בית המשפט העליון קיבל ערעור של אסיר פלילי שביקש להינשא בתוך בית הסוהר, וביטל את החלטת שירות בתי הסוהר לדחות את בקשתו בשל התנהגות שלילית ומידע מודיעיני שלא הצביעו על סיכון הנובע מעצם קיום החתונה. בהרכב השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ נקבע כי לא ניתן להשתמש בזכות להינשא כאמצעי משמעתי כאשר הטעם לסירוב אינו קשור לסיכון, לביטחון או לסדר הכרוכים בטקס עצמו. בהתאם לכך הורה בית המשפט לאשר את בקשת האסיר, בכפוף ליתר התנאים הקבועים בפקודת הנציבות המסדירה חתונת אסיר בבית הסוהר.
צריכים עו"ד?
האסיר מרצה עונש מאסר של שש שנים, שהחל ב-28 בפברואר 2022, בעקבות הרשעתו בעבירות של סחר בסם מסוכן, סחר בנשק והחזקת נשק. הוא מסווג כאסיר בקטגוריה א', ולכן אינו זכאי לצאת לחופשות. ב-11 בפברואר 2026 ביקש להינשא לבת זוגו בתוך בית הסוהר. מנהל בית הסוהר דחה את הבקשה, והאסיר עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. העתירה נדחתה ב-25 בפברואר 2026, לאחר שבית המשפט המחוזי סבר כי לנוכח התנהגותו של האסיר והמידע בעניינו אין מקום להתערב בהחלטת שב"ס.
על פסק הדין המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ההרכב החליט לדון בבקשה כבערעור, משום שהמחלוקת חרגה מעניינו הפרטני של האסיר והציבה שאלה עקרונית: האם שב"ס רשאי למנוע מאסיר פלילי להינשא בבית הסוהר בשל התנהגות שלילית שאינה יוצרת סיכון הקשור לקיום הטקס. השופטת כנפי-שטייניץ, שכתבה את פסק הדין, קבעה כי התשובה לכך שלילית.
האסיר טען כי ההחלטה בעניינו נשענה על מידע מודיעיני "כללי" ש"אינו קשור בקיום טקס הנישואין". לשיטתו, גם אם שב"ס סבור שהתנהגותו שלילית, אין מקום להשתמש בזכות יסוד כאמצעי ענישה. הוא טען כי לא ניתן "להעניש" אסיר באמצעות שלילת הזכות להינשא, בשונה משלילת טובות הנאה שניתנות מעבר לזכויות המוקנות לו. עוד טען כי המידע בעניינו דל וכי לא נשללו ממנו, בשל אותה התנהגות, הטבות אחרות דוגמת שיחות טלפון וביקורים של בת זוגו.
המדינה ביקשה לדחות את הבקשה. היא טענה תחילה כי מדובר בהחלטה פרטנית שאינה מצדיקה רשות ערעור, ולגוף העניין הציגה את המסגרת הקבועה בפקודת הנציבות. המדינה ציינה כי שב"ס "מכיר בזכותם של אסירים להינשא בין כותלי בית הסוהר", ולכן עיגן נוהל לקבלת אישור. עם זאת, לשיטתה רשאי שב"ס להביא בחשבון את תפקודו של האסיר ואת שיקולי הביטחון והמודיעין, ואף טענה כי "אין הכרח כי השיקולים הביטחוניים או המודיעיניים יקימו חשש [...] מקיום אירוע החתונה עצמו". המדינה לא טענה שהמידע המודיעיני בעניינו של האסיר יצר סיכון הנובע מעצם החתונה, אלא שהמידע מצביע על התנהגות שלילית חוזרת המצדיקה את דחיית הבקשה.
פסק הדין בחן תחילה את פקודת בתי הסוהר ואת פקודת הנציבות בעניין "חתונת אסיר בבית הסוהר". פקודת בתי הסוהר אינה כוללת הוראה ישירה בעניין נישואי אסירים, אך היא מסמיכה את נציב בתי הסוהר להוציא הוראות כלליות בנושאי ארגון, סדר, משמעת והפעלת השירות. מכוח סמכות זו נקבעה פקודת הנציבות המאפשרת לאסירים שאינם יכולים לצאת לחופשה לערוך טקס נישואין בתוך הכלא, בכפוף לתנאים, לבדיקות מודיעין ולאישור גורמי בית הסוהר.
בית המשפט הבחין בין אסירים פליליים רגילים לבין מצבים שבהם קיימת הוראה מפורשת בחוק המאפשרת הגבלה מטעמים נוספים. בעניינו של האסיר שלפניו לא מצא ההרכב בפקודת הנציבות הסמכה מפורשת להשתמש בזכות להינשא כאמצעי לעידוד התנהגות טובה או להרתעה מפני התנהגות שלילית שאינה קשורה לטקס. הזכות להינשא, כך נקבע, נותרת בידי אדם גם כשהוא כלוא, בכפוף להגבלות הנובעות מעצם המאסר ומצרכים חוקיים של ביטחון, סדר וניהול בית הסוהר.
החלק המרכזי בפסק הדין עסק בהבחנה שבין זכות לבין טובת הנאה. בית המשפט קבע כי ניתן לשלול מאסירים פריבילגיות מסוימות כדי לתמרץ התנהגות תקינה, אך זכות בסיסית אינה הופכת לטובת הנאה רק משום שהאדם נמצא במאסר. כאשר הסירוב אינו נובע מסיכון הכרוך במימוש הזכות עצמה, אלא נועד ללחוץ על האסיר לשנות את התנהגותו, מדובר למעשה בשימוש בזכות כמנוף משמעתי. השופטת כנפי-שטייניץ ניסחה זאת בחריפות: "בכך, ניטלת הזכות להינשא ועומדת כבת-ערובה; קלף מיקוח הנפדה בהתנהגות טובה".
בית המשפט התייחס גם לקביעה של הערכאה הקודמת, שלפיה מצופה מאסיר המבקש לממש זכות בסיסית לשנות את התנהלותו. בפסק הדין נאמר כי תפיסה זו מעוררת אי נחת, משום שהזכות להינשא נתונה לאסיר ואינה דבר שעליו "לזכות" בו באמצעות התנהגות טובה. שימוש כזה בזכות, קבע ההרכב, חותר תחת עצם הרעיון של זכות חוקתית ומקרב אותה למעמד של פריבילגיה.
גם מבחן המידתיות פעל לטובת האסיר. המדינה הצביעה על אפשרות לשוב ולבחון את בקשתו כעבור תקופה אם התנהגותו תשתפר, אך בית המשפט קבע שאין בכך מענה מספק. ההבטחה לבחינה מחודשת תלויה בהתנהגות עתידית ואינה מבטיחה שהבקשה תאושר. נוסף לכך, לזכות להינשא יש ממד של זמן: בני זוג עשויים לבקש להינשא עתה מטעמים רגשיים, מתוך רצון להקים משפחה או מסיבות אחרות, ודחייה למועד בלתי ידוע פוגעת במימוש הזכות בהווה.
בית המשפט הדגיש כי פסק הדין אינו שולל משב"ס את האפשרות לדחות בקשת נישואין כאשר מתקיים סיכון ממשי הקשור לטקס עצמו, לביטחון בית הסוהר, לסדר או לתנאים אחרים שהדין מאפשר להביא בחשבון. ההכרעה נגעה למצב שבו הטעם היחיד לדחייה הוא התנהגות שלילית שאינה קשורה לעצם קיום החתונה. באותו מצב, קבע בית המשפט, אין הסמכה להפוך את הזכות לכלי ענישה.
בסיום פסק הדין נקבע במפורש: "לא ניתן לדחות בקשת אסיר פלילי להינשא בבית הסוהר על יסוד התנהגות שלילית שאינה קשורה לעצם קיומו של טקס הנישואין". מאחר שזה היה הנימוק היחיד שעליו נשענה ההחלטה בעניינו של האסיר, היא בוטלה. הערעור התקבל, ובית המשפט הורה כי בכפוף ליתר תנאי פקודת הנציבות, בקשתו להינשא בבית הסוהר תאושר.
מספר התיק: רעב"ס 16279-03-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.