בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו קבע כי פרסום שהבטיח "100% הצלחה" בטיפול ביבלות ויראליות בתוך שלושה טיפולים הוא הטעיה צרכנית, וחייב את המטפל לשלם למטופל 3,000 שקל. הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ' ליטוין קבעה שהמודעה אינה מסתפקת בדברי שבח כלליים או בתיאור של שיעורי הצלחה גבוהים, אלא מבטיחה תוצאה קונקרטית בתוך זמן קצר. בשל הפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק, לא ניתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
צריכים עו"ד?
התובע סיפר כי נחשף לפרסום באינטרנט שבו נכתב: "100% הצלחה בהתחייבות בטיפול ביבלות ויראליות תוך 3 טיפולים בלבד ללא כאב. טיפול מהיר ובטוח". בעקבות המודעה רכש חבילת טיפולים בעלות של 3,330 שקל. לטענתו, המטפל הבטיח שהמחיר כולל טיפולים עד שהיבלות יחלפו, ללא הגבלה במספרם, אך לאחר מכן טען שמדובר בחבילה המוגבלת לשישה או לשמונה טיפולים.
התובע טען שהטיפול נכשל ואף החמיר את מצבו, עם נגעים חדשים, כאב מתמשך והתפשטות המצב הוויראלי. לאחר שלדבריו התברר שהטיפול לא הצליח, המטפל סירב להשיב את כספו בטענה שטיפול הוא שירות שאי אפשר להחזיר. בכתב התביעה ביקש התובע 10,000 שקל בשל הטעיה צרכנית, 3,000 שקל בשל כאב וסבל, 2,000 שקל עבור טיפול אצל רופא עור, לפחות 5,000 שקל עבור טיפולים עתידיים ו-2,360 שקל בגין סיוע בניסוח התביעה והאגרה.
במהלך הדיון ויתר התובע על ראשי התביעה הקשורים לנזקי גוף, ובהם כאב וסבל, הוצאות רופא העור והטיפולים העתידיים. לכן בית המשפט לא הכריע אם הטיפול גרם לנגעים חדשים, לכאבים או להחמרה, ולא קבע ממצאים רפואיים. הדיון הצטמצם לשאלה אם הפרסום שהוצג הוא הטעיה צרכנית ומהו הפיצוי המתאים בשל כך.
המטפל הכחיש את רוב טענות התובע. לדבריו, לא מדובר במצג שווא אלא במחלוקת בדיעבד על תוצאה טיפולית שלא תאמה את ציפיות המטופל. הוא טען שהתובע לא היה צרכן מזדמן שהסתמך לראשונה על מודעה, אלא מטופל ותיק שהכיר אותו משנת 2021 וחזר אליו מתוך היכרות ואמון מקצועי.
הנתבע הוסיף כי בפרסומיו תואר הטיפול כבעל "אחוזי הצלחה גבוהים" ולא כהבטחה מוחלטת ל-100% הצלחה. לדבריו, הטיפול החל רק לאחר פגישה, אבחון, הסברים על המגבלות ועל העלויות, ולאחר שהתובע הופנה לקבלת חוות דעת נוספת מרופא עור. הוא טען שליווה את התובע במסירות, לרבות סיוע מול חברת הביטוח.
הנתבע הציג גם הודעת ווטסאפ שבה דיווח התובע בזמן אמת על שיפור: "אני כבר הולך על הרגל כמעט רגיל, הבדל מטורף". לפי גרסתו, הפסקת רצף הטיפול לא נבעה מכישלון אלא מרילוקיישן שלו, והוא היה מוכן לאפשר המשך טיפולים בעת ביקוריו בארץ. לדבריו, הציע לתובע החזר חלקי של 530 שקל כדי לסיים את המחלוקת, אך ההצעה נדחתה.
הרשמת בחנה את הדברים לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, האוסר על עוסק לעשות מעשה או מחדל העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה. בין העניינים המהותיים שנמנו בחוק נמצאים התועלת שניתן להפיק משירות והסיכונים הכרוכים בו. פסק הדין הדגיש שמטרת האיסור היא לאפשר לצרכנים להתקשר בעסקה ולקבל החלטות באופן מיודע.
האיסור אינו דורש שבית המשפט יכריע תחילה אם העוסק התכוון להטעות, אלא אם המצג עלול להטעות בעניין מהותי. כאן התוצאה המובטחת נגעה לליבת השירות עצמו: הצלחת הטיפול, מספר המפגשים הנדרש והיעדר כאב. לכן הדיון לא הוסט לשאלה אם המטפל האמין בשיטה או אם היו מטופלים אחרים שהפיקו ממנה תועלת. השאלה הייתה מה נאמר במודעה וכיצד אדם מן היישוב היה מבין את הניסוח.
לפי הפסיקה שהובאה בפסק הדין, המבחן להטעיה הוא אובייקטיבי: יש לבדוק כיצד צרכן סביר היה מבין את הפרסום. ככל שהמידע נוגע לפרט המצוי בלב המוצר או השירות, גדל הסיכוי שהוא עלול להטעות. בית המשפט נדרש, לכן, להבחין בין דברי הלל פרסומיים כלליים, שאינם נתפסים כהתחייבות מדויקת, לבין מצג קונקרטי על תוצאת הטיפול ועל פרק הזמן שבו תושג.
במקרה זה הוצגה המודעה עצמה, ובה התחייבות להצלחה מלאה בתוך שלושה טיפולים וללא כאב. הרשמת קבעה שמדובר בפרטים על טיב השירות, על התועלת ועל הסיכון, ולכן הם מהותיים לעסקה. הנתבע עצמו הסביר שאי אפשר להתחייב להצלחה של 100% אלא רק לאחוזי הצלחה גבוהים, ולא הכחיש שהיבלות לא חלפו לאחר שלושה טיפולים ושנדרשו טיפולים נוספים.
פער זה היה מרכזי: גרסת הנתבע שלפיה הוא מפרסם רק סיכויי הצלחה גבוהים אינה מתיישבת עם הנוסח שהציג התובע ושנבחן בפסק הדין. טענת הנתבע בדבר ההיכרות המוקדמת הובאה כחלק מהגנתו, אך המבחן שהוחל על הפרסום היה מבחן אובייקטיבי של הצרכן הסביר. בית המשפט בחן את נוסח ההבטחה ולא הסתפק במערכת היחסים הקודמת בין הצדדים.
הודעת הווטסאפ על שיפור בכאב לא שינתה את המסקנה הצרכנית. היא הוצגה כחלק מהגנת המטפל ביחס לאיכות הטיפול, אך המודעה הבטיחה היעלמות של היבלות בתוך שלושה טיפולים. בית המשפט ציין שהנתבע לא הכחיש שהנגעים לא חלפו במועד המובטח. בכך הובחנה תחושת שיפור זמנית שעליה דיווח המטופל מן התוצאה המלאה והמדידה שהפרסום הציג כהתחייבות.
בית המשפט קבע כי במבחן הצרכן הסביר אין מדובר בסיסמת שבח עמומה. הניסוח "100% הצלחה בהתחייבות" מציג הבטחה מוחלטת, והצירוף "תוך 3 טיפולים בלבד" מגדיר גם זמן קצר ומדויק להשגת התוצאה. לכן נקבע שהפרסום קולע להגדרת הטעיה בחוק הגנת הצרכן.
הרשמת נמנעה מלדון בטענות האחרות על איכות הטיפול שניתן לתובע. לדבריה, הן אינן חלק מן השאלה העובדתית והמשפטית המצומצמת שנותרה לדיון, וממילא בירור רפואי כזה אינו מתאים להליך של תביעה קטנה. לאחר ששקלה את מכלול הנסיבות, ובהן היחסים בין הצדדים לפני העסקה, העמידה את הפיצוי על 3,000 שקל. מספר התיק: ת"ק 75923-03-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.