורבות בעולם עברייני נוסף מעבר לפרשת המרמה. למקבץ עבירות זה נקבע מתחם של שבעה עד 16 חודשי מאסר.
בית המשפט לא מצא עילה לחרוג מן המתחמים לא לקולה ולא לחומרה. בקביעת העונש הכולל נשקלו הודאת הנאשם, קבלת האחריות, החרטה, היעדר הרשעות קודמות, מצבו האישי והרפואי והחיסכון בעדות הקשישים. מנגד הודגש הצורך בהרתעת היחיד והרבים בעבירות מרמה מסוג זה, משום שקל יחסית לבצע אותן מרחוק, קשה לאתר את העבריינים והפגיעה בקורבנות המבוגרים יכולה להיות משמעותית.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, החל ממועד מעצרו ב-26 בינואר 2026. נוסף לכך הוטלו שישה חודשי מאסר על תנאי וארבעה חודשי מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסך כולל של 51,105 שקל בהתאם לנזק שנגרם לכל אחד מהם. רישיונו נפסל לשישה חודשים לאחר שחרורו וכן הוטלה פסילה מותנית. נוכח אורך המאסר והפיצוי, בית המשפט לא הטיל עונש כלכלי נוסף.
מספר התיק: ת"פ 50717-02-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.