בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה קיבל בחלקה תביעה שהגיש לקוח בעקבות כיריים אינדוקציה שלא סופקו במועד. התובע דרש 11,350 שקל, מהם 1,350 שקל בגין התמורה ששילם ו-10,000 שקל בגין עוגמת נפש. אלא שהתמורה הושבה לו במלואה כבר למחרת הגשת התביעה, ולכן נותרה להכרעה שאלת הפיצוי. הרשמת הבכירה מאיה בלאו קבעה כי הפיצוי הראוי הוא 500 שקל בלבד, וכי מי שתישא בו היא לא הנתבעת, באג מולטיסיסטם בע"מ, אלא הצד השלישי, לאסט פרייס בע"מ, שסיפקה את המוצר.
צריכים עו"ד?
התביעה נולדה מעסקה שבוצעה באתר הנתבעת ביום 28 בספטמבר 2025. התובע רכש כיריים מסוג אינדוקציה תמורת 1,350 שקל, כאשר לפי פסק הדין המוצר היה אמור להיות מסופק בתוך חמישה ימי עסקים, לכל המאוחר עד 5 באוקטובר. המוצר לא הגיע במועד. התובע פנה לנתבעת מספר פעמים ובדרכים שונות, ובהמשך דרש לבטל את העסקה ולקבל בחזרה את כספו. לפי גרסתו, "לא ניתן טיפול ראוי לפנייתו", ולאחר שלטענתו בקשת הביטול לא נענתה, הוא הגיש את התביעה ב-29 באוקטובר 2025. בינתיים רכש מוצר אחר מספק אחר בעלות של 1,634 שקל.
הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה. היא טענה כי אינה היצרן או הספק של הכיריים וכי "לא הייתה לה כל שליטה על מועד הספקת המוצר". לדבריה, ההזמנה הועברה לצד השלישי מיד ביום הרכישה, והאספקה הייתה באחריותו. הנתבעת הוסיפה כי לא ידעה על העיכוב עד שהתובע פנה אליה, וכאשר נודע לה עליו היא פנתה מספר פעמים לספקית, שנמסר מצדה כי יתואם מועד אספקה עם הלקוח. לאחר שהתובע סירב להמתין עוד, העסקה בוטלה ביום 30 באוקטובר והכסף הוחזר במלואו. עוד טענה הנתבעת כי הציעה לתובע 500 שקל לפנים משורת הדין, אך הוא לא קיבל את ההצעה.
במקביל לכתב ההגנה שלחה הנתבעת הודעה לצד שלישי נגד לאסט פרייס. טענתה הייתה שאם תחויב בפיצוי כלשהו, על ספקית המוצר לשפות אותה, משום שלשיטתה הספקית היא שהפרה את ההתחייבות לספק את הכיריים במועד. הצד השלישי מצדו ביקש לדחות הן את התביעה והן את ההודעה. לטענתו, כאשר נודע לו על האיחור הוא פעל בתום לב, והדגיש שגם הוא לא היה מודע לעיכוב בזמן אמת. לפי גרסתו, התובע לא פנה לשירות הלקוחות שלו, ורק בעקבות פניית הנתבעת התברר שהמוצר חסר במלאי אצל ספק חיצוני. משבוטלה העסקה והכסף הושב, טענה הספקית כי "לא נגרם לתובע כל נזק" המצדיק פיצוי נוסף.
ההליך הוכרע על יסוד הכתובים, ללא דיון במעמד הצדדים, לאחר שניתנה להם אפשרות להגיש השלמות טיעון. הרשמת בלאו פתחה את ההכרעה בקביעה שהתביעה מתקבלת רק בחלקה המועט. היא עמדה על כך שאין מחלוקת שהייתה חריגה ממשית ממועד האספקה. לפי פסק הדין, המוצר לא סופק גם לאחר שחלפו 18 ימי עסקים ממועד העסקה, והאיחור ביחס למועד האספקה שהובטח הגיע ל-13 ימי עסקים.
עם זאת, בית המשפט נתן משקל מכריע לכך שהסעד הכספי העיקרי שנתבע כבר התייתר במהירות. ביום שלאחר הגשת התביעה בוטלה העסקה והתמורה הוחזרה לתובע במלואה, עוד לפני שהתביעה הומצאה לנתבעת ולצד השלישי. התובע לא ביקש לתקן את כתב התביעה בעקבות ההחזר. לכן, לאחר השבת 1,350 השקלים, לא נותר עוד צורך להכריע בהשבת מחיר העסקה, אלא רק בשאלה אם מגיע לתובע פיצוי נוסף בשל האיחור, הפניות והצורך לרכוש מוצר חלופי.
בנקודה זו דחה בית המשפט את היקף דרישת הפיצוי. הרשמת קבעה כי התובע לא הראה נזקים ממוניים או לא ממוניים בגובה 11,350 שקל. לשיטתה, יש להביא בחשבון את מחיר המוצר, את משך האיחור ואת העובדה שהכסף הושב בתוך זמן קצר יחסית. הנזק שהוכר תואר כאי נוחות שנגרמה מביטול זמן בפניות חוזרות ומהצורך לרכוש את הכיריים אצל ספק אחר. בהתאם, נקבע כי דרישת הפיצוי אינה מידתית ויש להעמיד את הסכום על רמה סבירה והולמת.
השאלה המרכזית שנותרה הייתה על מי להטיל את החבות. בעניין זה קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת והעביר את האחריות לצד השלישי. הרשמת קבעה שהעיכוב לא נבע מנסיבות התלויות בבאג מולטיסיסטם. לעומת זאת, כאשר ספקית המוצר גילתה שאין באפשרותה לספק את הכיריים במועד, גם אם הסיבה לכך הייתה ספק חיצוני או חוסר במלאי, היה עליה ליידע את הצרכן, במישרין או באמצעות הנתבעת, על עצם העיכוב, למסור מהו משכו הצפוי ולברר אם הלקוח מעוניין להמתין או לבטל את העסקה.
בפסק הדין הודגש כי התובע לא קיבל הודעה בדבר העיכוב הצפוי, וגם לאחר שפניותיו לנתבעת הועברו לספקית לא נמסר לו מועד אספקה צפוי. בית המשפט בחן גם את ההתכתבויות שצורפו לכתב ההגנה ומצא שהפנייה לספקית נעשתה מוקדם יותר מן המועד שבו טענה שנודע לה על המקרה. מנגד, הרשמת ציינה כי ביצוע הזיכוי כבר אושר זמן קצר לפני הגשת התביעה, ולכן ייתכן שהמתנה קצרה הייתה מביאה לפתרון ומונעת את ההתדיינות.
פסק הדין הבחין גם בין עצם קיומו של עיכוב לבין שיעור הפיצוי שנגזר ממנו. העובדה שהמוצר לא סופק בתוך חמשת ימי העסקים שהובטחו הצדיקה בחינה של פיצוי, אך לא הוכיחה כשלעצמה נזק בגובה הסכום שנתבע. הרשמת ציינה כי יש להתחשב במחיר העסקה, במשך ההמתנה, בכמות הפניות שנדרשו ובכך שהתובע נאלץ לרכוש מוצר חלופי, ומנגד בכך שהעסקה בוטלה והמחיר הושב במלואו זמן קצר לאחר שהלקוח דרש לבטל. השילוב הזה הוביל להכרה בטרחה ובאי הנוחות, בלי לקבל את דרישת עוגמת הנפש בסך 10,000 שקל.
התוצאה הייתה פיצוי מצומצם בהרבה מהסכום שנתבע. לאסט פרייס חויבה לשלם לתובע 500 שקל במישרין, סכום הכולל גם את הוצאותיו. ההוצאות נקבעו במתינות, בין היתר משום שלא התקיים דיון במעמד הצדדים. התביעה נגד הנתבעת לא הובילה לחיוב שלה בפיצוי, לאחר שבית המשפט קבע שהאחריות לעיכוב ולהיעדר העדכון מוטלת בנסיבות העניין על ספקית המוצר.
מספר התיק: ת"ק 59127-10-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.