בית משפט השלום לתעבורה בצפת גזר עשרה חודשי מאסר בפועל ועשר שנות פסילת רישיון נהיגה על נהג שהורשע, על פי הודאתו, בגרימת מוות ברשלנות ובעבירות תעבורה נוספות בעקבות תאונה חזיתית בכביש 978. השופט יוסף יעקבי קבע כי רף הרשלנות שיש לייחס לנהג הוא בינוני-נמוך, משום שכתב האישום המתוקן לא פירט את עוצמת הסטייה לנתיב הנגדי או את משכה. למרות זאת, בית המשפט דחה את בקשת ההגנה להסתפק בשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, וקבע כי בנסיבות המקרה העונש הראוי הוא מאסר מאחורי סורג ובריח. לצד זאת נפסק פיצוי של 20 אלף שקלים ליורשי ההרוג.
לפי העובדות שבהן הודה הנהג, ב-18 בפברואר 2023 בסביבות השעה 13:27 הוא נהג במכונית יונדאי בכביש 978 מצפון לדרום. מדובר בדרך בין עירונית שבה נתיב אחד לכל כיוון, כשהנתיבים מופרדים בקו מקווקו ומהירות הנסיעה המרבית היא 80 קמ"ש. בפסק הדין נרשם כי הכביש היה יבש ותקין. באותה עת נסע ממול רכב קיה, שבו נהג המנוח והיו נוסעים נוספים.
בהגיע הנהג לאזור קילומטר 43.4, כך על פי כתב האישום המתוקן, הוא סטה שמאלה מנתיב נסיעתו, נכנס לנתיב הנגדי, חסם את דרכו של רכב הקיה ופגע בחזיתו. בעקבות ההתנגשות הסתובב רכב הקיה ונעצר על מעקה הבטיחות. הנהג ברכב הקיה נהרג ומותו נקבע במקום. נוסעים נוספים נפגעו בדרגות שונות, ובהם שניים שסבלו מחבלות חמורות. גם הנהג שהורשע נפגע בתאונה.
ההליך עבר כמה שינויים לפני ההודאה. כתב האישום תוקן באפריל 2025, ובהמשך, ב-17 בפברואר 2026, הודה הנהג והורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי פקודת התעבורה, לצד עבירות של נהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה לנזק לרכוש והתנהגות הגורמת נזק. גזר הדין התמקד בשאלת רמת הרשלנות ובמידת הענישה הראויה, ובפרט בשאלה אם ניתן להסתפק בעבודות שירות או שיש להטיל מאסר ממשי.
המאשימה טענה שמתחם העונש הראוי נע בין 16 ל-28 חודשי מאסר בפועל ובין 10 ל-17 שנות פסילה. לשיטתה, חלקו של הנהג בתאונה היה מלא ומכריע, תנאי הדרך היו תקינים ולא תואר בכתב האישום גורם חיצוני או אשם תורם. היא הדגישה את התוצאה הקטלנית, את הפגיעות בנוסעים ואת עברו התעבורתי של הנהג, שכלל שש הרשעות קודמות בשש השנים האחרונות. ביחס להרתעה האישית נאמר בטיעוניה כי "ברור כי יש צורך בהרתעת הנאשם באופן אישי", בין היתר משום שגם לאחר קבלת רישיון הנהיגה צבר הרשעות נוספות. המאשימה ביקשה להעמיד את עונש המאסר על לא פחות מ-20 חודשים ולגזור פסילה בחלקו האמצעי של המתחם שהציעה.
ההגנה ביקשה לקבוע שהרשלנות נמוכה. היא טענה כי כתב האישום אינו מתאר נהיגה פרועה או ממושכת בנתיב הנגדי, וכי יש להתאים את הענישה לדרגת הרשלנות ולא להחיל באופן אוטומטי תקופת מאסר או פסילה ארוכה. ההגנה הפנתה להודאה, לקבלת האחריות, לחיסכון בזמן השיפוטי, להיעדר עבר פלילי ולפגיעות שספג הנהג עצמו בתאונה. היא ביקשה שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פסילה של שש עד שמונה שנים ופיצוי למשפחת המנוח בטווח של 10,000 עד 15,000 שקלים. בטיעוניה הציגה את ההודאה גם כאמצעי למנוע סבל נוסף ממשפחת הקורבן ומיתר המעורבים.
בית המשפט קיבל חלקית את עמדת ההגנה בעניין דרגת הרשלנות. השופט יעקבי קבע כי עצם הסטייה לנתיב הנגדי היא מעשה רשלני ברור, אך כתב האישום המתוקן אינו מציין מה היה היקף הסטייה, כמה זמן נמשכה ומה הייתה הסיבה לה. לא תוארו נסיבות כגון שימוש בטלפון, מהירות חריגה או התנהגות נוספת שהיה בה כדי להעלות את הרשלנות לרף גבוה. בשל החסר העובדתי הזה קבע השופט: "סבורני כי יש לקבוע את רף הרשלנות כבינוני-נמוך".
עם זאת, בית המשפט הדגיש כי גם רשלנות שאינה ברף הגבוה יכולה להסתיים בתוצאה שאין ממנה חזרה. בענייננו, התאונה הביאה למותו של אדם ולפציעתם של נוסעים נוספים. השופט הפנה לעקרון ההלימה ולמדיניות הענישה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים, וציין כי הפסיקה מדגישה את חשיבותו של מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים שבהם נהיגה רשלנית קיפחה חיים, גם כאשר הנאשם הוא אדם נורמטיבי.
בית המשפט קבע מתחם ענישה של שמונה עד 18 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה למשך שבע עד 15 שנים. לאחר קביעת המתחם בחן השופט אם נסיבותיו האישיות של הנהג חריגות במידה שמצדיקה סטייה מן הכלל העונשי והמרת המאסר בעבודות שירות. בין השיקולים לקולה הובאו בחשבון הודאתו, היעדר עבר פלילי והפגיעה בו עצמו, אך מנגד נשקלו עברו התעבורתי והתוצאה הקשה של האירוע.
השופט קבע כי אין בנסיבות האישיות שהוצגו כדי להצדיק הימנעות ממאסר בפועל. הוא הדגיש כי ההחלטה אינה נובעת מקביעה שרמת הרשלנות גבוהה, אלא מהאיזון בין הרשלנות הבינונית-נמוכה לבין חומרת התוצאה, מדיניות הענישה והצורך בהרתעה. בכך נדחתה בקשת ההגנה לריצוי המאסר בעבודות שירות, אף שחוות דעת הממונה על עבודות השירות הובאה בפני בית המשפט.
בית המשפט הוסיף כי עבירות גרימת מוות ברשלנות מציבות קושי מיוחד בגזירת הדין, משום שבמקרים רבים הנהג אינו עבריין מובהק והאירוע נובע מהתרשלות, אך מן העבר השני עומד אובדן חיים שאינו ניתן לתיקון. לכן נקבע שהנסיבות האישיות אינן לבדן בסיס להמרת מאסר ממשי בעבודות שירות, ויש לבחון אם הן יוצאות דופן במידה המצדיקה חריגה. במקרה זה השופט לא מצא נסיבות כאלה.
בסופו של דבר הוטלו על הנהג עשרה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי נוגע לגרימת מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה. רישיון הנהיגה שלו נפסל לעשר שנים, בניכוי 90 ימי פסילה מנהלית. בית המשפט קבע כי בשבע השנים הראשונות הפסילה תחול על כל סוגי הרכב, ובהמשך תסווג כך שיוכל לנהוג ברכב הדורש רישיון בדרגה B. בנוסף חויב הנהג בפיצוי של 20 אלף שקלים ליורשי המנוח ובהתחייבות של 5,000 שקלים להימנע מן העבירות שנקבעו בגזר הדין.
מספר התיק: גמ"ר 10412-06-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.