בית משפט השלום בירושלים דחה במלואה את תביעת לשון הרע שהגיש ח"כ שמחה רוטמן נגד העיתונאי גיא פלג, מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס, חברת החדשות, קשת וארבעה מפרסמים ברשתות החברתיות.
צריכים עו"ד?
לאחר שהעדויות האחרונות והסיכומים נשמעו ב-14 ביולי 2026, קבע סגן הנשיא אורן סילברמן כי הנתבעים הוכיחו שהאמירה הקשה שפרסם פלג אכן נאמרה בדיון סגור. רוטמן, שתבע 1,091,300 שקל וכן דרש להסיר את הפרסומים ולפרסם התנצלות, לא יקבל את הסעדים שביקש. עם זאת, בית המשפט נמנע מלחייב אותו בהוצאות, על רקע ביקורת שהפנה כלפי אופן ניהול ההליך בידי שני הצדדים.
התביעה עסקה בדיווח שפרסם פלג ב-1 בנובמבר 2023, בחדשות 12 וברשתות החברתיות. לפי הדיווח, במהלך ישיבה סגורה שנערכה עם אנשי השב"כ ונציגי משרד המשפטים אמר רוטמן כי דמם של האחים הלל ויגל יניב, שנרצחו בחווארה, אדום יותר מדמם של הנרצחים ב-7 באוקטובר. הישיבה עסקה במדיניות החקירה וההעמדה לדין בעבירות הסתה לטרור. פלג דיווח גם כי הדברים עוררו תרעומת בקרב המשתתפים וכי רוטמן חזר בו. הציטוט, שנאמר שבועות ספורים לאחר מתקפת חמאס, עורר סערה ציבורית רחבה והוביל לפרסומים ולתגובות נוספות ברשת.
רוטמן טען כי הדברים לא נאמרו וכי מדובר בפרסום שקרי וחמור שנועד להציג אותו כמי שמבחין בין חייהם של אזרחים שונים. לפי גרסתו, המסר שהשמיע היה הפוך: מדיניות תקיפה יותר נגד הסתה הייתה עשויה למנוע פיגועים קודמים ולהציל חיים. הוא טען כי פלג וחדשות 12 קיבלו ממנו הכחשה ברורה עוד לפני השידור, אך בחרו לפרסם את הדברים בכל זאת. בתביעה נטען כי הפרסומים הציגו אותו כגזען בפני מאות אלפי אנשים, פגעו בתדמיתו ונעשו בכוונה לפגוע. רוטמן הודיע כי כל פיצוי שייפסק לטובתו יועבר לשיקום יישובי עוטף ישראל ומפוניהם.
פלג וחדשות 12 טענו כי הדיווח התבסס על תרשומת שנערכה בידי גורמים שנכחו בישיבה. לדבריהם, רוטמן אכן אמר את המשפט שפורסם, לאחר שהטיח ביקורת קשה בפרקליטות ובשב"כ וטען כי מדיניות האכיפה שלהם תרמה לכך שפיגועים לא נמנעו. פלג העיד כי פנה לדוברת של רוטמן ואף שוחח עמו ישירות, אך קיבל הכחשה גורפת ולא הסבר שלפיו מדובר באמירה שנאמרה בלהט הדיון או הובנה באופן שגוי. ארבעת מפרסמי הרשת טענו כי הסתמכו על דיווח של גוף חדשות מרכזי וכי הפרסומים שלהם היו תגובות, ביקורת או הבעת דעה במסגרת שיח ציבורי.
השופט קבע תחילה כי הפרסום היה חמור ופוגעני. לדבריו, "לא יכולה להיות מחלוקת לפיה האמירה המיוחסת לתובע מהווה לשון הרע". הוא הסביר כי "ייחוס הבחנה בין 'דם' ל'דם' עלולה לעשות אדם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג". בית המשפט גם דחה את ניסיונם של הנתבעים לטעון כי רוטמן ממילא אינו נהנה משם טוב בשל סגנונו הציבורי והתבטאויות קודמות. "אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעים", כתב השופט, והוסיף כי "התנהלות ציבורית, גם אם כוחנית או חריגה, איננה שוללת את שמו הטוב של אדם", וכי "עמדתו של אדם בהתייחס לסוגיות פוליטיות וחברתיות איננה שוללת את שמו הטוב של אדם".
למרות הקביעה שמדובר בלשון הרע, השאלה שהכריעה את המשפט הייתה האם הדברים אכן נאמרו. בעניין הזה קיבל בית המשפט את גרסת ההגנה. "ניתוח הראיות בהליך מחייב את הקביעה כי הדברים המיוחסים לתובע נאמרו על ידו", נקבע בפסק הדין. שלוש נציגות משרד המשפטים שנכחו בישיבה העידו כי שמעו את רוטמן משתמש בניסוח שפורסם, או בניסוח דומה. לדבריהן, הוא ביקש להאשים את מדיניות האכיפה בכך שפיגועים קודמים לא נמנעו, אך הדברים שנאמרו בפועל יצרו רושם אחר. הן תיארו תגובה מיידית של המשתתפים, שלאחריה רוטמן הבהיר את דבריו או חזר בו.
אחת העדות אמרה כי רוטמן היה נסער וכי היה פער בין המילים שבהן השתמש לבין הכוונה שביקש להעביר. עדה אחרת זכרה כי הוא אמר שדמם של האחים יניב סמוק יותר מדמם של נרצחי 7 באוקטובר, אך הבינה שהתכוון לכך שניתן היה למנוע את רציחתם באמצעות מדיניות תביעה שונה. השלישית תיארה את הדברים כפליטת פה שנאמרה בלהט הדיון ותוקנה בתוך זמן קצר. השופט ציין כי גם לאחר חקירות נגדיות קשות נותרו העדויות עקביות. על אחת מהן כתב כי "עדותה הייתה כנה", וביחס לכל אחת מהשלוש קבע: "מצאתי מקום בנסיבות לתת אמון בגרסתה ועדותה".
גם התרשומת שעליה התבסס הפרסום חיזקה את העדויות. במסמך נכתב כי רוטמן אמר שדמם של הלל ויגל יניב אדום יותר מדמם של נרצחי אירועי אוקטובר, כי המשתתפים התקוממו וכי הוא הסביר שהתכוון לומר שניתן היה למנוע את הרצח אילו מדיניות האכיפה הייתה משתנה קודם לכן. בית המשפט הצביע על קושי מסוים: לא הוכח מי בדיוק ערך את המסמך שעליו הסתמך פלג ולא נוצר חיבור מלא בינו לבין התרשומות שנערכו במשרד המשפטים. למרות זאת, נמצאה התאמה בין תוכן המסמך, העדויות ופרטים מהישיבה שרוטמן עצמו אישר, ולכן קבע השופט כי יש לתת לתרשומת משקל.
רוטמן הביא לעדות את היועץ המשפטי של ועדת החוקה, שנכח בישיבה והוקלט משוחח עמו לאחר הפרסום. בשיחה אמר היועץ שאינו זוכר שהמשפט המיוחס נאמר, ואישר לכאורה את גרסת רוטמן. אלא שבעדותו הבהיר שאין לו זיכרון עצמאי מהישיבה וכי הדברים שאמר מבוססים על ההקלטה בלבד. הוא גם ציין שאין לו סיבה לחשוב שנציגות משרד המשפטים אינן דוברות אמת. השופט קבע כי "המשמעות היא כי עדות זו אינה מזימה את עדויות ההגנה". לדבריו, העדות הייתה מסויגת ונשענה על שיחה שבה היועץ עצמו אמר כמה פעמים שאינו זוכר את פרטי האירוע.
פסק הדין התייחס גם לאופן שבו הוצגה ההקלטה. היא לא נכללה בראיותיו הראשוניות של רוטמן, לא נחשפה בזמן הליכי הגילוי ואף לא הייתה ידועה ליועץ המשפטי שהוקלט. היא הוצגה רק לאחר שנשמעו שלוש נציגות משרד המשפטים. "התנהלות זו מעלה, לכל הפחות, תהיות", כתב השופט. בהמשך קבע כי "גילוי הראיה רק לאחר עדות הרפרנטיות ממשרד המשפטים פועלת לחובת התובע". גם תשובותיו של רוטמן בשאלה עם מי בדק את הדברים לאחר הישיבה הוגדרו מתחמקות, ובית המשפט ציין כי אף שטען בזמן אמת שיש עדים שיתמכו בו, הוא לא הביא עד נוסף בעל זיכרון ישיר מהישיבה.
בית המשפט נתן משקל גם לתגובה שמסר רוטמן לפני הפרסום. פלג העיד כי במקום להסביר שהדברים נאמרו אחרת או הובנו באופן שגוי, רוטמן הכחיש אותם לחלוטין. השופט קיבל את עדותו של פלג בנקודה זו, ולפיה אילו היה רוטמן מסביר שמדובר בפליטת פה או בפער בין הניסוח לכוונה, ייתכן שהיה נשקל מחדש עצם הפרסום. דוברתו של רוטמן, שהעבירה את תגובתו לחדשות 12, לא הובאה לעדות. בפסק הדין נקבע כי ההכחשה הגורפת, לצד העובדה שרוטמן מסר זמן קצר לאחר השידור גרסה מפורטת יותר בערוץ אחר, חיזקה את המסקנה שהדיווח נשען על אירוע שהתרחש ולא על ציטוט שהומצא.
השופט קבע כי היה עניין ציבורי מובהק בפרסום. רוטמן היה חבר כנסת ויו"ר ועדת החוקה, והדברים נאמרו במסגרת מילוי תפקידו, בדיון שעסק במדיניות האכיפה ובפעילות השב"כ והפרקליטות. "מבחן התועלת מצדיק את הפרסום, על כל היבטיו, בכדי לאפשר לציבור גיבוש דעה בעניינים ציבוריים וביחס לאנשי ציבור נבחרים על יסוד התבטאויותיהם", נקבע. עוד כתב השופט כי "אמירות של אנשי ציבור, ודאי ובפרט אמירות במסגרת תפקידם הציבורי, יש בהן משום עניין ציבורי המצדיק פרסום". לאחר שהשתכנע כי הדברים נאמרו וכי פרסומם היה בעל חשיבות ציבורית, דחה בית המשפט את התביעה נגד פלג וחדשות 12.
גם התביעה נגד ארבעת מפרסמי הרשת נדחתה. בית המשפט בחן כל פרסום בנפרד וקבע כי מדובר בביקורת על הממשלה, בהבעת דעה או בבדיחה פוליטית, ולא בפרסום עצמאי שמקים אחריות כלפי רוטמן. ביחס לפרסום שכינה אותו "מנוול וגזען", נקבע כי הכינוי "מנוול" היה גידוף במסגרת ויכוח ציבורי, וכי ההתייחסות כולה הייתה פרשנות לפרסום חדשותי שנמצא אמיתי. פרסומים אחרים עסקו בפריסת כוחות הביטחון, באחריות הממשלה או בהתבטאויות של פוליטיקאים נוספים. השופט הדגיש כי ביקורת על פעילות הממשלה היא חלק מרכזי מהשיח הדמוקרטי, וכי חוק איסור לשון הרע לא נועד למנוע אותה.
למרות ניצחונם של הנתבעים, פסק הדין לא הסתיים בפסיקת הוצאות לטובתם. "ההתנהלות הדיונית בתיק זה הייתה חריגה, וכל הצדדים תרמו לכך", כתב השופט. ביחס לפלג הצביע על "הקשיים אשר עלו מתצהיר הנתבע 1 אל מול עדותו, תשובותיו והתנהלותו בחקירה הנגדית", וקבע כי אלה "האריכו את הדיון, הקשו על ניהולו ואף הצריכו את התערבותי החוזרת במהלך העדות בהעדר מענה לשאלות שנשאל". הדברים לא שינו את ההכרעה בדבר אמיתות הפרסום, אך עמדו ברקע ההחלטה שלא לחייב את רוטמן לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט.
גם התנהלותם של ארבעת מפרסמי הרשת זכתה להתייחסות. השופט קבע כי "הנתבעים 5-8 האריכו לשווא את הדיון בהגשת תצהירים זהים בעיקרם, על אף השונות בעדויותיהם". עוד צוין כי "התברר כי התצהירים לא נוסחו על ידי המצהירים וכללו חלקים נרחבים ומיותרים המהווים ייעוץ משפטי או עדויות שאינם בידיעת הנתבעים". לפי פסק הדין, "ההתנהלות הכבידה והקשתה על ניהול ההליך", ואף תרמה לצורך לקבוע מועד נוסף לשמיעת ראיות. על רקע מכלול הדברים קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, אף שהתביעה עצמה נדחתה על כל חלקיה.
התוצאה ברורה: רוטמן הפסיד בתביעה, לא הוכיח שהדיווח של פלג היה כוזב ולא יקבל פיצוי, התנצלות או צו להסרת הפרסומים. בית המשפט קבע כי הציטוט היה פוגעני וכי במילים שנאמרו היה פער ממשי בין הניסוח לבין הכוונה שרוטמן ביקש להביע, אך שלוש עדויות ישירות, התרשומת ויתר הראיות הובילו למסקנה שהאמירה אכן נשמעה בישיבה.
במקביל, ההחלטה שלא לפסוק הוצאות משקפת את הביקורת על הדרך שבה ניהלו גם הנתבעים את המשפט. בכך הסתיים, בשלב זה ובכפוף לזכות הערעור, אחד מהליכי לשון הרע הציבוריים והמתוקשרים שנולדו לאחר 7 באוקטובר.
מספר התיק: ת"א 19925-11-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.